סטימצקי הולכת להוציא שלושה מיליון ש"ח על "קמפיין" שבו יצטלמו אנשים עם ספרים. כל עולם הפרסום תמיד היה חידה גדולה בעיני. ב"שטראוס" מפרסמים קוטג' על מצע של 12 ביצי עין – האם מישהו קונה יותר קוטג' בגלל התמונה המגעילה הזו? האם מישהו קונה יותר ספרים בגלל אוסף מקרי לגמרי של המלצות לא מנומקות?
בשלושה מיליון ש"ח היה אפשר לחלק פרס "סטימצקי" השקול כספית ל"ספיר" לעשרים סופרים ו-60 פרסי ברנשטיין; עלות הדפסת ספר שירה היא כ-12,000 ש"ח, שהוצאות לרוב מבקשות מהמחבר לממן, כלומר 250 ספרים אפשר היה לממן בסכום הזה, להחזיק את השירה לכמה שנים טובות. הכול עם קרדיט ל"סטימצקי". סטימצקי גם הייתה יכולה להוציא כתב עת ספרותי למשך שנים עם הסכום הזה. ואני לא מזכיר מטרות פילנתרופיות כמו פתיחת ספרייה לילדי עובדים זרים.
אני מדמין את הישיבות האלו, עם אנשי הפרסום. כמה שעות ישבו על זה, כמו דיונים, כמה ויכוחים, כמה עבודה עוד למעצבים, לצלמים, לקופירייטרים, לתולי השלטים… ובשביל מה?
מתחת לשולחן 
עולם הפירסום, בחלקו הגדול, זה הבלוף הכי גדול של העולם המודרני. עשרות מיליארדי דולרים שנזרקים לפח.זה לא מזיז לי את קצה השפיץ, ואני בטוח שלעוד אלפים, אם איילה מהאח הגדול או בראד פיט שותה קולה בפירסום גלוי או סמוי. על סט הפירסומות בטלביזיה אני ועוד אלפים כמוני מדלגים או סתם נגעלים,לא זכור לי כמעט מוצר אחד שהחלטתי לצרוך אותו אחרי שראיתי פירסום שלו ואת המוצרים שמ.כוערת "מפרסמת" אני נמנע מרכישה במכוון.רק בשביל לא להיתפס כפלצן אמרתי שרק בחלקו, כי יש מצבים שבהם זה עובד. והם מעטים מאד
אהבתיאהבתי
נכון.
בתסריט שכתבתי, על ישראל בין השנים 2018 ו-2033, הממשלה לא יכולה לממן את המלחמה לאורך זמן ולכן עושה הסכם עם החברות הגדולות, ומעתה החיילים לובשים על מדיהם פרסומות, וחייל חדש, "חייל פרסום" מוקם ובו צלמים וסאונדמנים שרודפים אחרי החיילים תוך כדי הקרבות, והצילומים משודרים בערוץ ריאליטי מיוחד.
אותו כנ"ל.
אגב:
http://idoangel.com/?p=66
אהבתיאהבתי
יש בזה משהו, אבל לא נראה לי שאפשר לכרוך בבת אחת משהו גדול כמו "עולם הפרסום" ולבקר אותו מהאספקט הזה, גם כי, בין היתר, ההוצאות כן זקוקות לכך שמישהו יקנה את הספרים שהן בוחרות להוציא (כלומר, יש כאן עולם מסחרי בילט-אין, ואי אפשר להתעלם ממנו). כמובן שניתן לבקר את ההשקעה בפרסום אם היא באה על חשבון השקעה בהוצאת ספרי שירה, אבל סטימצקי אינה הוצאת ספרים אלא רשת למכירת ספרים.
מלבד כל זה, יש מקום גם לדיון אחר שקשור בטעם הרע של הפרסום ובמה שהוא מלמד אותנו לראות, כמו דוגמניות שדופות בנות 14 שמוכרות קרם נגד קמטים (גם אני הזדעזעתי מהתמונה ההיא של הביצים והקוטג').
והי, חשוב בכל זאת לומר שספריה לילדי העובדים הזרים כבר יש בלוינסקי.
אהבתיאהבתי
לסטימצקי יש גם הוצאת ספרים וגם אילו לא היתה לה היא היתה יכולה לתמוך בספרות ובסופרים, ולא בדבר הזה ש"מסביב" שלא ברור בכלל מה הוא, למי הוא מופנה, למי הוא נחוץ.
ותחשבי מה היה קורה אילו לספרייה של גן לוינסקי היתה מגיעה תרומה ע"ס 3 מיליון שקל. או 300 אלף.
אהבתיאהבתי
שהם עושים את זה בהשראת הפוסו שלי??
אהבתיאהבתי
מי יודע. זה בטח ייראה אחרת, חיוך פרונטלי עם ספר ומשפט מחץ
אהבתיאהבתי
תודה על דברים שראוי להשמיעם ולהגבירם.
דא עקא, כנודע, סטימצקי מעוניינת למכור יותר, סטימצקי מעוניינת לרסק את עצמותיה של צומת ספרים, סטימצקי מעוניינת להראות שהקמפיין שלה יותר גדול. על כן, מצב השירה בארץ, או מצב האמנים היוצרים מעניין את בעלי סטימצקי, כגון מה שתעשיין הברזל/כימיקלים טורד עצמו ברווחתם הכלכלית/בריאותית/יצירתית של פועלי המכרות.
תפישתן של רשתות הספרים את הספר הוא כאמצעי לעשיית כסף/רווחים כספיים; הפעילות התרבותית לדידן היא משנית, ונכונה כל אימת שהיא משרתת את האינטרסים המוניטאריים ו/או האסטרטגיים של בעלי הרשת בלבד.
אהבתיאהבתי
כשקיבלתי את הקומוניקט המגוחך הזה.
אגב, איזו הוצאת ספרים יש לסטימצקי?
אהבתיאהבתי
אני יודע שהם הוציאו כמה ספרי בישול. אולי עוד דברים, לא עקבתי.
אהבתיאהבתי
זה היה פעם וזה היה בפורמט אלבומי של ארץ ישראל מצולם ובישול וקצת אמנות. בקיצור אין לה שום הוצאת ספרים וזה ההבדל בינה לבין צומת.
ושועי – מאיפה אתה יודע את הדברים האלו?
אתה מוכן להסתמך על עובדות בבקשה?
וזה לא שאני חושדת שסטימצקי קיימת לשם שמיים, אבל בואנה, לא הגזמת? לרסק את העצמות? לא איכפת להם מהיוצרים?
לפחות תיצמד לעובדות ותיזכר בדברים של מנכ"ל סטימצקי ובלהט בו נרתמה להוביל את המאבק למען חוק הספר.
ואגב, במחשבה שניה ושלישית, אני חוזרת בי מהביקורת על הקמפיין הזה. אני חושבת שהוא מקסים. כדאי להזכיר שלכל חברה מסחרית יש את הזכות לפרסם את עצמה. לא רק זכות אלא גם חובה והיא יכולה להחליט מה לעשות עם הכסף שלה. זה לא כסף ציבורי. זה הכסף שלה שהרוויחה אותו ביושר.
אהבתיאהבתי
למה אתה חושב שסטימצקי צריכה להיות פילנתרופ?
היא לא משרד התרבות וגם לא החינוך
למה היא צריכה לדעתך לממן פרוייקטים חברתיים כאלו ואחרים?
מותר לה לפרסם את עצמה בכל דרך שתחפוץ בו. להזכירך – מדובר ברשת חנויות ספרים לצורך רווח. זה לא מלכ"ר.
וכדאי לעשות טיול באתר שלהם כדי לראות שבסך הכל זה קמפיין מקסים ומלא אהבה לספר.
