אתמול פורסמה ידיעה צדדית על התנגשות של שביט ביופיטר ("צדק"). אבל העניין הזה לגמרי לא צדדי. באיזה מין עולם אנחנו חיים, שבו ה"התבטאות" הכי שולית של עסקן תהיה תמיד מרכזית ובולטת יותר ממאורע בסדר גודל קוסמי? פיטר וורד ודונלד בראונלי, בספר המעניין כל-כך "ארץ נדירה", מקדישים פרק ליופיטר, שממרחק כ-800 מיליון קילומטר משפיע על חיינו. הוא השפיע הן בעת היווצרות כדור הארץ, בכך שכבידתו מנעה התגבשות כוכב לכת נוסף בינו ובין השמש (כך נוצרה חגורת האסטרואידים), והן כ"זקיף" שמנקה את פנים מערכת השמש מגופים תועים, שחלקם "נופלים" לכיווננו. יש סברה שיופיטר מקטין את הפגיעות ההרסניות של אסטרואידים ומטאורים בכדור הארץ פי 10,000! במילים אחרות, השביט שהִכה ביופיטר היה יכול להיות "מיועד" עבורנו. ואם לא זה – אז אחרים.
זה שיופיטר ושבתאי שומרים על מסלול יציב זה פלא. אילו הם היו מסיביים יותר ו/או קרובים יותר זה לזה מערכת השמש הייתה מתפרקת לאיטה. כך היה קורה גם אילו היה עוד כוכב בסדר גודל של יופיטר במערכת. כלומר, יופיטר חשוב, אבל חשוב שלא יהיה יותר מאחד כמותו!
אנו מכירים פלנטות כמו יופיטר סביב שמשות אחרות אבל לרוב הן קרובות לכוכב, פנימיות ולא חיצוניות, ולכן נוטים להתקרב או אף ליפול פנימה אל השמש שלהן; ככאלו הן לא יכולות לתפקד כ"זקיף" שיופיטר הוא עבור כדור הארץ (זה דומה לשוער שממוקם באמצע המגרש, הוא יכול להיות הכי טוב בעולם, אבל הוא לא יוכל ממקומו זה להגן על השער). במילים פשוטות, יופיטר הרחוק הזה חיוני לקיומנו, בגודלו ובמיקומו המסוימים דווקא. הנקודה הזוהרת הזו בשמיים, שאין רבים שמביטים בה בכלל, היא חלק אינטגרלי של הקיום שלנו, לא כמטפיסיקה אלא כעובדה מדעית.
העניין הוא חלק ממערך הרבה יותר מורכב ומופלא של השפעות גומלין ביקום, שלרובם איננו מודעים כלל. למשל, ללא הירח שלנו הייתה כבידתו של יופיטר דומיננטית מדי עלינו, מה שהיה גורם לשינויים דרסטיים בחיים על כדור הארץ וכנראה לאי אפשרותם; כדור הארץ מושפע בעיקר מכבידות של השמש, הירח ויופיטר, וכל שינוי במערך המשולש הזה דומה להוספת משקולת בצד אחד של מוט של לוליין. העיתונים יקדישו מקום רב יותר לכל סינגל של זמרת "כוכבת" מאשר לשביט שהתרסק על "צדק", ובכך יגדירו עבור אנשים רבים את סדר החשיבות המובן מאליו. זה נכון כמובן לא רק כשמדובר בכוכבים, אבל זה עניין אחר. ראו את הטוקבקים לידיעה, הם ומה שעומד מאחוריהם מעניינים מאוד מבחינה תרבותית. עד כמה הידיעה הקוסמית מיד מתורגמת למונחים פוליטיים ולאומיים. ואפשר לחשוב על הספרות, ועד כמה היא אינה שונה, מבחינה זו, מהטוקבקים ומהעיתונות.
18 תגובות בנושא “הערה בעניין צדק”
סגור לתגובות.
מתחת לשולחן 
אני מבין את האירוניה (בהעדר תיאור טוב יותר על מקלדתי כרגע), אך האם אתה באמת מצפה שעיתונים יקדיו עמודים לנושאים הללו?
בסופו של דבר גם אם התרחשות כלשהי בחלל עלולה לסיים את חיי כולנו, כמעט כל אירוע על פני כדור הארץ משפיע על חיינו באופן ישיר בהרבה, במיוחד אם חושבים על כך שמועטת ההשפעה שלנו על מטאורים וכדומה, בניגוד להשפעתנו על פוליטיקה, כלכלה ובידור.
