אני מנסה להבין כבר כמה שבועות מאז נתקלתי בביצוע הלא-חדש הזה לסוויטות לצ'לו של באך מה יש בו, מה אני יכול לומר עליו. לא הרבה. אבל אולי הדבר העיקרי נוגע כביכול לעניין של טכנולוגיה, של מיקרופונים ושל אקוסטיקה. אבל כמובן זה חלק מהעניין. אם כן, האופן שזה הוקלט. הצ'לן, לפני שאשכח, הוא האיטלקי פאולו בשי, שאותו דווקא הכרתי מההרכב "המדע העליז" (ע"ש ספרו של ניטשה), שהיה מוצלח מאוד כשלעצמו. יש כמובן ביצועים נפלאים לשש הסוויטות ואין טעם להתחיל למנות אותם (אציין רק את זה של רוסטרופוביץ'). אבל מה ששונה בביצוע הזה, מעבר לענייני פרשנות כמובן, הוא האופן שבו הכלי מוקלט ומהדהד בבית. איני יודע מה עשו כאן, אבל אפשר ממש לשמוע את העץ. אם אצל רוסטרופוביץ' הנ"ל המוזיקה באה מהמיתרים, הרי שכאן יש עומק אחר. באמת שקשה לדבּר על זה, אבל למוזיקה של בשי יש ניחוח של עץ (זה מזכיר דיבור של ייננים, ולא במקרה). הדבר נובע גם מעתיקותו של הצ'לו (שני כלים בני תקופתו של באך), אבל לא רק מזה. משהו בהעברת הצליל שעושה ההקלטה נהיה "שקוף", והאוזן הולכת ישירות אל החומר, אל היער ממש – לא אל ה"נגרייה" של בונה הצ'לי. ממש אפשר לנעוץ בזה את השיניים. האזינו ותיווכחו. ההקלטה הזו יוצרת גשר, רק בגלל הישג של המקליט, בין המוזיקה של באך ובין כמה עצים, שמי יודע היכן צמחו, שנמצאים בבסיס המוזיקה הזו באופן מאוד מוחשי לאוזניים. המוזיקה כמו יוצאת וצומחת מתוך העץ, הופכת למין פרי גדול ושקוף. כמו ב"שר הטבעות", העץ מדבר דרך באך. אני מדבר על משהו פשוט, כמו דיבור של עץ כשנוקשים עליו. זו לא מטפורה מופשטת. כל מה שאני מנסה לומר בסחור-סחור הזה הוא שאפשר לדמיין, לשמיעת ההקלטה הזו, יותר מכל הקלטה אחרת שאני מכיר, את השרשרת הפשוטה – אדמה-שורשים-גזע-צ'לו-אדם-מוסיקה. פתאום המחשבה המדהימה הזו, המובנת מאליה הזאת: בלי עצים כמה שונה הייתה המוסיקה שלנו. וגם: בתוך הסוויטות לצ'לו – הציפורים, השמש, המים, הצל. וגם להיפך: בצל, באור, במים, בעלים – הסוויטות לצ'לו.
14 תגובות בנושא “העץ (באך)”
סגור לתגובות.
מתחת לשולחן 
אתה צודק, הצ'לו באמת מצלצל יפה במיוחד. אם כי מהדגימות ששמעתי הביצוע לא היה לטעמי, מהיר נורא.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
דווקא המבצע האהוב עלי הוא פיטר וויספלווי.
אהבתיאהבתי
טרם התוודעתי לביצוע הזה. אני מאוד אוהב את הביצוע של Pierre Fournier (Archiv Produktion, 1961).
אהבתיאהבתי
אמרת שאתה מדבר סחור-סחור, וישר חשבתי לעצמי שבאנגלית היית כותב
beat around the bush
ושזה היה יכול להיות מאוד מאוד הולם. (ואז סקרן אותי לדעת למה דווקא bush אבל הממצאים שהגעתי אליהם ברשת היו מפוקפקים).