לדעתי בכל אופן.
http://www.madaf-gadol.co.il/Main/Default.aspx
אהבתיאהבתי
אסתי, את צודקת כשדברייך לא עומדים ביחס לעובדות שדרור ציין (כמו שהאפשרות הכמעט יחידה להוצאת ספר שירה היא במימון עצמי. או כמו העובדה שאם פוזלים מעט צפונה או דרומה מתל-אביב, מצב הספריות בפריפריה עגום משהו)
אולי זה הסכום המפלצתי שמטריד.
אולי כי המלחמה בין סטימצקי לצומת ספרים עוברת לנו, הצרכנים, מעל לראש.
בסופו של דבר, לצרכן אכפת מההטבות שהוא זוכה להן בעקבות התחרות בין השתיים, אבל לא באמת אכפת לו אם הוא יוצא עם שקית ירוקה או צהובה.
בזמנים כאלה, רובנו רגישים במיוחד לעניינים כלכליים. אולי אם לצד הקמפיין הזה היתה מתבצעת תרומה (אפילו של שקל) לטובת עניין חברתי, היה כל העסק הזה צורם פחות
אהבתיאהבתי
כמובן שאיני שותף סוד באינטרסים של הנהלת סטימצקי. עם זאת, לאחרונה בכמה הזדמנויות שמעתי מוכרות בחנויות הרשת (חנויות שונות) מדברות על המבצע של 1+2 כדרך לשבור את 'צומת'. הגדילה אומר מנהלת חנות בסביבת מגוריי שאמרה את המשפט הבלתי נשכח 'בסוף, הטובים באמת ישרדו' (באמת?). עכשיו, אפשר שהן לויאליות באופן מוגזם למקום העסקתן. אפשר גם כי הן מונחות מלמעלה להשתמש בטונים שכאלה. מי יודע? אני רק יודע שאזניי שמעוּ. אולי עמדתו של מנכ"ל סטימצקי היא לכתחילה מנוגדת לזו של מנכ"ל צומת ספרים? וסטימצקי רק מנסה באמצעות התמיכה בחוק הספרים למתן את המגמה הקיימת בשוק הספרים, שבו צומת ספרים הפכה לשחקנית מרכזית, אולי אף מובילה, בשוק, מעמד שהיה שמור בעבר לסטימצקי.
ברור שזכותהּ של חברת ספרים להשקיע את כספהּ כראות עיניה. אני סובר אבל כי במגמות השליטות כרגע בשוק הספרים, לא ממש משנה לתעשייני הספרים הגדולים העובדה לפיה הם מוכרים ספרים,
זה באותה המידה יכול היה להיות ריהוט מודולארי, אני מאמין כי תעשייני הספרים מתרכזים בצליל הקופה הרושמת, ולא במורכבותם המוסיקלית של ספאי השירה העומדים על מדפי הרשת
אהבתיאהבתי
קיקה: אילו עובדות דרור ציין?
הוא דיבר על הסכום שהקמפיין עולה והציע כל מיני דברים לעשות עם הסכום הזה.
שזה נחמד אבל לא רלוונטי לעובדה שסטימצקי רוצה לעשות לעצמה קמפיין פרסומי והיא לא מלכ"ר והיא לא צריכה לקחת את הכסף הזה ולתרום אותו לצדקה. היא רשת מסחרית. היא לא הוצאת ספרים למשל.
שועי: דווקא לפי תגובתך נראה שאתה מאוד מצוי באינטרסים של סטימצקי.
להזכירך – אני מנהלת מאבק אין סופי לגבי מצבו של הספר ומעמד הספרות בארץ. אני עושה את זה בהתייחס לעובדות ולא בהתייחס להרהורי ליבי וכוונות שאני מדביקה לנפשות הפועלות. .
דרור: מזתומרת את כל טענותיי צומת יכולה להפנות אלי?
מה הקשר?
צומת החדירו לכאן את קונספט מכירות החיסול והפכו את ענף הספרים לשוק. הם עשו את זה כי הם יכולים לפי החוק. אבל איפה הקשר מלבד המילה "יכולים"?
