בגדים

ראיתי את הווידיאו של הסתערות ההמונים על חנות הבגדים השוודית. לרגע עברה בי אסוציאציה לאיזה סרט על מלחמת וייטנאם, בו מסתערים ההמונים על השגרירות האמריקאית בניסיון להשיג מקום במסוק הפינוי. ואז חשבתי שאולי זה העניין, שאנשים מסתערים על הבגדים האלו לא ככניסה לחנות אלא כיציאה, יציאה סמלית מהארץ. בריחה מהארץ. הימלטות. שאולי הקניות בשנים האחרונות מנגנות על המיתר הסמוי הזה שבנפש הישראלית. מעניין שהקניון מחובר בגשר הן לצבא ("הקריה") והן במסילת ברזל לשדה התעופה.

 

שאלה

"אבא, אתה זוכר?" (מטפלת מהפיליפינים לישיש, היום, אחרי שניגש אליו בן של שָׁכֵן-לשעבר וניסה להזכיר לו מי הוא)

 

מחדש

בִּשְׁנַת 1200
לִפְנֵי הַסְּפִירָה
הָאַרְמוֹנוֹת מִתְמוֹטְטִים
בִּכְרֵתִים
וּבְיָוָן
אֵין צֹרֶךְ עוֹד בִּכְתָב
אָנוּ נִכְנָסִים
מֵחָדָשׁ
אֶל הַפְּרֵהִיסְטוֹרְיָה
 
(תרגום, ניקוד וקיצוץ שורות לפסקה בספר "פרהיסטוריה: מבוא קצר מאוד" מאת כריס גוסדן, אוקספורד 2003).

 

אלמוות
"החיים עצמם התגלו עד כה כבני אלמוות" (מרגוליס וסגן, "מיקרוקוסמוס", מאגנס תש"ס).

 

פרויקט הומרוס
רעיון לפרויקט ספרותי. שם זמני: פרויקט הומרוס. נתונה דמות. נגיד אישה בת 40. כמה פרטים בסיסיים עליה: מקום מגורים, מקום עבודה, 2-3 שורות ביוגרפיות. היא הולכת ביום נתון מנקודה לנקודה בעיר מסוימת. זה הבסיס. הרעיון הוא: לפנות לבערך עשרה כותבים ולכמה צלמים, ציירים, מוזיקאים. אתר אינטרנט. כל אחד יכול לכתוב, בכל רגע, מה שהוא רוצה סביב האישה הזו. מקומות שהיא הייתה בהם, מחשבות שלה, דברים שהיא כתבה, דברים שכתבו אנשים שהכירו אותה. הכול יכול להיכנס, בתנאי שמבחינת המכניס יש קשר לאותה דמות. זה יכול להיות על העבר שלה, על העתיד, על חלומות שלה, על זיכרונות, על ההורים שלה. תמונות, רישומים, מוזיקה. אין צורך בתיאום בין המשתתפים. אין עריכה. סתירות ייתכנו. הרעיון הוא ליצור רומן מצטבר, ענקי, קולקטיבי, של כותבים ויוצרים רבים (בלי קרדיטים לקטעים הספציפיים), סביב דמות בדויה אחת. ממש כמו כתיבת עלילות אודיסיאוס על ידי מחברים רבים, לפי סברה אחת, מחברים שהיום אנו מכנים אותם "הומרוס".

5 תגובות בנושא “בגדים-שאלה-מחדש-אלמוות-פרויקט הומרוס

  1. הייתי מוסיף בעלי מקצוע אחרים.
    לא "אומנותיים"

    עו"ד, רו"ח, רופא,
    לא סופר שיכתוב עו"ד אלא עו"ד שיערוך לה צוואה, ימכור לה דירה, יתבע בשמה את הוט ויתגונן ממע"מ.

    כי מי אמר שלאמנים יש מונופול על הבדיה?

    וגם,
    ז'ורז' פרק ערך מחברות לקראת כתיבת החיים הוראות שימוש.
    (יצאו לאור כספר)
    לכל דמות בספר, לכל חדר, יש תיאור של המצב שבו הוא נמצא. ציטוט של העמוד של הספר שמונח למראשות המיטה, רשימת הבגדים שטרם קופלה, ועוד ועוד.
    לא הכל נכנס לספר.
    אבל הכל קיים.

    שבת שלום.
    מתן.

  2. התובנה על חנות הבגדים מעניינת. טל ניצן אמרה בצדק שההסתערות היתה צפויה כמו גם הצקצוק שלנו. יש משהו מטריד בחוסר היכולת לדבר על זה בלי להישמע מתחסד או מתנשא.

    פרויקט הומרוס נשמע כמו רעיון מעניין מאוד.
    if you build it, they will come.

  3. יפות המחשבות על סקנדינביה, ומצמרר ועמוק המשפט של הפיליפינית.

    אני אסתכן ברומנטיזציית יתר כשאומר, לגבי הפרויקט הספרותי, שהוא נכתב כבר. אפשר לאגד את כל הספרים כולם ולומר שנכתבו על אותה האישה, תהא מי שתהא, או על העדרה. היה יפה, אבל, אם יום אחד היתה מתקבלת החלטה על סיום הפרויקט הזה.

  4. האם בקטע המכונה "בגדים" נזרעו זרעי הפורענות לספרך הבא..הרוצחים 2
    🙂

סגור לתגובות.