רוברט בּליי – שלושה שירים
 
 
עץ חלול
 
אֲנִי רוֹכֵן עַל גֶּזַע כָּרוּת שֶׁל "עֵץ כֻּתְנָה", עֲדַיִן נִצָּב, בְּגֹבַהּ הַמָּתְנַיִם, וּמִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה. אָבִיב מֻקְדָּם. דָּפְנוֹת הַמִּקְדָּשׁ הַסִּיאָמִי כֻּלָּן חוּמִוֹת וְעַתִּיקוֹת. הַדְּפָנוֹת עֻבְּדוּ בִּידֵי הַסְּבוּכִים. בְּתוֹךְ הַדְּפָנוֹת הַחֲלוּלוֹת פְּרָטִיּוּת וַחֲשָׁאִיּוּת, אוֹר עָמוּם. וַעֲדַיִן, יֵשׁ יְצוּר שֶׁפַּעַם מֵת שָׁם.
עַל רִצְפַּת הַמִּקְדָּשׁ נוֹצוֹת, נוֹצוֹת אֲפֹרוֹת, לְרַבּוֹת מֵהֶן חֹד לָבָן חָלִילִי. נוֹצוֹת רַבּוֹת. בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָּה נוֹצוֹת רַבּוֹת.
 
 
מתוך "שישה שירי פרטיוּת חורפית"
 
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, שֶׁלֶג חָדָשׁ כְּבָר נָפַל.
אֲנִי לְבַד, וְעִם זֹאת מִישֶׁהוּ אַחֵר נִמְצָא אִתִּי,
שׁוֹתֶה קָפֶה, מַבִּיט הַחוּצָה אֶל הַשֶּׁלֶג.
 
 
מתוך "בדידות מאוחר בלילה ביער"
 
שִׂמְחָה לָלֶכֶת בַּיַּעַר הָעֵירֹם.
אוֹר הַיָּרֵחַ לֹא נִשְׁבָּר בֶּעָלִים הַכְּבֵדִים.
הֶעָלִים נָשְׁרוּ, וּכְשֶׁנָּגְעוּ בַּאֲדָמָה הָרְווּיָה,
הֵפִיצוּ אֶת הָרֵיחַ הָאָהוּב עַל הָחָגְלוֹת.
 
 
 

טיציאן, ונוס עם קופידון וחוגלה, 1550

מאנגלית: דרור בורשטיין
 
 
* העץ בשיר-בפרוזה של בליי הוא cottonwood שהוא סוג של צפצפה, אבל בחרתי להותיר את הכותנה בתמונה.
 
אל רוברט בּליי התוודעתי בזכות המבחר הנפלא שתרגם משה דור בהוצאת "קשב", "אנשים כמונו".  

פורסם על ידי דרור בורשטיין

https://drorburstein.com/פרטים-נוספים/

9 תגובות בנושא “הריח האהוב על החוגלות”

  1. שותה קפה, מתבונן בשלג.

    כך תרגם המתרגם (משה דור?) באנתולוגיה של שירה אמריקנית מודרנית. את השורה הראשונה שכחתי.

    תודה.

  3. לא את שם הספר, וגם לא איפה הוא נמצא פיזית בספרייה או למי הושאל. עברו כמה שנים (מאד אהבתי את השיר הזה, לכן אני זוכר).

    אנתולוגיה של שירה אמריקנית מודרנית, מכל מקום.

    זכורות לי עוד כמה שורות, משיר אחר שם, אם זה עוזר:

    הזעקה של אלה הנאכלים על ידי אמריקה
    האחרים חיוורים ורכים נאגרים לאכילה במועד מאוחר יותר
    וג'פרסון
    שתלה תקוות בשיבולת השועל החדשה
    …

  9. לו הרכנתי את ידי סמוך לאדמה
    יכולתי לחפון מלוא היד חשיכה
    חשיכה תמיד היתה שם, אך אף פעם לא הבחנּו

    תודה, דרור
    בליי זו שמחה גדולה
    ולטעמי, התרגום שלך יפה מקודמו

סגור לתגובות.