זה שספרי שירה נדפסים רק במימון עצמי ומצב הספרות והיחס אליה הוא בכי רע זה נכון. כאמור אני לא מפסיקה לכתוב על זה.
איך הקמפיין של סטימצקי מוסיף להתדרדרות המצב? במה הוא פוגע במעמד הספר ומפי מי בדיוק נגזל הכסף שהולך לקמפיין?
ודבר אחרון – מה לא בסדר בכך שאנשים מדברים על הספר האהוב עליהם?
נכון, זה לא אריק גלסנר או פאר פרידמן או דרור בורשטיין. זה בסך הכל משה כהן וברכה לוי מחולון. אבל להזכירך הספרות מיועדת לקהל הרחב ולא רק לכמה יודעי ספר אליטיסטים . גם למי שלא סיים את הפקולטה למדעי הספרות והפילוסופיה מותר לספר על אהבותיו הספרותיות.
מדובר על אהבה. לא על ביקורת ספרותית ויש הבדל גדול בין שתיהן.
אהבתיאהבתי
יש מצב שהשתכנעתי, אסתי.
רוב הטענות שלך מוסברות בצורה מאוד הגיונית.
אז למה משהו בי עדיין מתקומם נגד העניין?
אולי מה שנשאר זה רק הסכום.
שלושה מליון שקלים.
סכום, שגם אם תאמרי לי עוד עשר פעמים שהוא כולו מרווחי החברה הפרטית, יתייצב מול כל מה שניתן וצריך לעשות איתו, שאינו פרסום.
אולי עדיף לכולנו לא לדעת פרטים מהסוג הזה.
לא יודעת למה הסכום מתפרסם.
זה המון. המון
אהבתיאהבתי
דעתי על אנשי צומת ספרים אינה עדיפה. לדעתי מדובר בשתי ענקיות המתקוטטות על ההגמוניה בשוק הספרים. את הביקורת שלי צריך לקרוא כהמשך לעמדותיי שהובעו בעבר על תהליכי
הפרטה, גלובליזציה, כלכלה ניאו-ליברלית וכיו"ב
המשפיעות לטעמי באמצעים כלכליים על חירויות הפרט, אפילו על האופן שבו הציבור הנרחב בוחר את הספרים אותם הוא מעוניין לרכוש:
http://www.notes.co.il/shoey/63052.asp
חשבתי דווקא לנוכח רשימות שייחדת בעבר למצבן הקשה של חנויות הספרים הפרטיות הקטנות, כי תהיי קרובה להבין כי גם סטימצקי מקשה על חייהן של אותן החנויות, באותה מידה. קצת הופתעתי מעמדתך,כי גם אם לשיטתך צומת ספרים היא השחקנית הדורסנית והפרועה ביותר בשוק הספרים, עדיין אין הדבר פוטר את הרשתות הגדולות האחרות, ובמיוחד את המתחרה הגדולה והמשמעותית של צומת ספרים, סטימצקי,
שאף התנהלותה ככל שאני מבין אותה מעידה בעיקר על הצורך למכור והרבה, אם בכדי לשמור על מעמדה, ואם בכדי להמשיך ולגדול.
אהבתיאהבתי
אני מוצאת את עצמי יושבת וקוראת את הדברים ועונה ושוב חוזרת לראות את התפתחות את הדיון שהוא חשוב ביותר בעיני וכל זה במקום לגמור איזו כתבה חשובה ביותר שאני עובדת עליה ):
בכל מקרה כמה מילים כתשובה לדבריכם.
קיקה: את צודקת. חשבתי לעצמי למה אני עצמי התעצבנתי כל כך כשקיבלתי את הקומוניקט.ואכן מה שהפריע לי זה השלושה מיליון. מייד המוח מתחיל לעבוד במה אפשר היה לעשות עם הכסף הזה.
מצד שני זה לא קמפיין יקר במונחים של פרסום (לא שזו הצדקה) ואין מה לעשות ובעולם תחרותי בו השחקנים חייבים להיאבק על חייהם דרך פרסום ויחצנות ועוד דברים לא ממש נעימים – ואם אתה רוצה לשרוד בין השאר אתה חייב לפרסם.
