"עליך רק לדמוֹת כיצד ייראו פני כדור-הארץ לולא היו בו מים", אמר סבי פעם. "כל התהומות העמוקים הללו, המדבריות העצומים שישתרעו פתאום לפנינו, החופים שיהפכו לפסגות נישאות, ההרים הגבוהים שיהפכו גבוהים עוד יותר; דמיין את עצמך עומד בלב התהום שהיא היום האוקיינוס השקט, למרגלות ההר שעליו שוכן כפרֵנוּ, שבו נולדנו אתה וגם אני ובו חיינו כל ימינו, ואתה מדמיין, לעת ערב, לא את המסע שתעשה מאינדונזיה מולדתנו האהובה אל הפסגות העצומות שהיום אנו קוראים להן הפיליפינים, אלא את מראה העולם, כפי שהיה נראה אילו היה כל העמק הזה, ביתך, ההרים הגבוהים הללו כמעט עד פסגותיהם, המרחבים העצומים שעד הרמה הדרומית הרחוקה ההיא, והם מלאים כולם במים מלוחים, נוזל שאינך מכיר ולא ראית מעולם".
(מתוך "ערים תאומות", בבל 2004).
מתחת לשולחן 
לרגע חשבתי שסבך שלך הוא שאמר, ואתה בעצם אינדונזי.
ואחר כך חשבתי שזו לא בדיוק טעות, זה שיקוף שטחי (במין טלפון שבור) של מה שקורה כשקוראים, האופן שבו עולם של מישהו אחר הופך לשלך.
אהבתיאהבתי
גרם לי לעשות חיפוש בגוגל ("דרור בורשטיין ערים תאומות"). אני לא מכיר את הספר. הגעתי למאמרים של אריאנה מלמד וגבריאל מוקד. השתוממתי עליהם.
אהבתיאהבתי
המאמרים של א"מ וג"מ זכורים לטוב. ביקורות
מושחזות.
הספר יצא לפני 5 שנים, לא כל כך קיים בחנויות. אם תרצה אשמח לשלוח לך פדף של הספר – אם תשלח לי מייל.
למרית – אני אינדונזי. יהודי אינדונזי. אנחנו קהילה מפוארת שירדה מגדולתה. נודעים בכופתאות שלנו, ובמנהגי הפסח המשונים.
אהבתיאהבתי
צריך לחשוב מי ירוויח כלכלית מזה שישראל מתייבשת. למשל, קבלנים שיתמחו בהסבת בריכות שחיה פרטיות. אקווריומים שקופים לזוחלים נדירים? סולאריום? בריכות חול אטלנטי משובח בעלות סגולות ריפוי נדירות?
אהבתיאהבתי