אריאל הירשפלד כתב היטב על מבצעי השיווק של הספרים. אוסיף כמה מילים.
אילו היה שוק המזון מתנהג כפי ששוק הספרים מתנהג, היו מסתובבים ברחובות אנשים ונשים שמשקלם 200 קילוגרם ואף אלף קילוגרם, והמקררים היו בגודל של סלון. שוק הספרים מנסה לשכנע אותנו בשני דברים לפחות. האחד, שיש קשר טבעי בין קניית ספר לקריאת ספר. כלומר הרבה מכירות = הרבה קריאה (בכוונה איני נכנס לשאלה של "איכות" הקריאה). והדבר השני – שיש ערך בקנייה (=קריאה) של ספרים רבים דווקא, כלומר שלקרוא/לקנות 4 ספרים זה טוב יותר מספר אחד. שתי ההנחות מפוקפקות.
שוק הספרים מנסה "ליצור את הצורך" אצל הקוראים, כמו עם כל מוצר. איש אינו זקוק ל"אייפון" באופן מיוחד. איך הופכים את הנתון הזה על ראשו כך שאנשים ירגישו שהם חייבים אייפון? למשל, מארגנים כתבת שער במוסף הכלכלי של "ידיעות" (בשבוע שעבר). זה עובד. גם אני הרהרתי לרגע באפשרות הרכישה של המכשיר שלא רק שאינו נחוץ לי, יבזבז את זמני לשווא בקריאות מיילים מחוץ לבית וכו'.
זה כך גם בשוק הספרים. אני מביט במדפי הספרים שלי, שיש עליהם לפחות שליש מיותר. אולי חצי. וזה אחרי מכירות של מאות ספרים לחנויות ספרים משומשים בשנים האחרונות. לאחרונה החלטתי להפסיק עם זה, לצאת מהמשחק של אספנות הספרים. לא 4 במאה ולא 4 בשקל אלא נוסחה אחרת: רק מה שבאמת אני צריך. לשפינוזה היו 150 ספרים בספרייתו. זה נראה לי מספר לא רע.
אני מוקף ספרים שאין לי כל צורך בהם אבל ברגע מסוים שקדם לרכישתם חשתי כי מסיבה כלשהי אני צריך אותם עכשיו. מעניין אם נערך מחקר על הפסיכולוגיה של רוכשי ספרים. מה גורם להם לרכוש ספר שבמעט שיקול דעת היו מבינים שלא יקראו כנראה לעולם. מדוע רכשתי למשל ב-94 ש"ח את "המטפיזיקה של הנעורים" של ולטר בנימין אחרי שקראתי את המשפט הראשון ("ביטוי להיותו של כל דבר טובין בן חלוף, בהיותו מוגבל בסדר הזמן והמרחב, הוא טיבו כקניין"), והוא היה בחנות – והנו עדיין – בלתי מובן לי לגמרי? האם אלו הדפים בגון הקרם? האם זו הכריכה הקשה? האם זה המיתוס של בנימין? האם אלו ספרים אחרים שלו שקראתי בעניין? זוהי רק דוגמה מקרית מהשבוע האחרון.
אולי שוק הספרים עובד לא על מכירת הספר עם מה שיש בו, אלא דווקא על מכירת ההבטחה להנאה עתידית (עניין, מתח, התרגשות וכו'). כלומר, מה שנמכר לך אינה המניה אלא האופציה לממש את המניה בעתיד כלשהו. האפשרות לפתוח את הספר, שעבר לרשותך, בנקודת זמן כלשהי בעתיד ולממש את עסיסו, כביכול. זה מסביר את התופעה הבאה :אדם מתלבט ארוכות אם לרכוש ספר כלשהו ולבסוף מחליט לשלוח יד אל ארנקו. כשהוא מגיע הביתה הספר מונח אחרי עלעול נוסף על המדף ונשכח עוד באותו היום. יש ספרים שנרכשים ומיד מתחילים בקריאתם, אבל אלו אינם הרוב. לקנות ספר זה אומר להחזיק אצלך מה שאולי תקרא בעתיד. מה הבעיה עם זה? שאתה אף פעם לא מדביק את הקצב. השוק מצליף בך להזריק עוד ועוד: בראש השנה, בפסח, בחיסול המלאי של דצמבר, בשבוע הספר שהתנפח לחודש ספר, ביום הולדת. יש כל הזמן מבצע. שלבוּ את זה עם ביקורת ספרות שנמצאת בשיא חולשתה בכל תולדות הביקורת העברית (להוציא כמה "אחרונים על החומה", כמו אריק גלסנר), ותקבלו את מצב המדפים. כל מה שלא פועל עם השיטה – נעלם או כמעט נעלם. המצב הוא כיום כזה שלא צריך לשחד סופרים, לא צריך לגנוב אותם מהוצאות מתחרות. הפיתוי למכור את עצמך נובע מן השיטה ומן המחאות כנגד השיטה. במקרה זה איני מדבר על עצמי, אבל לא עצמי הוא הנושא כאן.