דווקא במקרה דנן סטימצקי נגעו לליבי כי הקמפיין שלהם לא עוסק בכמה הם – סטימצקי – יותר טובים מהאחרים. כמה השירות שלהם או החנויות שלהם או המבחר שלהם… בלה בלה בלה
אלא עוסק באהבת הספרים. והוא נותן כבוד לאיש הקטן מהרחוב שקורא ספרים כי הוא אוהב.
יש בזה משהו נאיבי קצת ויפה מאוד בעיני.
זה בהחלט קמפיין ששם את אהבת הספרות במרכז ולא את המפרסם ששופך את השלושה מיליון שקלים האלו.
תודה על תגובתך שעזרה גם לי לחדד את עמדתי ואת רגשותי בנושא.
שועי: יש לי הרבה טענות נגד סטימצקי. טענות חשובות וכתבתי עליהן לא פעם. דווקא הקמפיין הזה ומה הם עושים עם הכסף שהולך לפרסום הוא לא אחת מהן. הוא לא רלוונטי למאבק על דמותו של הספר והוא מסב את הדיון לדרכים צדדיות ומיותרות.
זה שיש לי טענות ספציפיות כנגד רשתות ספרים לא הופך אותן לרע המוחלט ולמושא התנגחות בכל מקרה ועל כל דבר.
אהבתיאהבתי
מכבד את עמדתך. עמדתי היא לראות במתרחש בשוק הספרים תמונת-ראי לצמצום חירויות הפרט, לאי השוויון החברתי-כלכלי, והגדלת הפערים החברתיים
כתוצאה ממדיניות כלכלת השוק החופשי ההולכת ומתעצמת, המיטיבה בעיקר עם אילו אשר הפרוטה מצויה בכיסם.
אהבתיאהבתי
אם אני רוצה באמת להיות נאמנה לעצמי, לאידאלים ולרגישויות שלי, אני צריכה לזרוק את הטלויזיה מהבית (בוצע!) לא לקרוא עיתונים (נו, באמת אני גרה בישראל, איך אפשר?) לא לקנות ספרים ברשתות (אז או משומשים או אחד חדש יקר…) ולא לאכול קוטג' (סליחה דרור, עד כאן!)
הרי ברור שסטימצקי מכריזה על קמפיין של שלושה מליון, זה מין מפגן כוח, אנחנו עדיין הכי גדולים ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו.
דווקא הקמפיין נשמע יפה (שלומי, יש בהחלט מצב שהם ראו מבצעים כמו שלך, קופי רייטרים הם גנבי רעיונות מספר אחד אתה לא יודע?)אבל אפשר לעשות אותו בשלוש שקל… לא ברצינות, זה בדיוק הקמפיין שיכול להיראות טוב דווקא באמצעים הכי פשוטים, שיצלמו אותו בטלפון נייד, כמו הסרטים של 'דוגמה'.
אהבתיאהבתי
לא שיוריד מעוצמות הטיעונים אבל למרדי הפרסום והלקוחות יש אינטרסים לפרסם שהם מוציאים סכומי כסף על מסעות פרסום הרבה יותר משהם מוציאים בפועל. אני מטיל ספק אם סטימצקי מוציא 3 מליון ש"ח. אולי מיליון אחד בלבד. לא שזה לא הרבה. אבל כשיש תחרות רגשית יותר מאשר עסקית אין הגיון בכלום.
אהבתיאהבתי
העלות היא לא של ביצוע הקמפיין. העלות היא של אמצעי המדיה.
וסטימצקי לא הכריזה על קמפיין של שלושה מיליון. היא הכריזה על קמפיין.
אגב, עוד אחת המפלצות החדשות שהגיעה לעולמנו – מפלצת היחצנות. בשביל מה צריך להכריז על קמפיין לעזאזל, פשוט צריך לעשות אותו בלי להשליש עוד כסף ליחצנים שיודיעו שיוצאים בקמפיין פרסומי.
