אתר ynet מציע, תמורת 10 ש"ח, את שער "ידיעות אחרונות" של יום הולדתך. איך אפשר לעמוד בפיתוי הזה? יום ההולדת הוא עניין רחוק שאיננו יודעים עליו דבר. חשוב כל כך – ואטום כל כך. על המתח הזה יושב הרעיון הזה, ואני מודה שעלי זה עבד. המחשבה הזו שפתאום סביב החור השחור של רגע ההתחלה יצטייר ההקשר וכביכול מתוך ההקשר ייוודע לך משהו גם עליך… אבל זו כמובן מחשבת שווא. החדשות נוגעות לכולם ולאף אחד במיוחד. למצוא את לידתך בשער של "ידיעות אחרונות", הרי לכם רעיון נאה. ובכל זאת רכשתי.
 
מכיוון שנולדתי בשביעי של פסח (תש"ל) אני נאלץ ללכת יום אחורה לעיתון ערב החג. ובכן, מה קרה בעודי מבלה את השעות האחרונות ברחם? לא כל כך שונה מהיום: בעיקר יורים. "הונס כוח מצרי שתקף מעוז צה"ל", חוגגת הכותרת, אבל לצדה, עם תמונה וחיוך, טוראי יצחק שבילי, בן 21, נהרג באזור קנטרה בידי המצרים. חדשות חוץ – לא הקוריאנים וטיליהם אלא "הסינים חוגגים את שיגור הלוויין בריקודים וזיקוקים" (אני מניח שזה אומר שעלינו לדאוג), ולא הרחק משם "כוחות התמרון הסובייטיים הנחיתו מהלומת טילים". זה במזרח, ואילו במפלגת העבודה "דנים כיצד לבלום 'אווירת גולדמן'". היות ולא שמענו על אווירת גולדמן לאחרונה, יש להניח כי נבלמה בהצלחה. למשה דיין "נשלחו שלוש חבילות נפץ", כך חושף דובר ה"פתח" ברבת עמון. והרי זה כמו חדשות אמש, בתיקוני הגהה זעירים. ולתוך כל זה אתה נולד, ואינך יודע ש"הכול שקר – אומר באנגליה האיש המואשם ע"י הרוסים ברצח יהודים". רצח יהודים! באנגליה! ומה לרוסים ולזה? הרי הם מנחיתים מהלומות טילים, לא? גם וגם?
 
אבל בלי ספק הידיעה המפתיעה ביותר – עמוד ראשי, להזכירכם, היא זו: "ישראל כהן לא נבחר לוועד הסופרים". כותרת זו מופיעה ממש מתחת הכותרת על "מהלומת הטילים" של הכוחות הסובייטיים. ובאמת, אם יש דבר אחד, אחד ויחיד שהשתנה בין עיתון 1970 לעיתון 2009 הרי הוא האפשרות של דיווח על עניין מעין זה. רק מאה מ-300 חברי האגודה הצביעו בבחירות. ולתדהמתי הקלה אני מגלה כי דן מירון היה בין המועמדים לוועד: למה זה כה מצמרר, למצוא, יום לפני יום הולדתך, את מי שלימים יהיה מדריכך לדוקטורט? הרי כך "עובד" הזמן, אנו יודעים זאת. אבל פתאום נסדק משהו בתחושת הביטחון של ההווה. אתה רואה את העולם – בלעדיך. הוא מוכר לך היטב, האנשים אותם אנשים, רק אתה אינך שם. אני מניח שזה דומה קצת למוות.

 

והודעה לא קשורה: מחר, יום שישי 10.7, בשעה 12:00, שיח גלריה בין הציירים מאיר אפלפלד וירדן וולפסון בגלריה רוטשילד אמנות, רוטשילד 140 תל אביב.

10 תגובות בנושא “עיתון יום הולדתי + הודעה

  1. אין כמו 'הסינים חוגגים את שיגור הלווין בריקודים וזיקוקין'
    איו ברכת יום הולדת נאה מזאת.

  2. "על פני תהום מתנדנד הערש, והשכל הישר אומר לנו כי קיומנו אינו אלא סדק צר של אור בין שני נצחים של אפלה. אף על פי ששניים אלה תאומים זהים, ישקיף האדם תמיד על התהום שלפני הלידה ביתר שלוה מאשר על זו שלקראתה הוא מתקדם….אני מכיר צעיר אחד, בעל בעת-זמן, שהתנסה במשהו דומה לפאניקה, שעה שצפה לראשונה בסרטים מתוצרת בית שצולמו שבועות אחדים קודם לידתו. הוא ראה עולם שלא נשתנה במאומה – אותו בית, אותם אנשים, ואז נתן אל ליבו שהוא לא היה קיים שם בכלל, ואיש לא ביכה את העדרו."
    עבורי זהו אחד הטקסטים היעילים ביותר בהתמודדות עם הפחד מהמוות

  3. מלאה פנינים הידיעה הזאת.

    אהבתי במיוחד: "בחוגי הסופרים נפוצה אמש השמועה…"

    ודוק: היו חוגי סופרים, והיו שמועות – וכל זאת בלי פייסבוק וטוויטר.

    וכל הרמיזות האלה, לכוחות האיפריאליים הבוחשים באגודת הסופרים – זלמן ארן מזה, יגאל אלון מזה. כל זה מעורר געגועים עזים לספרות מגוייסת. לפחות אז היה אכפת ממנה.

  4. בידיעה הזו כתוב "מנער חוצנו". מה הסיכוי שידיעות יכתבו את זה שוב או ניבים יפים אחרים.

  5. אני מאוד מתחבר למסקנה.
    לפני זמן מה ישבתי ימים מספר בספרייה הלאומית, סרקתי עיתונים של שנות החמישים והשישים. והידיעות אותן ידיעות, והמציאות לא שונה… וגם אני חשתי, כי הכל דומה, להוציא את קיומי.

  6. כותרת העיתון שיצא ביום הולדתי בישרה על התקפת המחבלים שהתרחשה בלילה שלפני כן בנמל התעופה בן גוריון, מר קוזו אוקמוטו וידידיו היו אחראיים לאירוע.
    זה מספיק לי, אני חושבת.

  7. היי. מאמר מצחיק! נעים מאוד לפתוח את היום בחיוך תוך כדי קריאת המאמר שהצחיק נורא וגם להיזכר בסיטואציה דומה שלפני כמה שנים טובות גם עבדתי ככה על אבא שלי ביום הולדת שלו 🙂 להבדיל ממך (טילים ורקטות) יצאתי יותר אכזרית ופשוט קישטתי את השער "עבריין בכיר "דביר לוי" פרץ לדירה.. ברח.. חוקרי היחידה המרכזית ערכו חיפוש בביתו ואיתרו ברשותו מטען חבלה מקצועי, מתוחכם ורב עוצמה. האיש הובא לחקירה במשרדי הימ"ר, וכעת מנסים במשטרה להבין מה היה היעד של "דביר לוי. אלו החדשות שאבא שלי קרא ביום ההולדת

סגור לתגובות.