ביפן, באביב (שונריו סוזוקי)

דָּבָר אֵינוֹ קַיָּם אֶלָּא לְרֶגַע בְּצוּרַתוֹ וּבְצִבְעוֹ הַנּוֹכְחִיִּים.
דָּבָר אֶחָד זוֹרֵם אֶל הָאַחֵר וְאֵין לִתְפֹּס אוֹתוֹ.
לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם נִפְסָק אָנוּ שׁוֹמְעִים צִפּוֹר.
גַּם מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג הַכָּבֵד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת פְּרָחִים לְבָנִים
וְאֵיזוֹ הַתְחָלַת צְמִיחָה.
בַּמִּזְרָח רָאִיתִי כְּבָר אֶת צֶמַח הָרִבָּס.
בְּיַפַּן, בָּאָבִיב, אָנוּ אוֹכְלִים מְלָפְפוֹנִים.
 
 
 
שונריוּ סוּזוּקי, שורות הסיום של Zen Mind, Beginner's Mind.

זה הספר (יצא לאור ב-1970), וכאן יש הקלטה נהדרת (קריין – פיטר קויוטי) של מבחר ממנו.
 
מאנגלית: דרור בורשטיין

3 תגובות בנושא “ביפן, באביב (שונריו סוזוקי)”

  1. היפה בדברים שאני מותירה אחרי הוא אור השמש.
    אחריו הכוכבים הבוהקים ופני הלבנה.
    אחריהם מלפפונים בשלים ותפוחים ואגסים.

    (פראקסילה, משוררת יוונית מהמאה החמישית לפני הספירה. תרגם פנחס שדה)

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: