כמה פרפרזות על צֶ'ט ריימוֹ, "נִשמת הלילה" (1985)

1
ללילה יש צורה, והיא חרוט שבסיסו כ-13,000 ק"מ וגובהו כ-1,400,000 ק"מ. חרוט של צל שהארץ מטילה לכיוון האינסוף, הלאה מן השמש. חרוט חשוך בתוך חלל מואר. ריימו מכנה את החרוט מצנפת לילה שהאדמה חובשת, ובתוכה אנו ישנים, ובתוכה חיים ופועלים כל יצורי הלילה.

2
תמונה קשה מאוד לקראת סוף הספר. כמעט איני יכול לכתוב את זה מרוב כאב. זה היקום אחרי שכל אורו כבה. כל השמשות כבו ודעכו. השמש האחרונה עוד הבהבה כנוּרה. קרניים אחרונות. האור דעך והתפזר. ירד החושך, לילה שלא ייגמר בקרוב. אין זה ליקוי חמה זמני. אין זה חורף ארוך של הקוטב. זהו לילה למיליארדים של שנים. אולי לָנצח. השמש, השמשות כולן, גרמי השמיים, הגלקסיות, עוד נעים במסלולם. אלא שהם כבויים ואפלים. חושך מוחלט. לילה מוחלט. כדורים אפלים סובבים בדממה. זריחות ושקיעות של חושך על חושך. עוד יש כְּבִידָה, עוד יש תנועה, אבל אין אור. ממתינים שהיקום יקרוס סוף-סוף לתוך עצמו ושהכול יתחיל מהתחלה. סביר שזה יקרה. אבל זה לא יקרה בעוד שעה ולא מחר. בינתיים סובבים הכדורים הקרים בדממה. למרבה המזל אין מי שיביט בהם. כל העיניים עצומות.

3
יש שביטים שמרחיקים פי 40 ממרחקו של פלוטו מן השמש, ובכל זאת חוזרים אליה בסופו של דבר. משהו אוחז בהם ממרחק שלא ישוער. יש רגע שהם מתחילים לשבור את ההגה ולחזור. חלקם משלימים הקפה פעם ב-80,000 שנה.

4
אנו רואים את ביתלג'וז באוריון, למרות מרחקו העצום מאתנו, בגלל גודלו ועוצמת קרינתו. מי שיביט מביתלג'וז לא יראה את השמש שלנו, החלשה ממנו בהרבה.

5
אם M81 היתה ממוקמת בדובה הגדולה, הרחוקה מאתנו מרחק בל ישוער, היא היתה מציפה אותנו באור מסנוור.

6
הלילה אפל מפני שהיקום מתרחק מאתנו.

7
בניגוד לדימוי הרווח של "המפץ הגדול" כ"גרגר" קטן שמתפוצץ בתוך חלל ריק: לפני המפץ הגדול אותו "גרגר" הוא-הוא החלל, כל מה שיש. אין חלל ריק מחוצה לו. החלל נוצר במפץ הגדול.

8
קווזארים: קטנים כמערכת השמש שלנו, רחוקים מאוד ועתיקים מאוד, ומאירים כמאה מיליארד שמשות.

9
יש פרפרים שחורפים (ישנים שנת חורף) בתנאי קור שדובים שמנים ומכוסי פרווה מותאמים להם. בלי פרווה, בלי שכבת שומן. בכלל, פרפרים. הפרחים ממתינים לגולם שיבקע.

10
ניסוי מחשבתי: לסמן אטום פחמן כמו רגל של ציפור ולעקוב אחרי נדודיו. מקבוצות כוכבים רחוקות (ענקים אדומים הם יצרני פחמן) עד לחוד העיפרון והלאה.

11
ככל שאנו למדים יותר ויותר על היקום שאנו חיים בו כך הולך ומתברר שחיינו בו הם בלתי הגיוניים.

12
השמש עושה סיבוב סביב מרכז הגלקסיה פעם ב-250 מיליון שנה. אפשר לומר שזהו אורך השנה שלה. אם חישבתי נכון, שניית שמש, לפי זה, אורכה 8 שנים שלנו.

13
במרכז שביל החלב שלנו – חור שחור שהיקפו כמסלול כדור הארץ סביב השמש, ומסתו מאה מיליון שמשות.

14
"בייאושי, אני פונה ללילה".