ההיגיון של האופציה העתידית – ההרגשה שאני קונה את האפשרות לקרוא בְּעתיד כלשהו – הוא המסביר את הזיהוי המובן-מאליו בין קניה לקריאה. השוק מנסה לשכנע אותך שאתה צריך את הספר בבית דווקא, וקיומו בספריה או על המדף בחנות או אצלך חבר ממנו תשאל את הספר, אינו טוב דיו. מעניין שאורך חיי המדף הקצר של ספרים טובים, שחנויות הספרים אחראיות לו יחד עם פסי הייצור שאינם מאפשרים מקום "לכולם" – פועל דווקא לטובת יצרניות הספרים המציפות את השוק. מפני שאתה יודע שככל שהספר טוב יותר הסיכוי (בממוצע, יש כמובן יוצאי דופן) שהוא ישרוד מספר שנים על המדף הוא קטן. לכן עליך לרכוש אותו, כביכול, ולהבטיח לעצמך את אותה אופציה לקרוא. מימושה או אי מימושה הוא עניין אחר לגמרי.
נראה לי שאת הזיקה הזו כדאי לנתק. אני חושב על דיאטה של רכישת ספרים. כפי שתרבות המזון המערבית שכחה את הזיקה הטבעית בין רעב ואכילה, ואנשים אוכלים לפי השעון או סתם משעמום, כך נשכחה הזיקה הטבעית שבין עניין שהתעורר לקריאה. את הזיקה הזו מחליפה רכישה של ספרים.
לכן המבצעים המציעים יותר מספר אחד בעייתיים. זה שזה זול יותר זה ברור. אבל כנגד זה עומד העיקרון שאני רוצה לקנות רק מה שאני צריך. אם אדם רוצה ארבעה ספרים מסוימים (של ההוצאה המשתתפת במבצע), אולי המבצע תפור על מידותיו. אבל ניסיוני האישי הוא שלרוב איני מגלה עניין אמיתי בארבעה ספרים בבת אחת. אדרבא, העניין מתעורר בספר אחד, וכל השאר הוא מיותר. או מיותר מאוד, או קצת מיותר.
אני חושב על מפגש בספר כעל משהו חגיגי במקצת. אני נזכר, בשעות הפנויות הארוכות בצבא את החיפוש בחנות הספרים המשומשים ב"בניין כלל" בירושלים ואת הרכישה של ספר אחד בלבד, ביודעי שאתו אני הולך לבלות את הימים הבאים. אולי זה נוסטלגיה, אבל יש בזה משהו עבורי. אותו הרס של חוויה קיים במוזיקה. אני זוכר את ההתרגשות לקראת קניית תקליט. אני לא חושב שאי פעם קניתי יותר מתקליט אחד בפעם אחת. אולי שניים. היום, כשכל המוזיקה יורדת מכל מיני אתרים, ולתקליט אין עטיפה ואין חומריות בכלל, כל העניין הפך לזול ובלתי מרגש.
במו אוזני שמעתי מישהו שואלת מוכרנית בחנות ספרים: "את ממליצה?". המוכרנית לא שמעה טוב ואמרה, "כן, הוא במבצע". זה כל הסיפור ב"צָה" אחד. לא שההמלצות של חנויות הספרים שוות הרבה. כמה מוזר ששואלים את המוכרנים לדעתם – כאילו הם יושבים ובאמת קוראים את תכולת החנות. אבל השאלה החוזרת הזו מעידה אולי על איזה רצון ב"טקס" הזה אצל הקוראים, לקנות משהו שיש לו ערך ולא סתם כמוּת (4, 1+1) שמישהו החליט עליה בשבילך. אני מאמין שהקריאה עצמה תשתנה אם הקנייה תהיה יותר מחויבת, ממוקדת.