ואגב, בעניין ההעתקה, קמפיין דומה (לעידוד הקריאה) נעשה בעבר באיחוד האירופי ובארה"ב, תחת הכותרת "נתפס עם ספר"
http://www.getcaughtreading.org/index.htm
http://www.booksineurope.org/default.asp?pid=1&la=1
שועי – כאמור אין קשר בין הקונספט שלך על מדיניות כלכלת השוק לבין הקמפיין של סטימצקי
אהבתיאהבתי
יש משהו בדברייך במובן זה שאם מקבלים את הפרסומת כמציאות נתונה קשה לשים את הגבול ולומר מתי נחצה גבול של טעם טוב. הפרסומת של הקוטג' היתה הרבה יותר סבירה בלי 12 ביצים. נראה לי שמהביצה השלישית זה כבר מתחיל להיות דוחה. יכול להיות שמסע הפרסום ללא הפרסום על מסבע הפרסום וההתהדרות בעלותו היה הרבה פחות מקומם. עדיין הפער בין המציאות הכלכלית של עושי הספרות ומתווכיה, כלומר מבקרים מולים רגילים וסופרים, ובין חגיגת הממון של מי שבסך הכול מוכר את זה הוא מעיק. מתחת החיוכים של ממליצי הספרים מסתתרת מציאות אחרת. למשל, כמות הזמנות הספרים האיכותיים של אותה רשת, שלא תסתכן בהקצאת שטח מדף יקר למה שאינו צפוי למכור הרבה. אני יודע על ספר שירה של אחד מהמשוררים הכי טובים בישראל שהוזמן בשלושים עותק לכל חנויות הרשת בכל הארץ. האם זה מנותק מעניין הקמפיין? לא בטוח.
אהבתיאהבתי
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הסכמתי כל כך עם כולם.
זה הכי קשה.
הרבה יותר קשה מלאחוז חזק בעמדה או דעה אחת.
בתור מי שעבדה בשתי הרשתות, הכל נכון, וזה קצה הקרחון הבעייתי.
(נדמה לי שהקהל הצרכני תמיד יתחלק לשניים: אלו שמושפעים מפרסום, ואלו שצורכים מתוך אידאולוגיה – לפי טעם אישי, לפי סקרנות אמיתית, בחנויות יד-שניה, מוצרים תוצרת הארץ, מוצרים של חברות שלא מבצעות ניסויים על בעלי-חיים וכד'. נותר רק להאמין שכך זה יישאר, שתמיד יהיה קהל צרכני חכם)
אהבתיאהבתי
תחושת העבד הנרצע שעולה מדבריך בהקשר לרשתות הגדולות על חשבון הכותבים
זאת תחושה משמעותית אבל זהו המצב נכון להיום
עושקים את הכותבים ועושים עליהם קופות. נראה מי ייצא בקרוב עם ה"אל תשתפו פעולה ותפסיקו לכתוב… "
זה לא יקרה.
אז די לבכיינות. גם כותבי הספרים נכון להיום ברובם הם לא יותר מפועלים. סתם פועלים מילוליים, כך גם מתייחס הציבור אל מרבית הכותבים. תבוא בטענות לקוראים אם כבר.
אהבתיאהבתי
אתם כולכם מסכימים אחד עם השני ומתנגדים זה לזה בגלל איזו טרחנות בלתי מובנת לנסות לסבך דברים פשוטים, או סתם להיות קיצוניים. כן, כל גוף פרטי יכול לעשות ככול העולה על רוחו עם כספו. כן, לבזבז 3 מליון על שיווק ספרים זו פעולה שאין לה דבר וחצי דבר עם קידום הספרות, ויש בסכום הזה טעם נפגם. כן, קפיטליזם זה נורא. כן, אין ברירה אחרת.
התגובות פה מבטלות את עצמן בזו אחר זו ומותירות את הדברים שדרור אמר בפשטותם היאותה.