אהבתיאהבתי
וההסטה הקטנה והמשמעותית במשפט האחרון בהחלט מעוררת מחשבה.
אהבתיאהבתי
אני באמת לא מבין – האם נראה לך שהעיתונים מלאים בעניינים חשובים מתחילתם ועד סופם? בוודאי שאני חושב שמוטב שהעיתונים, במקום הררי השטויות שהם מלאים בהם, היו מלמדים אותנו קצת איפה אנחנו חיים, גם מבחינה קוסמית וגם מבחינה פוליטית ותרבותית.
זה לא עניין של לסכן את החיים או לא, זה עניין שיש עוד דברים בעולם הזה חוץ מוועידת מפלגה כלשהי או מהצהרה של מישהו על איזה בניין בירושלים. צרות המחשבה ביחס למערכת השמש היא אותה צרות מחשבה ביחס להמון דברים אחרים, מתקליטים שאף אחד לא מדווח עליהם או ספרים שמוסף ספרותי לא מקדיש להם ביקורת.
אהבתיאהבתי
אגב, לפי ההיגיון שלך לא היה מקום לדווח על מסע הבחירות של אובמה, שהרי אין לנו כל השפעה עליו. או על ליגת הכדורסל בארה"ב.
אהבתיאהבתי
צר לי, אני חייב להתייחס לטקסט כפרוזה.
וזו פרוזה גדולה!
תודה.
אהבתיאהבתי
ושוב נזכרתי בהערה שלך על מיקום מדד זיהום האויר בסמוך לאחוזי הלחות באויר והטמפרטורות הצפויות, בעיתון הארץ.
רוב האנשים קוראים בעיתון
מעטים קוראים את העיתון
בודדים האנשים שרואים עיתון
אתה בלי ספק אחד מהם
אהבתיאהבתי
"ידעה צדדית"
זאת ידעה שלא משפיעה מידית על המאויים הבסיסיים שלנו,
כמו הצפרדעים בביצה מה שנשאר חשוב לנו זה כמות המיים ומה צריך לעשות כדי להשאר שבעים,
מישהוא יודע כמה בני אדם כבר צעדו על הירח? או שמחירי הדלק הכריעו אותנו,
יופיטר זה חשוב – אבל רובינו מחפשים צדק על האדמה ,
מתי פעם אחורונה היתם בגלריה? או שסיוטי היום-יום גברו עליכם,
טוב לקרוא לפעמים על דברים שאין להם נגיעה ליום-יום,
אהבתיאהבתי
צדק זה דבר חשוב מאוד.
אבל חשוב עוד יותר שיהיה רק צדק אחד.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם כל מה שכתבת.
אהבתיאהבתי
צדק צדק תרדוף בקש שביט ורדפהו
אהבתיאהבתי
מעצם החשיבות של כוכב הצדק יופיטר לחיינו, כמו שהסברת באריכות, לא נגזרת חשיבות לארוע הפגיעה של השביט או האסטרואיד בו.
האם זה שינה את מסלולו של צדק? לא.
האם למדנו משהו כתוצאה מהפגיעה? כנראה שגם לכך התשובה היא לא (מה שאפשר ללמוד מפגיעה כזו כבר למדנו כנראה בפגיעה של השביט שומייקר לוי 9 בצדק לפני 15 שנה)
האם הפגיעה הזו מנעה פגיעה בכדור הארץ? גם לא.
לכן אין שום סיבה שידווחו על כך יותר מסינגל של זמרת כוכבת נולדת או נופלת. זה קיבל את הדיווח הראוי. לא יותר אבל גם לא פחות.
אהבתיאהבתי
אני חולק עליך. קודם כל העובדות הפיזיקליות לא ידועות. אבל לא זה העניין, העניין שהאירוע הזה יכול היה להיות טריגר לדיון מסוים גם אם במקרה הזה ההשפעה הנראית בעין עלינו היא קטנה. תפיסת הסיבה ותוצאה הקשיחה כבסיס לעיתונות נראית לי לא מוצלחת. לפי ההיגיון הזה, עיתון יומי ממוצע היה צריך למחוק 90% מהידיעות שלו. חדשות חוץ, למשל. האם מהפכה בגרוזיה משפיעה עלינו? לא בטוח.