15
אנו רואים את רוב הכוכבים כמאירים באור לבן מפני שקולטני הצבע בעינינו לא מגיבים לאור חלש. "מציאות אובייקטיבית".

16
זה לא רק שהכוכבים רחוקים – הם מתרחקים. זה לא שאיננו מהירים מספיק כדי להגיע אליהם – הם בורחים מאתנו. בלילה אחד ויחיד, כל לילה, מתרחקת מאתנו גלקסיית "המערבולת" בעוד 50 מיליון קילומטר.

17
יתכן שהיוונים הבינו כי כדור הארץ עגול כשראו את צלו על הירח בליקוי לבנה. אם אכן הבינו שזהו צל, ושהארץ מטילה אותו. למה הדבר דומה? לאדם שרואה את צל ידו מוטל על קיר וחושב על מפלצת, על סנפירי דרקון.

18
אלביראו (ביתא ברבור): כוכב כפול שלעין בלתי מזוינת נראה ככוכב אחד. אבל הם צמד של שמשות. ברווח ביניהם, בין הכחול לזהב, אפשר להכניס 55 מערכות שמש כמו שלנו. אני מתאר לעצמי שאם יש תושבים על פלנטה סביב אחת מהשמשות הללו הם כלל לא יודעים שיש להם כוכב תאום. רק מרחוק זה מתברר.

9 תגובות בנושא “18 הערות על הלילה

  1. לקודמי בתור– ימותו הקנאים.
    ולבורשטיין- נפלא כהרגלך.

  2. נשמע מרתק אני חייב ללמוד עוד על התחום הזה, ולהשיג את הספר. זה היה מעניין ונפלא למדי, רק דבר אחד חשוב – הארץ לא מטילה, אלא אם אתה מתכוון לחבל ארץ ספציפי, הארץ מטיל, כוכב = זכר.
    🙂
    תודה היה מעניין למדי.

  3. בספר על נורל וסטריינג' מתואר עמוד של לילה.
    זה הוא גליל של לילה שמתהלך עם אחת הדמויות כך שהיא בלילה תמידי.
    לפי הכתוב העמוד גבוה מאד.
    יתכן שבסופו של דבר זהו גם חרוט.

  4. בספרו 'הטבלה המחזורית' מדבר גם פרימו לוי על מעקב אחרי אטום, נדמה לי שאף הוא של פחמן, בערך באותה צורה. נדמה לי שאפילו המלים האחרונות של הספר הן, "ועכשיו הוא הנקודה הזאת", ואז מודפסת נקודה.

    (אני מצטער אם הציטוט לא מדוייק, הספר לא עליי)

    הזכרת לי נשכחות.

  5. (עמ' 168-174)

    "הוא שוב בינינו, בתוך כוס חלב. הוא משובץ בתוך שרשרת ארוכה, מורכבת מאוד, ואף-על-פי-כן כזו שכמעט כל חוליותיה קבילות לגוף האנושי. הוא נבלע: ומאחר שכל מבנה חי מטפח חשדנות פרואה כלפי כל תרומה של כל חומר מן החי, נשברת השרשרת בשיטתיות, ושבריה, אחד-לאחד, מתקבלים או נדחים… תא זה שייך למח, וזהו מוחי, מוחי שלי הכותב, והתא דנן, ובו האטום דנן, מופקד על כתיבתי, במשחק ענקי-מזערי, שאיש עדיין לא תיאר אותו. וברגע זה ממש, יוצא ממבוך עבות של כנים ולאוים, הוא גורם לידי שתרוץ בתוואי מסוים על גבי הנייר, תסמן אותו בסלסולים שהם סימנים; זינוק כפול, מעלה ומטה, בין שתי רמות של אנרגיה, מוליך יד זו שלי להטביע בנייר נקודה זו: הנה, זו."

    תודה על הרשימה
    למדתי מרוב ההערות. הסכמתי עם 11.

  6. לטל, כוכב זה זכר אבל ארץ זה נקבה.
    לשבי, ככה זה. זה פרדוקס עתיק – מדוע שמי הלילה אפלים? שהרי ביקום אינסופי בעל אינסוף שמשות הלילה היה צריך להיות מואר. התשובה היא שהאורות הללו מתרחקים מאתנו, ולא עומדים במקום קבוע.

סגור לתגובות.