לְהַסְבִּיר בְּמִלִּים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁהִפְלִיגָה מִמֶּנִּי סְפִינָה הַנּוֹשֵׂאת אוֹתִי
(אלחנדרה פיסארניק, "העץ של דיאנה" #13, מספרדית טל ניצן)
[אפשר גם להוסיף את המילה "איך" לפני תחילת השיר. השיר שואל איך להסביר את עצמו: השיר הוא ספינה הנושאת את המשוררת; כספינה הוא כבר במים אחרים; אבל צריך להסביר במילים של נמל המוצָא את הספינה המתרחקת ואת הנוסעת עליה, אולי נוסעת סמויה, נוסעת יחידה בלי ספק. הנוסעת מביטה מן הספינה ומן המים אל "העולם הזה", שבו אנו מצויים (וגם היא), ובעוד היא מדברת הולך הדיבור ומתרחק. השיר הזה הוא גשר בין הספינה הזו, המפליגה ממני, איתי, אלי. הוא שואל ומשיב, פוער ומאחה.]
לעוד רשימה בנושא והפניות >>>; לשירים בספרדית >>>. וגם:
הודעה חשובה
על ערב ספרותי לכבוד הספר
יום ד', 17 ביוני 2009, בשעה 19:30
ערב קריאה על ספרה של המשוררת הארגנטינאית-היהודייה אלחנדרה פיסארניק "בלילה הזה, בעולם הזה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ "לטינו" שראה אור בעברית ב-2005.
ישתתפו: טל ניצן, דרור בורשטיין, ענת גוטמן (מוסיקה).
סיפור פשוט – חנות ספרים, רחוב שבזי 36, נווה צדק, ת"א, 03-5107040
כניסה חופשית!
מתחת לשולחן 
שורות בלתי נשכחות. אני זוכרת אותן מהאנתולוגיה 'פעמון הפרא'. זוכרת היטב את חדוות התגלית, מעולם לא שמעתי עליה לפני כן, והיא בלטה מאד גם באנתולוגיה המצויינת ההיא ששפעה חומרים טובים. וכמובן, הסוף הטראגי.
אהבתיאהבתי
דרור שלום
שמעתי אותך בסיפור פשוט, ואני מבינה שאתה מתעניין בתורות המזרח, אם אפשר להגדירן כך.
ראיתי שהמלצת על "עוברת אורח בדממה" ואני חושבת שכל מי שיש לו שביבי נפש אמן, יתחבר למסע של הסופרת.
אני מזמינה אותך להכיר את תרצה פייטן, המורה שלנו לקליגרפיה, אישיות נפלאה.
תבוא לשיעור הכרות
מי שעוסק בכתיבה מפיק משיעורי הקליגרפיה נחת, הנאה ואושר לצד התרחבות הנפש ועושר פנימי..
ושאלה: איך אתה מצליח לא לרשום "ציון" לספר?
תודה על תשובתך
אלי7 המשוטטת
אהבתיאהבתי
יש סיבה מסויימת לכך שעורכים ערב לספר הזה דווקא עכשיו? בכל מקרה ספר מעולה.
אהבתיאהבתי
לאלישבע, אני אזכור את זה, אולי ייצא פעם.
לבועז
הסיבה היא שהספר הזה מסרב להיכנס למדף ולהישכח. חשבנו לפני שנה ולא יצא. ננסה אולי לדבר על הסיבה בערב עצמו – איך זה שספר קיים כל כך אחרי 4-5 שנים.
אהבתיאהבתי
יש משהו קר בניתוח השיר כספינה. ישר עולים דיונים בדבר משמעות הכתיבה, הקריאה ושייכות המילים. אי אפשר להתעלם מכך שזה קים פה בשיר, אבל הייתי רוצה לחשוב שזה שם רק בתחתית, שהפרוש הזה הוא האפשרות שהיא נותנת לנו, הקוראים, "להסביר במילים מן העולם הזה" את התחושה הבלתי נתפסת של עמידה ברציץ והתבוננות מעצמך מתרחק אל הים.
אהבתיאהבתי
ברצי-ף
ב-עצמך
אהבתיאהבתי
אם כתיבת שירה היא מבחינתך עניין "קר", אתה צודק.
אהבתיאהבתי
מה פתאום. לא הכתיבה, אלא הדיון בדבר משמעותה. הכוונה שלי היתה שהדיון הכללי הזה, בדבר שאלה כללית, מאבד מהפרסונליות של השיר.
כן, ברור שזה תמיד מתבקש להיות כך – ועדיין. היא מדברת על משהו כל אישי וספציפי, ש"חבל" לי להסב אותו לתחושה הכל כך מוכרת, פומבית לכל הכותבים (או לפחות לרובם), של יצירה שעוזבת אותה כשהיא נישאת על סיפונה.
אתה יודע, אם לפחות זה היה שיר ספציפי (ולא השיר הזה, כי הוא סוגר את עצמו בלופ, אם כן), אז היה קל לי יותר עם הפרשנות הזו. היא מדברת על משהו כל כך ייחודי, שאין להסבירו במילים קיימות, והייתי רוצה לחשוב שלא מדובר בתיאור חוויה שאפשר להגיד עליה: כן, נכון. גם אני.
אהבתיאהבתי