בשנים האחרונות, מדי 1 ביולי אני מכריז חגיגית על בואם של הקיץ והחופשה ברכישת כרטיס אוטובוס "חופשי חודשי" של חברת "דן". יש בכרטיס הקרטון הזעיר הזה (204 ש"ח) מרכיב מָאגִי, מעבר לנראה לעין. במובן זה הוא דומה לכמה ספרים או יצירות אמנות בכלל שיכולים, באמצעים פשוטים, להעביר אותך למציאות סמויה במקצת, ממש בקרבת מקום. אין הכוונה כמובן לממלכות אגדתיות הנמצאות מאחורי ארונות בגדים, אלא לאזורים אחרים של העיר שמרושתים ברשת הצפופה של התחבורה הציבורית. למען האמת, אין הבדל גדול כל כך בין ממלכת נרניה ובין תחנות הקצה ומסלוליהם הנפתלים של קווים אזוטריים כמו קו 14 או 13 (יודעי דבר יהנהנו מיד. הו המסדר הסודי של נוסעי הקווים האלו).
במחקר שערכו הסיטואציוניסטים הם גילו דבר לא מפתיע, והוא שאנו נוטים לנוע באותם צירים שוב ושוב במהלך חיינו. הם בדקו זאת על נערה פריזאית שנעה, אם אני זוכר נכון, בין הקונסרבטוריון, העבודה וביתה, במשולש שחוזר על עצמו שוב ושוב. הם ניסו "לשבור" את הדפוס המונוטוני הזה בתרגילים שונים ומצחיקים לפעמים (בסגנון "ללכת כל פניה שלישית שמאלה"). אבל זה לא סתם משחק ריקני, וההשלכות של אופן התנועה בעיר על קיום צרכני, פוליטי ואחר הן עצומות. ה"חופשי חודשי" יכול לסייע בדבר הזה. כל מה שצריך זה – כמו בלוטו – להמר על מספרים לא מוכרים. אני, למשל, שולט היטב ברזי הצירוף 5-24-25-14, אבל מספרים כמו 6, 27, שלא לומר 1, 2 ו-16 הם עבורי עלוּמים כמו ממלכת הפֵיות. שמעתי שיש אנשים שנוסעים בקו 8; אני מודה שלא פגשתי אותם מעולם. מנהגיהם, לבושם, המבטא שלהם – צריך לבדוק את זה.
האוטובוסים הם רשת בתוך העיר, כלומר עיר אחרת. המפה של דן היא פרשנות אחת של תל אביב, אחת מרבות מאוד. הכרטיס הנ"ל הוא מין תקע שמתחבר לרשת הזו. די דומה לתקע של הסרט "מטריקס" (היה שם איזה תקע, לא?).
תומס ברנהרד, בראיון, נשאל איך הוא מצליח למצוא נושאים לכתיבה. השאלה הפתיעה אותו. הוא ענה שהשאלה צריכה להיות הפוכה – איך לסנן, איך לבחור מהשפע. די לצאת לרחוב, הוא אמר, ואם אתה לא מנותק מסביבתך הסיפורים כבר יבואו אליך. ה"חופשי חודשי", כשהוא מתחבר לגישה הזו, יכול להרחיב מאוד את האפשרויות. כנגד התמונה המיתית של הסופר הספון בחדר עבודתו ובעולמו, אני מציע את הסופר בעל ה"חופשי חודשי". אני שואל את עצמי ברצינות מה היה קורה לכמה ממה שמכונה מיטב סופרינו אילו היו משקיעים את ה-204 ש"ח הללו ועוברים יותר מקו לקו, כמו עדת טרזנים המקפצת מצמרת לצמרת, לופתת את השרכים, מנופפת לקופים של קו 9.
מתחת לשולחן 
אני מהולכי הרגל המושבעים,
בתור תושב ר"ג יצא לי יותר מפעם אחת ללכת רגלית עד יפו,
מקפיד על מסלולים שונים כלפעם – אבל יש עדיפים – לאורך הירקון לאורך בן יהודה ודרך מנשיה ליפו,
נראה לי שההאחזות במסלול קבוע קשורה לחוסר ביטחון ורצון להמנעות מהפתעות,
אני מעדיף הפתעות,
מצלם הרבה בדרך
לפי הצרוף מספרים שלך – אין הרבה סיכויים שאי פעם נפגש,
נסה אולי פעם הליכה רגלית לשם שינוי – זה יסגור לך כמה חורים ברשת שיכולים להיות מענינים – ונושא לכתיבה,
יש מקומות שאוטובוס לא מגיע אליהם – וטוב שכך,
אהבתיאהבתי
אבל יש משהו בכתיבתו של צ'יקי ארד שמנסה לגעת בדיוק בנקודות האלה. המקריות של העיר, האתרים המרתקים שנמצאים חצי סנטימטר ליד הגריד- ולכן לא שמים אליהם לב.
אגב – סטודנטים עם "רב קו" יכולים לעשות את הדבר הזה בדיוק במשך שנה שלמה, אבל מטבע הדברים מנצלים אותו רק ב25/24/27. בדיוק כמו אותה נערה פריזאית.