אני מנסה לדמיין את המבצע האולטימטיבי: מאה ספרים במאה שקל. 100 ב-100. קל לזכור, קל לשווק. בחשבון פשוט זה יוצא שקל לספר. הזול מביניהם. אין כפל מבצעים. בנקודות של האשראי אתה מקבל ספר נוסף מתנה. לפי ההיגיון העכשווי, זה נהדר. אבל יש בזה משהו מחריד, לא? אם כן, למה 4 זה "משתלם" ומאה – כבר מוגזם?
כל השוק הזה מעוות מן היסוד. ספר כמו "ורד הלבנון" של לאה איני (מבלי לחוות עליו דעה – אני מדבר על "סוג הספרות", שהיא ספרות גבוהה, כלומר הספרות היחידה שהיא ספרות) לא היה מגיע לעולם לרשימת רבי המכר, לא כל שכן לראשה, אילולי החלטה של המערכת "להריץ" אותו, כמו מנייה. לכאורה זה נפלא. ספר איכותי זוכה להתקבלות. אבל ראו כמה מזעזע זה. האיכות הספרותית תלויה לגמרי בקביים של "השיווק", שברצותו יעלה וברצותו ידון לשכחת המחסנים. היום לאה איני זכתה ברולטה, ואני שמח בשמחתה, בכנות. אבל כמה מן הקוראים שקנו את ספרה קראו אותו? כמה הלכו לקנות את ספריה הקודמים כתוצאה מכך? ומה יקרה אם בספרה הבא יחליטו אנשי השיווק אחרת?
אני חושב על זה כמי שכתב ספרים. הייתי רוצה להאמין שמי שקונה ספר שלי קונה אותו לא סתם כי הייתה לו הזדמנות של מבצע. או שמוכרן שתומרץ בעשרה שקלים בונוס "המליץ" לו עליו המלצה ריקה. כלומר, שהקורא קנה אותו כי הוא חשב שהוא רוצה לקרוא אותו יותר מפעם אחת. זו הסיבה העיקרית לקנות ספר, נראה לי. ואם אינך רוצה לקרוא אותו, באמת שלא צריך לקנות.
מתחת לשולחן 
אני גיליתי שהספרייה העירונית עוזרת לי מאוד. הבק-ליסט שיש שם ואינו קיים בחנויות יחד עם העובדה שהמנוי חינמי שינו את הרגלי הקנייה והקריאה שלי.
אהבתיאהבתי
זו הדיאטה הלא נכונה,
אין לי בעיה לעמוד בפיתוי של4 ספרים במאה בכריכה רכה כשרוב הספרים ממש לא מענינים אותי
וזאת מכירת חיסול של ספרים שגם בחינם לא היתי מוצא 4 מהם לקריאה,
הבעיה של הדיאטה מתחילה כשיש מבצע שלחנות ספרים מיד שניה ב-10 ש"ח לספר,
אז אני יוצא עם עגלת סופרמרקט,
מה – לא להשליםאתכל סיפרי ז'ול וורן לילדים שלי?
(לילדים שלי – תרוץ עלוב)
או קאסיקה של טשרניחובסקי?
אז התאבון שלי לא יודע שובע
ואל תשאל אותי כמה ארונות ספרים יש לי וכמה מהם עדיין לא הספקתי לקראו
אהבתיאהבתי
שגם אתה מצרף את דברייך בנסיון לפקוח אוזניים אטומות שרואות בענף הספרים שוק וכל מה שמעניין אותם זה רווח (כספי כמובן)
ואני רוצה להוסיף עוד מילה לנושא הזה – "זילות".
לא יודעת איך אחרים' אבל אני יודעת מה זה עשה לי. ערימות הספרים הבלתי נגמרות האלו גורמות לי להתייחס אליהן כאל זבל ממש. ואם זה קרה לי שספר הוא חלק מרכזי בחיי' ועד לשנתיים האחרונות הייתי יכולה להגדיר עצמי כנימפומנית בנושא ספרים, אז מה זה עושה לאחרים?
אחד המשפטים החשובים ברשימה החשובה כל כך של אריאל הירשפלד הוא:
עולם הספרים הנוכח בחנויות הללו אינו מציאות ספרותית ואין לו דבר עם תרבות, ערך, ואפילו לא הנאה.
ואני מסכימה עם כל מילה, נקודה ופסיק בו.
אהבתיאהבתי
ספרים
אֲנִי רוֹכֵשׁ סְפָרִים,
הַרְבֵּה.
עֲבֵי כֶּרֶס
דְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹא.
