הערה על כתיבת ספרות:
"סביבת עמק הנילוס דומה לסביבת עמקי הפרת והחידקל של הסהר הפורה. לכן החבילה [חבילת המזון הבסיסי המבוית, חיטה למשל. ד"ב] שהצליחה בעמקי הפרת והחידקל הצליחה גם בעמק הנילוס ועוררה את הצמיחה המרהיבה של ציביליזציה מצרית מקומית. אבל המזונות שהזינו את הצמיחה המרהיבה הזאת נעדרו בתחילה ממצרים. הספינקס והפירמידות נבנו בידי בני אדם שניזונו מגידולים שראשיתם בסהר הפורה, לא במצרים".
(ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, מאנגלית עתליה זילבר, עם עובד/אופקים 2002, עמ' 143)
מתחת לשולחן 
סליחה, אבל אני לא מבין את המטאפורה
אהבתיאהבתי
אז אתה אומר שהספרות שלנו שייכת למהגרים שבאו הנה ממקום אחר? אז מה?
אהבתיאהבתי
לא, אני אומר שכל פעולה "עצמאית", כמו כתיבה של משפט, יכולה, אם מסתכלים טוב יותר, להיתפס כשילוב של כמה ידיים כותבות. שפירמידה שהיא מצרית במאה אחוז היא למעשה מסופוטמית בחלקה. זה הרעיון. כנראה שזה עמום מדי. שלפעמים משהו אצלך קיים כפוטנציאל, אבל גרגר חיטה ממקום אחר לגמרי ושונה לגמרי יכול להינטע אצלך ולצמוח.
אהבתיאהבתי
אבל אפשר לומר זאת גם על כתיבת שירה, או על כתיבה בכלל, ואפילו לא רק על כתיבה. אולי בגלל זה זה התעמעם.
אהבתיאהבתי
כן, נכון, אני חשבתי על זה סקטוריאלית
אהבתיאהבתי