ובעניין מה שלמדנו (מי?) לפני 15 שנה, אני חושב שפעמיים ב-15 השנה לא יעמיד את סבלנות הקוראים במבחן.
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שאפשר להכריח אנשים לקרוא דברים שהם לא מעוניינים לקרוא
אם נניח העיתון היה מחליט לדווח בהבלטה על כמעט התנגשות קוסמית,התרגום החדש של דוסטויבסקי ותערוכה חדשה במוזיאון תל אביב
אף אחד לא היה קורא את העיתון
אנשים מטבעם,בכל העולם,מאז ומתמיד אהבו סיפורים שקשורים בסקס,מוות,רכילות ובחדשות שלכאורה יש להם חשיבות לחייהם.
(יכול להיות שבפועל אין לחדשות האלה השפעה על חייהם אך זה לא משנה ההגיון רק ההרגשה האשלייתית שאכן ישנה השפעה שכזו)
זה עניין של רגש,לא של הגיון.
הרבה אנשים,למשל,יתחילו את קריאת העיתון מעמודי הרכילות,ורק אחר כך יקראו את העמוד הראשי ושאר המוספים.
למה?
כי סיפוק היצר חשוב מבחינתם הרבה יותר ממידע שיכול לעזור להם.
אהבתיאהבתי
מכיוון שעיתון הוא עסק כלכלי הרוב קובע – והרוב לא מתעניין בספרות ובהתנגשויות קוסמיות.
זה נכון לגבי עיתונים,זה נכון לגבי כל דבר, זה היה ויהיה נכון מאז ולתמיד.
אם יש משהו יציב בעולם ,לפחות בעידן המודרני,זו ההתפלגות הנורמלית הזו
אהבתיאהבתי
קודם כל, תודה על הפוסט הזה.
נזכרתי בו כשקראתי הבוקר בשער האחורי של "הארץ" את הידיעה (לא הצלחתי למצוא לינק) על בניית "טלסקופ 30 המטרים" הגדול בעולם שב- 2018 יאפשר למדענים לצפות 13 מיליארד שנות אור אל תוך העבר ולראות איך נראה היקום בשנותיו הראשונות. הידיעה מעלה את השאלה מה נוכל ללמוד מהיווצרות הכוכבים והגלקסיות הראשונים (רק[!] כמה מאות מליוני שנים לאחר המפץ הגדול) ומעבר לכך, מציתה את הדמיון: אם ב- 2018 נגיע כל כך קרוב להתחלה של הכל, האם ניתן יהיה בזמן החיים שלנו, לבנות טלסקופ שבאמצעותו יהיה לצפות בנקודת ההתחלה עצמה (בהנחה שאנחנו מרוחקים ממנה מספיק שנות אור)?
זנב הידיעה, מקנח בדיווח על ההתנגדות לבניית הטלסקופ על ידי קבוצות ילידים בהוואי וארגונים להגנת הסביבה. אלה הראשונים נשענים על המסורת הילידית בהוואי, לפיה הרים גבוהים נחשבים קדושים ומשמשים שער לשמים (כמה אירוני, שהרי כך בדיוק תופסים את ההרים הללו מתכנני הטלסקופ) ושבעבר, רק כוהנים בכירים הורשו לעלות לפסגת ההר. אלה האחרונים, טוענים שהבניה תפגע בכמה מינים של בעלי חיים מקומיים הנמצאים בסכנת הכחדה. הסיומת היבשה הזאת מעלה גיחוך אצל הקורא על אותם "אנשים קטנים" המתעסקים באמונות טפלות או באיזה זן נכחד של בע"ח בעוד מדי שנה נכחדים מאות זנים ובכלל, האדם עצמו אינו אלא שביב-נפיחה בהקשר הקוסמי, שאת מרחביו הטלסקופ המרשים הזה עומד לחשוף.
ואז, כשנזכרתי בפוסט הזה, חשבתי מה היה אילו הכותב/עורך היה הופך את סדר הדברים, מעלה לכותרת את ההתנגדות לבניית הטלסקופ ומפטיר ביובש, בסוף הידיעה, על הישגיו המתוכננים של הטלסקופ. נו, היה רוטן הקורא, עוד טלסקופ? האסטרונומים האלה אף פעם לא יכולים להתבונן בבעיות ובסוגיות האנושיות שמתחת לאף שלהם? חיים נכחדים כאן על פני כדור הארץ והם נושאים עיניהם אל גרמי שמים שאינם קיימים עוד?