הצליל של הביצוע שהצגת נשמע מדהים. בדרך כלל לכלים תקופתיים אין עצמה או עומק כאלו, והשילוב של העצמה המפתיעה והחיספוס האופייני הוא ארצי ו'עצי' בדיוק כמו שתיארת.
[אני לא מצליחה להתאפק מלהצביע על ההקלטה האהובה עלי. זה לא הביצוע האהוב עלי, אבל ההקלטה – יש בה יופי נדוש (במובן הטוב)ולאונרד רוז תמיד מהלך עלי קסם. כדאי לך לנסות:]
http://www.amazon.com/gp/product/B000000WS3/ref=s9_simz_gw_s0_p15_i1?pf_rd_m=ATVPDKIKX0DER&pf_rd_s=center-2&pf_rd_r=041Z316PER2EMY4THVKA&pf_rd_t=101&pf_rd_p=470938631&pf_rd_i=507846
אהבתיאהבתי
אפשר לשמוע את היער. זה נכון.
אהבתיאהבתי
יופי של פוסט.
ממליצה על הביצוע של הצ'לן ההולנדי פיטר וויספלוואיי. ביצוע בנוסח אותנטי (גם הכלי, וגם צורת הנגינה, בניגוד לרומנטיקה שמאפיינת מבצעים כמו קזאלס וגם מעט רוסטרופוביץ').
אהבתיאהבתי
תודה. נמנעתי לתת קישורים ליוטיוב וכד' כי כל העניין כאן זה לשמוע את זה עם מערכת סטריאו טובה, ולא ברמקולים של המחשב.
אהבתיאהבתי
הצליל הופק באמצעות סוג מסויים של מיתרים (מיתרי בארוק -השונים מהותית מהמיתרים בצ'לו המודרני.
הצ'לו עצמו הוא צ'לו בארוק המנוגן עם קשת רגילה (ולא קשת בארוק).
זו הסיבה לאיכות המוזרה של הצליל.
ושום דבר מעבר לזה.
הצ'לן הוא באמת מצויין- אבל טכניקת הפקת הצליל היא גימיק.
פיטר וויספלאי החל את העניין בעירוב מיתרי בארוק במיתרים רגילים בצ'לו בארוק.וויספלאי ,בניגוד לצ'לן כאן,הוא צ'לן גדול.אצלו זה לא גימיק.
מי שלא צ'לן לא יבין זאת.תודה.צ'לן ישראלי (בתזמורת בחו"ל,אלא מה?)
אהבתיאהבתי
שמחתי לקרוא את רשמיו של דרור בורשטיין . כרגיל , הארות והערות מקוריות ומחכימות . שמחתי – לא פחות – לקרוא את התגובה האחרונה של צ'לן מקצועי . ובעקבותיה , הבה נעמיד דברים על דיוקם ובפרופורציות נכונות : לא רצוי להיסחף לגודש אסוציאציות של ניחוח עצי וכיו"ב או לתחושה / אשליה של קירבה אינטימית לכלי-נגינה ולצליליו , כשלפנינו – בסך הכל – מלאכת מחשבת ומעשה מרכבה של מקצוענים באולפני הקלטה ועריכה ממוחשבים עד פרטי-פרטיהם ולא הופעה חיה , שבה המנגן והכלי ואנחנו נמצאים באותו מעגל , וההתרחשות היא בזמן אמיתי ובחלל ביצוע ריאלי .כלי הבארוק והרנסנס , אבל בעצם כל כלי נגינה וכל קול אנושי שאוזנו של צרכן הדיסקים העכשווי הורגלו לזהות אותם , כביכול , ולהתרשם מהם , הם בימינו אלה מוצר טכנולוגי מוקפד , סינתטי , שבכל מקרה מגיע אלינו דרך מכשירים משוכללים – לא עשויים עץ , בדרך כלל – אחרי 'בישול' , רה-מיקסינג,'שיוף' , תוספת גוונים והדהוד או 'אינטימיות' ממוחשבת : לא ממש עץ ויער , לא הכלי והקול כפי ששמעו אותם היוצרים והמבצעים בני חוגם