אוֹהֵב אֶת הָעֲטִיפוֹת
מַבְרִיקוֹת, מַבְטִיחוֹת
לְהַסְבִּיר אֶת הֶעָבָר
וּלְנַבֵּא אֶת הֶעָתִיד.
מְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי
שֶׁפַּעַם עוֹד אֶקְרָא,
וְלִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה
וְעַכְשָׁיו, כְּשֶׁזְּמַנִּי בְּיָדִי
אֲלֵיהֶם לֹא פּוֹנֶה.
בּוֹשׁ שֶׁאִישׁ כָּמוֹנִי
דַּי לוֹ בְּעִתּוֹן
הַמְּדַוֵּח עַל אֶתְמוֹל
וְחוֹזֶה אֶת מֶזֶג
הָאֲוִיר שֶׁל מָחָר.
* *
אהבתיLiked by 1 person
מאת Alan Bennet.ספרון צנום שהוא בבחינת מעט המכיל את המרובה. אתמול העברתי בעזרתו שעתים מענגות, בדיוק לנושא.
אהבתיאהבתי
(זה בעקבות יוסי דר)
משהו דומה קורה גם להבעת דעה וחופש הביטוי ברשת, לדעתי.
כפתור ה"כתוב תגובה" באתרים השונים מייצר צורך.
בשינוי קל של מילה:
"כתוב דעה"
אני מנחשת שכמות ה"מגיבים" היתה פוחתת בחצי.
צריך לחפש את המקבילה בעולם המו"לות.
(כולם יודעים לבכות את הגרגרנות בעולם המו"לות. מישהו הביע דעה או ניסה לנתח למה זה קורה? ולא במונחים כלכליים)
אהבתיאהבתי
אני לא כל כך מסכימה עם חלק מהדברים, גם בי מתעוררת לפעמים בחילה לנוכח הרי הספרים. בדיוק כמו שאני מתה על אוכל ולפעמים כמויות גדולות מידי שלו מעוררות קבס. ולא רק אחרי שאכלתי אלא גם למראהו…
ובכל זאת, העובדה שבני אדם קונים הרבה ספרים, לא אומרת שום דבר לא על אם יקראו אותם ולא על אם יהנו מהם. בעיקר לא על אם יהנו מהם.
אני לא חושבת שזה הזיק פעם למישהו אם היו לו יותר מידי ספרים בבית (חוץ מזה שהוא היה צריך לנקות אבק באופן שאולי היה מכלה את כוחותיו)
אני מרגישה לפעמים כמו סנאי שאוגר לו אגוזים לימים קרים, לפעמים כמו מישהו שהשמין וצריך לצום קצת לתקופה כדי לחזור למידותיו,ולפעמים כמו אחוזת בולמוס אמיתית, קוראת בכמה ספרים במקביל.
אני רק מצירה על זה שהמבצעים מקדמים הוצאות גדולות וזונחים את הקטנות, מה שממית את הקטנות והופך את השפע לשפע מוגבל בסופו של דבר.
אבל זה נושא קצת אחר. אולי לא לגמרי? אני צריכה עוד לחשוב על זה.
אהבתיאהבתי
אתה אולי צודק בנושא הזה של השיווק האגרסיבי, כי יכול להיות שלא הייתי מגיעה לספר הנפלא והמטלטל הזה בלי המבצע לצערי, ואני אומרת לצערי, כי אני אוהבת לקרוא, אבל לא יכולה לעמוד בקניית ספר שעולה כה יקר בלי המבצעים.
אבל בענין הרומן של לאה איני, לא רק שקראתי אותו, בלעתי אותו! כשאתה מגיע לספר כזה, פתאום אתה מבין כמה הספרים האחרים (לא כולם כמובן) הם רדודים ומסחריים. ולמרות הנושאים הכבדים שבו, הוא הפך לי את הלב ועד היום אני חושבת עליו, וסיימתי אותו לפני חודש! אבל מאז הספר רץ אצלי בתוך המשפחה.
ואם הייתי יכולה לקבל אחוזים מההמלצות שלי לחברים… ודרך אגב, אני יודעת על עוד חברות שלי שניצלו את המבצעים ורכשו את הספר, אחת שכבר קראה אותו מזמן, ושתיים שקוראות ומתמוגגות עכשיו. אז אני לא מכירה את השוק כמוך כדי לדעת אם הספר זכה ברולטה, אבל אני יודעת שאני זכיתי לקרוא ספר מצוין. ועכשיו אני בדרך להשלים את כל לאה איני, וקוראת עכשיו את הרומן סדומאל, ושוב מתפעלת מהכתיבה החזקה שלה.
