תיאטרון

הכרתי שחקן תיאטרון אחד ששיחק את תפקידו של פּרוֹסְפֶּרוֹ במחזה "הסערה" של שייקספיר ואת התפקיד הזה בלבד. תפקידים רבים אחרים ונפלאים הוצעו לו במשך השנים, אך הוא, מרגע שלמד היטב את פרוספרו בגיל עשרים לא היה מוכן לגלם כל דמות אחרת. לא משום חיבה יתרה לדמותו של פרוספרו או ל"סערה" אלא משום שהיה זה התפקיד שלו, כלומר התפקיד הראשון שלו, והוא לא ראה סיבה טובה להחליפו באחר. אילו היה תפקידי הראשון, אמר, תפקיד אחר, למשל וַנְיָה, הייתי נותר וניה בלי ספק, לכל ימי חיי. אבל אני התחלתי את הקריירה שלי על הבמה כפרוספרו ולא כווניה, ולכן אני פרוספרו. שם פרטי לא משנים, אמר, מדוע אין זה כך בתיאטרון? נשגב מבינתי, אמר, כיצד שחקנים כה רבים מחליפים דמויות מדי כמה חודשים ולעתים מגלמים אף שתי דמויות בשתי הצגות שונות בערב אחד או אף במחזה אחד ממש. הם מתחילים, למשל, בפרוספרו בשעה שמונה ב"קאמרי" ובשעה עשר וחצי הם כבר ב"בית ליסין" לבושים כווניה. הם גובים שכר כפול, לי זה נראה כטירוף, אמר. אבל הבנתי כבר מזמן שרוב האנשים ורוב השחקנים אינם רואים כאן בעיה ואילו היו יכולים היו מגלמים אף שלוש דמויות בו זמנית. אני, מכל מקום, אני עדיין פרוספרו, אמר, כפי שאתה יכול לראות בעצמך. הפסקתי למנות את מספר ההצגות שבהן עליתי על בימת התיאטרון בבגדים אלו. הבגדים תמיד אותם בגדים, אני מקפיד על כך גם כשההפקה משתנה. למעשה איני מסיר את הבגדים הללו בין ההצגות, אמר, עיניך הרואות. היה מבקר תיאטרון אחד שאמר שפרוספרו הוא למען האמת אני, כלומר שכל השחקנים האחרים המגלמים את פרוספרו משחקים, לאמיתו של דבר, אותי. הרי אתה יודע, הוא הוסיף, שלפחות עשר שנים כבר לא הציגו את "הסערה" בארץ. שנים הסתובבתי ברחובות כמטורף. מהו שחקן בלי התפקיד שלו? לכן אני כותב המשך ל"סערה" ואשנה במחזה שלי את התפקיד של פרוספרו מעט. נראה שזו הדרך היחידה בשבילי להינצל. אחרת אין לי ספק שבקרוב אמות, וזה, אמר, יהיה ממש נורא.