אהבתיאהבתי
התגובה היחידה המיותרת כאן היא שלך, עידו.
מעניין אם חבורת כסית היו מנהלים את הדיון הזה מאחורי מסכי מחשב, הוא היה נחשב לדיון תרבותי.
היום קשה להשחיל מילת-נגד (ומסתבר שגם מילת-בעד לא מתקבלת יפה) רק כי יש טוקבקיזם מתלהם בעולם.
הרי ברגע זה מישהו חושב אותי לטרול.
(הגדרה שעברה מטאמורפוזה ממטרידן ברשת לאחד שמעז לומר את דעתו, גם אם היא לא עולה בקנה אחד עם הכותב)
אהבתיאהבתי
לא אמרתי שהדיון לא תרבותי, אלא טרחני, ולא יצאתי כנגד דיונים באופן כללי, אלא כנגד זה באופן ייחודי, מתוך התבוננות בו והגעה למסקנה שיש איזו פשטות שפוספסה. את מקיימת בתגובה שלך אלי את מה שאת יוצאת נגדו, היינו, קשה להשחיל מילה.
אהבתיאהבתי
במה שאתה מצאת פשטות, אחרים (שונים!) מצאו בו איזה עניין מעיק ורצון להבין מהו. לבוא ולומר לאנשים שניהלו דיון (תרבותי, לשם שינוי) שהם טרחנים בדיונם, זה באמת באמת מיותר.
אהבתיאהבתי
נמצאת בפואנטה . פעם כותבים חשבו שאם יכתבו ספרים זה יהיה מיוחד, היום מבינים שזה לא יותר מלהיות סתם פועלים שחורים שעובדים בשביל סטמצקי. זה הכל בסיפור הפשוט הזה. אז כולם פועלים שחורים בשביל הבעלים של סטמצקי וצומת ספרים תספרו את המוכרים, המשווקים,המפרסמים ההוצאות לאור והכותבים כמעט אין הבדל. רק שהכותבים מקבלים את השכר הכי נמוך בכל העוגה הזאת.
הכי טוב זה למכור לבד בשיווק עצמי באינטרנט ולהרוויח את הגרושים ישר לחשבון הבנק.
אהבתיאהבתי
אני מסכים לחלוטין עם מה שאתה אומר, רק לא עם המסקנה. אכן, הטרחנות היא בפואנטה. זה אמנם דיון נספח למה שדרור העלה בפוסט, ולכן, לדעתי (האישית, הלא מודעת לעצמה, הלא יודעת איך לספוג ביקורת), רוב המשתתפים בדיון הנוכחי מסכימים זה עם זה – שהרי לא על זה הם מתדיינים. ובכל זאת – כן, סופרים הם פועלים שחורים שעובדים בשביל הרשתות, וזה נורא. לא חושב שזה אומר שכדאי למכור בשיווק עצמי, כי אז אתה גם הופך את הסופר למשווק, ובתור שכזה עוד יתחיל הסופר לכתוב בעצמו רק מה שמוכר. צריך פשוט לקחת צעד אחורה מההתלהמות השיווקית אל תחום הטעם הטוב. קצת לחזור אל התרבות עצמה.
(אני חושב)
אהבתיאהבתי
קשה לי נורא עם התבוסתנות הזו שלך
גם כשאתה מדבר על עניינים פוליטיים כמו עזה או גלעד שליט וכד' אתה חושב שזה בזבוז זמן?
"כן, קפיטליזם זה נורא. כן, אין ברירה אחרת"
אז בזה סיימת את הדיון?
מצטערת, זה לא נראה לי.
כרגע זה נראה כמו מצב שאין ממנו ממש מוצא. סופרים כותבים ורוצים לפרסם, הוצאות וחנויות רוצות להרוויח, הדיון הזה חייב להתקיים והקפיטליזם לא חייב להיות חסר גבול ורסן.