הכי טוב כמובן, אם היתה דרך זהב גם להוריד את מחיר הספרים, וגם לתת הזדמנות שווה לספרי איכות. מי ייתן.
אהבתיאהבתי
אחת הכוונות ב"חוק הצרפתי" היא שאם הוא יתקבל ירדו גם מחירי הספרים לסכום הרבה יותר סביר. היום ההוצאות חייבות את המחיר הגבוה כדי לשרוד.
אהבתיאהבתי
עכשיו צאי וחשבי כמה ספרים, עשרות רבות כנראה, נעלמו מעינייך, שהיו טובים לא פחות אבל מישהו בצומת לא נטה להם חסד דומה. זו בדיוק הנקודה.
אהבתיאהבתי
http://www.notes.co.il/idanl/44696.asp
אהבתיאהבתי
שוק הספרים כמו גם העיתונות ותחומים משיקים, נמצאים כעת באיזור דמדומים מרתק שכן אין ספק שמותם קרב. השאלה מתי ובאיזה אופן יגיע המוות הזה פתוחה עדיין ומושפעת מגורמים רבים שפועלים בחלקם לדחות כמובן את הקץ הבלתי נמנע הזה.
בולמוסי המכירות המשונים שמתרחשים בשנים האחרות, לצד מאבקי הכוח המתוקשרים בשוק הזה, הם שירת הברבור הנוגעת ללב (והבלתי מפוענחת לעתים) של הספר כפי שאנחנו מכירים אותו.
נסיונות להילחם במפל הזה באמצעות טיעונים מתחום התרבות הם נוגעים ללב, אבל אבודים מראש. גם אם יכניסו איזה חוק צרפתי, או בולגרי, הפור כבר נפל והספרים הקשישים ילכו בדרכם של תקליטי הויניל והדיוידי הצעירים מהם, תוך התפרצויות חיים גועשות אחרונות בסגנון 100 ב-100 כפי שהוצע כאן (תחזית סבירה למדיי. מדובר בתחום שכולו מצוי במין מכירת סוף עונה מאסיבית בכל מקרה)
אהבתיאהבתי
מזכירה את הבכיינות על עודף מוצרים בסופרמרקטים בעידן השפע יש הרבה מהכל , וכן, גם ספרים.
הוזלות הספרים נובעות גם מעודף ספרים והן תורמות גם לקריאה מוגברת. אלה העובדות.
כל השאר נקרא פה כבכיינות קנטרנית קנאית של אנשים שלא מבינים כמה משתדלות הוצאות הספרים לספק את הביקוש ויש ביקוש, וכמה עבודה יש על כל ספר שיוצא לשוק. זוהי גם בכיינות שמטרתה לפגוע באנשים שכותבים ספרים, דהיינו בכותבים עצמם.
אז הנה החדשה המרנינה פה לכל מי שמתבכיין:
כל זמן שאנשים כותבים ספרים וההוצאות מוכנות להוציא אותם יהיו ספרים על המדפים. מי שמתקשה להבין את זה, מתקשה להבין את התרבות האנושית בכלל, וחבל שהוא בכלל קורא ספרים.
אהבתיאהבתי
אחרי שעברתי דירה פעמיים תוך שנה אחת והייתי צריכה לארוז כל כך הרבה ספרים, רובם המכריע מקצועיים, החלטתי שאני לא קונה כלום למעט ספרים נבחרים הקשורים לעבודה וקלאסיקות משמעותיות שיצאו בתרגום חדש, כמו "מלכוד 22" ו"מובי דיק" שקניתי בזכות המבצע שהם היו בו.
כמו שכתבו כאן לפני, הספריה העירונית מצויינת, אני חוסכת באמצעותה פעמיים, הן בספרים והן במקום.
אהבתיאהבתי
לשאלתך מה גורם לצרכנים לרכוש ספר שבמעט שיקול דעת היו מבינים שלא יקראו כנראה לעולם
*לפני מספר שבועות נכנסתי לצומת ספרים בסנטר במטרה לקנות את סיגל של אסף שור. למרות היותו חדש, המוכרת היתה צריכה לשלוף אותו מהמחסן. לשאלתי אם הם מחביאים ספרים, היא אמרה: ברור שלא, זה עניין של מקום. ממש התבאסתי בשביל אסף. אני לא חושב שזה ככה בכל סניף, אבל מתברר שלפעמים לא רק חיי המדף של ספרים הוא קצר, אלא גם של הוצאות מסוימות.