ההיפוך הזה (והפוסט שלך) מזמין ניסוי מחשבתי משעשע: עיקר עיתון "הארץ" מוקדש לחדשות אסטרונומיה ("החשש", היתה זועקת הכותרת הראשית, "דעיכת השמש צפויה להתקצר בכמיליון שנה"; מאמרי ביקורת מושחזים היו מציגים מציאות מטרידה, "הפרכת תיאורית היקום הפועם מעלה שאלה נוקבת: לאן פנינו מועדות?"; ומדורי הרכילות היו מדווחים על פגישות עיוורות בין מטאוריטים) ואת הפיקנטריה הארצית (התפזרות ממשלות, אדם נשך כלב ושאר זוטות), היו דוחקים לעמודים האחרונים.
אהבתיאהבתי
תודה בר. לפני כמה שבועות הציעו לי מעיתון "הארץ" להשתתף בפרויקט של הסופרים שכתבו את החדשות. חשבתי לעצמי על ידיעה כזו, אבל אפילו לא הצעתי אותה, כי ידעתי שזה לעולם לא יתקבל. למשל ידיעה בעמוד הראשון: השמש זרחה הבוקר ב-6:02, עם תמונה ענקית לרוחב כל העמוד של השמש הזורחת.
אהבתיאהבתי
רעיון מעולה!
אם כי נראה לי שחלק מהמסר שלו הצליח דווקא לעבור, גם אם לא באותה עוצמה עם ידיעה פותחת כפי שהצעת. תחשוב על סטודנט לתקשורת עוד 20 שנה, נגיד, שנתקל בגיליון הזה של הארץ בארכיון ספריית האוניברסיטה שלו. הוא תולה את הגבות הכי גבוה שאפשר ומשתאה: האם באמת יום לפני פרסום אותו גיליון לא אירע דבר שראוי לדווח עליו (הרי שגם אם הכתיבה היתה אקטואלית באופיה, היא היתה יותר פרשנית ואווירתית ולא דיווחה על חדשות האתמול כמו כל יום רגיל)? בכרוניקה של עיתון "הארץ" יום זה הפך למעין חור שחור חדשותי. ואם לקחת את האנלוגיה הזאת צעד אחד הלאה, זהו חור שחור שמצליח לבלוע, או לפחות לערער, את הימים הסמוכים לו עם שאלה רטורית: האם באמת ראוי להקדיש לכל יום ביומו (וברדיו, כל שעה עגולה) מהדורת חדשות? אותו גיליון של הסופרים (שאגב, אכן חיפשתי אותך בו), יצר סוג של ריק שראוי להתבונן בו לרגע.
וכל זה מזכיר לי את "חמש לפנות בוקר" של אלתרמן (שאיזה כיף שאני לא מוגבל פה במילים ואני יכול לצטט את כולו):
חמש לפנות בוקר – קריר
פנס נושא אור על אם דרך קפא.
כוכב נעזב עוד מאיר על העיר
בודד
כנקודת השקפה.
פותח אדם חלונו לרקיע
והחוצה מוציא את אפו החולם.
עף האף כיונה וחוזר ומודיע
העולם עוד בריא ושלם.
בלילה הזה- שום דבר לא ארע
שום קונטיננט בימים לא שקע
שום מפה מדינית לא הפכה את עורה
שום רפובליקה לא התפקעה.
ההסטוריה דלגה על הלילה הזה
וכותבי העיתים יזניחוהו בצל
מתלבש האדם אט לאט כהוזה
וחושב תודה לאל.
אהבתיאהבתי
ההתבוננות הזו באמת מצריכה ניתוק – אני לא קוראת עיתונים, אלא אם אני ממש חייבת.
נכון, הספרות יכולה להיות ככתבה בעיתון או טקובק וגם העיסוק בה יכול להיות כזה.
היא יכולה להיות גם המבט הבלתי מבוקר הזה כלפי מעלה – ניסיון אמיץ לראות דברים אחרת או לראות דברים אחרים.
מה חשוב יותר ומה פחות – זה דיון מורכב
מה שבטוח הוא שמבט יוצא, הכרחי לכל נפש.
אנחנו חיים בתרבות שאוהבת להגדיר לנו אמיתות פוליטיות גם כש"רק" ביקשנו לחוות אומנות כתובה
אהבתיאהבתי