אהבתיאהבתי
הרוח החפשית בעקבות הכרטיס החודשי-חופשי.
ובהמשך לה, אפשר להשליך לחלוטין את כרטיס החופשי-חודשי, וללכת לאן שהרגליים נושאות אותנו, או האופניים, או….
והאמירה הזו של תומס ברנהרד הנפלא מאוד מתחברת לסגנון ולתכני כתיבתו.
אהבתיאהבתי
אצל אשכול נבו ואורית גידלי והם מוציאים את הקבוצות שלהם לטיול עירוני כזה, לכו, עלו לאוטובוס, הקשיבו, התבוננו. זה תרגיל טוב.
ההשראה היא, כמובן, יוסל בירשטיין הנפלא.
אהבתיאהבתי
אשריך שמחשבות יפות ופיוטיות כל-כך מצטרפות אליך ברכישת כרטיס חופשי חודשי. אני מתנצלת שאני סוטה מהנושא אבל
אצלי, קניית כרטיס לאוטובוס מעלה מחשבות קשות הקשורות באשליית הביטחון הזמני שאנו חשים כרגע בהתניידות באוטובוסים, בשקט שלפני הסערה, בהר הגעש שמבשל את ההתפרצות הבאה ועוד כאלה מהסוג הזה. אני מאחלת לעצמי מחשבות כאלה מהסוג שלך, אם כי אני חשה שהן בעיקר פריבילגיה של אנשים ממדינות אחרות…
אהבתיאהבתי
ואו-לי-פו-יאנים אחרים. (1) זכורים לי תרגילי מחשבה של פרק (מצטט מהזיכרון): נסיעה בכל קוי האוטובוס של פריס מבלי לעלות על אותו קו פעמיים; חצית העיר על ידי מעבר רק ברחובות שיש בשמם אות מסויימת.
למעשה, זכור לי כי בהיותי נער הוקסמתי מהרעיון ו(כמעט ש)יצאתי לממש את הפרוייקט המקביל של נסיעה בכל (או בכמה שיותר) קווי דן באמצעות כרטיס חופשי-יומי אחד.
(2) זכרון עמום נוסף: סיפור של רמון קנו שעניינו וריאציות סגנוניות על נסיעה באוטובוס.
רשימה נהדרת. תודה
אהבתיאהבתי
לפעמים בקו 8, וגם ב-14. וגם ב-27
התגלה חייזר
אהבתיאהבתי
נשגב מבינתי איך אפשר לנסוע ב-8 וב-14 גם יחד. הרי מדובר בתרתי דסתרי מלבר ומלגו
אהבתיאהבתי
מידי בוקר אני נוסע לאוניברסיטה ב24 או 25. אך למרות הידיעה שקו 13 יקח אותי לאותו מקום (ואולי אף בפחות זמן) אני נמנע באופן כמעט מוחלט מלעלות עליו.
אהבתיאהבתי
אני כותבת המון באוטובוסים 🙂 וגם ברחוב לפעמים, ואפילו תוך הליכה (צריך להזהר במעברי חציות וכאלה)
אהבתיאהבתי
נקווה לימים יותר טובים. בכל מקרה מה שטוב בחופשי חודשי זה שאם עולה מפגע לאוטובוס אפשר מיד לרדת בלי שיקולי הפסד הכרטיס ולעבור לאוטובוס אחר!
לסטודנט, אני חושש שהמילים "יקח אותי לאותו מקום ואולי אף הפחות זמן" אין להן על מה לסמוך. קו 13 הוא קו משוטט, כמעט מרחף הייתי אומר. סיבוביו בנווה אביבים יעבירו אותך הישר לקורס הבא במערכת.
אהבתיאהבתי
דרור יקר, טעית לגבי עגנון, הוא אומנם הקפיד
לבלות חצי מיומו ספון בחדר על עמוד הכתיבה
אך את החצי הנוסף בילה בשוטטות בירושלים במטרה לאסוף סיפורים.
כך ממש.
אהבתיאהבתי
תודה, לא ידעתי
אהבתיאהבתי
קפקא לא היה נוסע באוטובוס בחיים!
אהבתיאהבתי
אני מתחברת למשוטטים ברגל, ובכלל.
בטור שלי "תיירת בתל אביב http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-7451,00.htmlהמתפרסם במדור תיירות ב ynet"
אני מנסה להסתכל על מקומות שכולנו מכירים מזוויות קצת שונות. כשאני משוטטת ברגל נגלים לי פרטים מיוחדים, כאילו זווית הראיה מתרחבת. כשאני באוטובוס, עם כרטיסיה, מה שמתרחש בתוכו, קצת מסיח את הדעת. אבל בכל מקרה, זו הנאה גדולה לשוטט במקומות חדשים בעיר ולגלות, ובכל אמצעי התנועה
אהבתיאהבתי
אפשר גם ברגל כמובן. אגב, אולי מישהו שם לב שבקו 24 הוכנסה לאחרונה מכונת משקאות! מי יודע, אולי השלב הבא הוא עמדת אינטרנט, פליפרים, ואף דוכן פלאפל אורגני. הנהג יטפל בכדורים ובשמן הרותח בזמן הפקקים!
אהבתיאהבתי