*אחד המבצעים שהלכו נהדר, כשעבדתי לפני עשר שנים בערך בצומת ספרים, היה עשרה ספרים ב- 100 שקל. מעין מבצע ניקיון מדפי ההוצאה ממוזלים שפשוט לא הצליחו לדחוף בשום דרך אחרת. הם נארזו בסרטי פלסטיק הדוקים ואי אפשר היה אפילו לעיין בהם, אף לא לקרוא את הכריכה האחורית. בחלק מהמקרים, בשביל לקרוא את שמם, היה צריך להסיט את אזיקוני הפלסטיק שהסתירו איזו אות על צד הספר. אבל גם את זה חלק מהלקוחות לא עשו. הסייג היחידי של רוב הלקוחות שהתעניינו בערמות הארוזות הללו, היה שזה כבד מדי לסחיבה, וכיוון שלא היו לנו עגלות סופרמרקט כמו בסניף בגעש, חלקם פשוט וויתרו על המציאה.
אהבתיאהבתי
תרום את הספרים לספרייה
אהבתיאהבתי
לשי, אני חושש שאת רוב מה שיש לי לתת אף ספרייה לא תרצה. אדרבא, חלק גדול מהספרים שלי הם עודפים של ספריות ציבוריות שנפלטו לשוק הספרים המשומשים אחרי עשרים שנה ללא השאלה.
אהבתיאהבתי
לדקה…
מאז ששבתי לצייר אני קוראת רק מה שקשור לציור
ומודה
שאני מתענגת מבצעי הספרים
המדהימים של סיפרי אומנות תוצרת חוץ
בסטימצקי
שבארץ הם מצרך יקר מאוד
במשך השנה
ולי
הם חומר טוב
בסופעונה.
אהבתיאהבתי
תודה מיוחדת על ההארה בדבר וולטר בנג'מין
שמחה שאני לא לבד
ושהמלך
עירום 🙂
אהבתיאהבתי
לשולמית, חלילה, לא אמרתי שהמלך עירום ביחס לבנימין, הוא כתב דברים נהדרים, אבל הספר הזה, שמכיל כתיבה מוקדמת שלו, לפעמים טכנית מאוד, עדיין אין בו את ההמשך הנפלא. אני ממליץ לך לקרוא את "ילדות בברלין סביב 1900" ואת הספר הלא-גמור המונומנטלי "פרויקט הפסז'ים". הוא הוגה מרתק, ככל שהוא פחות מחויב לז'רגון פילוסופי הוא יותר מעניין.
אהבתיאהבתי
"הוצאת דביר נוסדה על-ידי חיים נחמן ביאליק ואילו הוצאת מחברות לספרות היתה המו"ל הראשון של נתן אלתרמן. לצערנו, כיום שוב אין בידנו לפרסם משוררים חדשים."
"אין בידנו"!
אהבתיאהבתי
עסקי הספרים והמוליות הם עסק כמו כל עסק שכדי להתקיים צריך להרויח.
זה נחמד להיות סנטימנטלי ורגשני.
אבל מישהו צריך להביא משכורת הביתה בסוף התהליך.
אהבתיאהבתי
מאוד מסכימה איתך ,לגבי המבצעים, והרעב- הרעב
בעיניים, ולא רעב ממשי. אנו חיים בחברה
שבה תרבות הצריכה,היא נושא אותו מעודדים ע"י שטיפת מוח,כבדה ,בכל אמצעי התקשורת.
ובשל כך, אנו מוצאים את עצמינו רוכשים שוב ושוב ללא סיבה אמיתית.
מאידך, כמעט תמיד , כשאני שואלת את המוכרים, לגבי ספרי שירה, -בד"כ המבצעים לא חלים עליהם.
באשר לספרי קריאה,
הפתרון היוצר זמין ונוח בעיניי, לפחות עבורי- הוא להשאיל ספרי ספרייה,
פתרון נוח, קל , מזדמן,לי ולכל בני המשפחה.
,חוסך מקום בבית, ופתוח לכל…
אהבתיאהבתי
צריך לקחת בחשבון שהניזוק הגדול ביותר מן המבצעים האלה הוא כותב הספר, שתגמוליו מתחילים להיות אפסיים.
בתי הדפוס, הכריכיות והמו"לים הם המרוויחים מן האינפלציה הספרותית הזאת.
אהבתיאהבתי