וכפי ש'מתעמתים' אתם המבצעים עצמם , לא ביצוע אמיתי כפי שהמנגן ו/או הזמר היו מגישים – או מסוגלים , בכלל , להגיש – בקונצרט . הדיסק בן-ימינו הוא מדיום סינתטי חדש – לטוב ולרע . למעשה : כלי -נגינה כשלעצמו , שמופעל בתוך – ודרך – מערכת מתווכת מסוג חדש . ברור שאפשרויות ההגשה של מוזיקה בדרך זו הן חסרות תקדים ומעוררות השתאות והנאה מרובה . אבל כדאי לסייג קצת את ההשתאות ואת ההערצה אם מפתחים דיון סביבן : אלה אינם המנגנים או הזמרים כמו שהם ,ואלה אינם הכלים , וזאת , בעצם , אפילו אינה 'היצירה'. אדורנו תהה , לפני כחצי מאה , אם סימפוניה של בטהובן , המשודרת ברדיו , היא באמת סימפוניה של בטהובן! ואין טעם רב במה שנקרא 'השוואת ביצועים' בעזרת דוגמיות מוקלטות מדיסקים : לפנינו חוויה אחרת , לגיטימית כמובן ומיוחדת , של האזנה , ואם רוצים לתאר אותה, להגדיר, לנתח ולהשוות לחוויות אחרות – יש להשתמש במונחים חדשים ובכלים מסוג אחר , שאולים מלקסיקונים של טכנולוגיית מחשב , של מדע האקוסטיקה ואולי גם של זרמים פוסט-מודרניים בחקר התרבות . כל זה – בלי להוריד מערך הסוויטות של באך – אכן , פאר הרוח – או מערכה של חווית ההאזנה האישית. – עודד
אהבתיאהבתי
לעודד, ברור שהקלטה היא סוג של מניפולציה אבל דווקא כאן ההרגשה היא של משהו טבעי ו"גס" כמעט – שומעים את נשיפות הצ'לן ויש שם עוד "חריקות" קלות. כמובן שאפשר לטעון שגם זה חלק מה"ריטוש" ומהניסיון לשוות לצליל אופי אותנטי, אבל אני איני רואה סיבה לחשדנות הזו. בכל מקרה, מובן שכל מה שנאמר הוא תוך "שימה בסוגריים" של העובדה שמדובר בהקלטה ולא בביצוע חי (אם כי גם בביצוע חי העניין לא נעלם: האם הדהוד של חלל כנסייתי למשל אינו מניפולציה לא פחותה מהקלטה? למשל, נגינת רביעיית מיתרים שנועדה לחדר בכנסייה).
אהבתיאהבתי
רשימה מעניינת
to beat around the bush בא מהמנהג לחבוט בענפים כדי להעיף מהן את הציפורים. מי שחובט מסביב לעץ הו כאילו הולך מסביב לבעיה ולא מטפל בה ישירות
הביצוע של וויספלוואי אהוב גם עלי אבל גם זה שהבאת כאן מאוד מיוחד (אבל מהיר מדי גם לטעמי)
אהבתיאהבתי
Dror, thx for pointing out to this wonderful performance – rough edged as I like it! I would suggest that lovers of Bach would also check Bruno Cocset's performance on Alpha. A close recording which combine the rough edges of the wood sound with the lyrical beautiy of the cello.
אהבתיאהבתי
תודה מורן, אני מכיר את הצ'לן הזה ביצירות אחרות, ובכלל אלפא זה אחד הלייבלים הכי נהדרים של השנים האחרונות, במיוחד ההרכב לה פואם ארמוניק, שכל דבר שלהם הוא פלא חדש. אחפש גם את הסוויטות.
אהבתיאהבתי