אהבתיאהבתי
את אומרת אין מוצא, אני אין ברירה – טומייטו, טומאטו 🙂
אהל את צודקת, הייתי צריך להסביר את עצמי טוב יותר. בטח שיש מה לעשות. אם תסתכלי בתגובה הראשונה שלי, השניה בשרשור התגובות, תראי שאני בעצמי עושה 🙂
אהבתיאהבתי
סטמצקי וצומת ספרים לא את עצמם.
הסופרים לא חייבים להיות תלויים בהוצאות לאור או במשווקים סטמצקי וצומת ספרים ובחנויות פרטיות, אף צרכן לא קונה סתם ספר כי מישהו בעיתון המליץ עליו, הולכים לספריה או קונים במבצעים. אחוז בודד מהציבור רוכש ספר כי קיבל המלצה מהעיתון או מאיזה בלוגר. או כי בא לו לקנות ספר שירה או פרוזה.התוצאה – הכותבים נדחקים אחורה בכל מקרה, הופכים כפי שכתבתי לפועלים מילוליים חינמיים , מספיק לשמוע סופרים ידועים שמספרים בכנות כמה גרושים הם מקבלים מכל ספר שנמכר .
הדרכים בעתיד למכירה יובילו לא מעט כותבים לשיווק אגרסיבי דרך האינטרנט, אולי להתאגדרות חדשה של יוצרים כמו שקורה היום עם חלק מהמוסיקאים, שהתחילו למכור בשיווק ישיר ומפיקים את הדיסקים שלהם בעצמם.
כל זמן שלא תהיה התארגנות אחרת ופתרונות אחרים סטמצקי יגרוף את הקופה, אם הכותבים יתארגנו יש סיכוי לאחר כמה שנים למשהו אחר.
אהבתיאהבתי
אתה מציע שנצא למלחמה?
אתה הולך להוציא ספר ממש בקרוב,
וגם אני, ממש בקרוב,
אז אולי באמת כדאי שנצא למלחמה…
אני רוצה שהספר שלי יפורסם על חולצה של חייל חתיך, ושהוא יגיד למצלמה:
טוב למות למען ארצנו, אבל לפני זה תקראו את סיפרה המעולה של מיכל….
אהבתיאהבתי
🙂
אני אומר – מלחמת איכות. תארי לך שהבציר הספרותי יהיה טוב כל כך, שלא תהיה להם ברירה אלא לתמוך במשהו בעל ערך…
אהבתיאהבתי
שידחפו את הכסף שהם משקיעים לאן שהם רוצים. אני לא מרוויח מהם והם לא מרוויחים ממני.
אהבתיאהבתי
אני מציע לזכור שמרבית המבצעים הללו נעשים על גבם של יוצרי הספרים — הסופרים, שרואים פחות ופחות תגמולים. נראה את המו"לים משלמים פחות לדפוס או לנייר!
אהבתיאהבתי
מובן שזכותם לעשות בכספם מה שהם רוצים. זה לא דיון על זכויות אלא על טעם טוב. המצב החומרי של הספרות בכי רע. ספרי שירה לא נדפסים בלי מפעל הפיס. כתבי עת תלויים במנויים. מקדמות ותמלוגי הסופרים אינם מפרנסים אותם. חנות הספרים ניזונה מעבודת הסופרים. מישהו שם החליט שיש כסף להוציא, ולדעתי סביר יותר היה להשקיע את זה במשהו ממשי ולא בבועה. הסתכלתי בקישור. בעיניי זה לא מקסים. מאות ואלפי "המלצות" בסדרה בלתי נגמרת? מה הערך הספרותי של זה?
סטימצקי לא צריכה לתרום, כמובן. אבל אם כבר החליטו לשרוף כסף, שיעשו את זה בדרך שתורמת לספרות. אילו היו מייסדים פרס – לא שאני חסיד של שיטת הפרסים אבל זה עדיף – הם היו זוכים לחשיפה וגם עוזרים לכמה כותבים.
אגב, את כל טענותייך יכולה "צומת" להפנות אלייך – גם הם לא מלכ"ר, גם הם פועלים במסגרת החוק, וכו'.
אהבתיאהבתי