מנהל בית הספר הזקן, שנים רבות לאחר הפרישה, בשער צדדי, מנסה מפתח אחרי מפתח, לשווא. כולם מסתכלים בו, מחכים שיבין כבר וילך. הוא לא מרים את ראשו כדי לומר "הייתי המנהל כאן" והם לא שואלים אותו מי הוא. העניין הוא, שהמפתחות מושחלים על טבעת גדולה, ולכן, מבחינתו, אין לדבר סוף. הוא לא יכול לזכור כמובן באיזה מפתח התחיל, ולכן הוא ממשיך לנסות, וכנראה שהוא מאמין כי תמיד זהו מפתח חדש. גם התלמידים, אם כי בקצב איטי יותר, מסיימים מעת לעת את הלימודים ומסתלקים בשער הראשי, ותלמידים חדשים באים במקומם, כך שתמיד יש מי שיצפה בו. השאלה היא, כמובן, היכן מנהל בית הספר האמיתי – היחיד, כמדומה, שיכול היה להפסיק את העניין המביש הזה. הוא אינו צופה במחזה הזה כמונו. הוא, בניגוד לנו, טרוד בענייניו. אבל מהם בדיוק ענייניו, אנו שואלים, וממשיכים לבהות במנהל בית הספר, דהיינו מנהל בית הספר הזקן, עוצם שוב ושוב עין אחת וביד רועדת מנסה לנעוץ את מפתחותיו אך מעלה לא יותר מקרקוש מתכתי עילג, צליל הפעמונים של בית ספרנו הישן.
רמברנדט, מנהל בית הספר, תחריט, 1641
מתחת לשולחן 
מזכיר לי את היה שלום, מר צ'יפס, יצירת המופת הנשכחת (לצערי) של ג'יימס הילטון
אהבתיאהבתי
ככה נשמע קפקא, כשמנגנים אותו הפוך, מהסוף להתחלה.
מאד יפה
אהבתיאהבתי
טקסט יפהפה
אהבתיאהבתי
לבועז, אני לא מכיר את היצירה, אחפש אותה מיד.
אהבתיאהבתי
הֱיֵה שָׁלוֹם, מַר צִ'יפְּס
כתבתי עליו כאן:
http://www.notes.co.il/boaz/42829.asp
אהבתיאהבתי
תודה, בכלל רשימה יפה של ספרים יש שם. אין את הספר הזה בספריית האוניברסיטה, אז בפעם הבאה שאזמין ספרים מחו"ל ארכוש אותו. למען האמת, הפעם הבאה הזו תהיה עוד היום
אהבתיאהבתי
תמציתי. מהודק. מכיל סיפור ארוך – תלמידים "מסיימים מעת לעת את הלימודים ומסתלקים בשער הראשי, ותלמידים חדשים באים במקומם" – בפסקה אחת. באמת מזכיר את קפקא. מזוקק. תודה.
אהבתיאהבתי
ותודה גם לבועז על הלינק. לא קראתי את זה.
כתבת נהדר ואקרא את זה, אין ספק. התחריט של רמברנדט נפלא.
אהבתיאהבתי
מעורר רמחשבה
אהבתיאהבתי
לא צריך יותר
אהבתיאהבתי
בחלון הראווה של "צו קריאה". זה היה בשבוע שעבר. אולי שווה לצלצל אליהם ולשאול אם הוא עדיין שם? אני מקווה שזכרוני אינו מטעני ואכן מדובר בספר הזה.
אהבתיאהבתי
תודה קרן, כבר הזמנתי מחנות משומשים באינטרנט. אם תהיה בעיה אלך לשם.
אהבתיאהבתי
נוגע ללב.
כל אחד יכול למצוא בתוכו את המנהל הזקן הזה, חוזר לאיזה מקום עתיק ומאובק בעברו ובודק את כל המפתחות האלה שפעם פתחו אי אלו דלתות.
לפעמים כל-כך קשה לשחרר שזה לא יאומן. מזל שלפעמים גם לא
אהבתיאהבתי
לדעתי אין שני מנהלים, רק אחד. המנהל עם המפתחות הוא המנהל היחיד. הבעיה שכולם חושבים שיש עוד מנהל שיבוא לשחרר אותם, אבל בעצם הם רואים כל הזמן את הפיתרון מול העיניים, וחושבים שזו הבעייה.
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד, נראה לי שיש בזה משהו
אהבתיאהבתי