44 הערות על דבורים

מוריס מטרלינק, חיי הדבורים, מצרפתית חיים אברבאיה, הוצאת הדר 1988 [1901]

1. "זה מכבר חדלתי לבקש בעולם זה פלאים נעלים יותר מן המציאות עצמה".
2. "הביבליוגרפיה על הדבורים נרחבת עד מאוד". (מצחיק)
3. הכחול הוא הצבע החביב ביותר על הדבורים.
4. "כשהיא מבודדת, אפילו מובטחת היא במזון בשפע ובטמפרטורה נוחה ביותר, סופה לגווע מקץ ימים ספורים, ולא מחמת רעב או קור כי אם מעקת הבדידות. [הכוורת מעניקה] לה איזה מזון סמוי, אשר לו היא זקוקה ממש כמו לדבש".
5. יש תפקידים בכוורת. למשל: מאווררות שמנפנפות בכנפיים לקרר את המלכה בימי חום, בנאיות, אוגרות צוף, כימאיות (שמזריקות חומצה משמרת לדבש), מפנות-מתים, שומרות.
6. יש מועד בו כמעט כל הכוורת – "הדור הישן" – מניח לפתע לדור הבא את כל נכסיו ואת כל פירות עמלו ועוזב למקום אחר. איש אינו מצווה עליהם. אבל יום אחד זה קורה.
7. 60-70 אלף דבורים מתוך אוכלוסיה כוללת בת 80-90 אלף שבכוורת כולה נוטשות בשעה אחת את הכוורת. זה לא קורה בגלל מצוקה.
8. רק זכר אחד מבין כמה אלפים מפרה את המלכה.
9. יש שירים שונים לדבורים. שיר תהילה למלכה, פזמוני שפע, קינות כאב, זעקות מלחמה…
10. הדבורים שעוזבות את הכוורת לוקחות עמן דבש לחמישה-שישה ימים וממנו הן מפיקות בהמשך את השעווה הדרושה להקמת מבנים חדשים. כ"כ הן נוטלות עמן פרופוליס לאיטום.
11. הדבורים אוהבות חושך. היציאה לאור (לפרחים) היא חריגה עבורן (לדמיין את המעבר).
12. אין שיתוף פעולה בין קהילות דבורים. אין עזרה הדדית ואין אף קריאה לעזרה.
13. הדבורים יעדיפו למות במקום חדש ובעייתי (קר למשל) מאשר לחזור לכוורת שאותה פינו כמתואר לעיל.
14. הדבורים מתנזרות מן השינה.
15. שמחת הדבורים ביום המעבר. מעין יום חג בו לדבורה "אין שום קניין" ולכן היא לא תוקפת ביום הזה.
16. יש דבורים שתפקידן לנקות את הצואה של המלכה.
17. אם המלכה נעלמת הכוורת מתפרקת תוך כמה שעות. לוקח זמן לשמועה להתפשט, אבל כשזה קורה, אם המלכה לא תחזור תוך זמן מסוים, הכוורת כולה בדיכאון. אם תחזור המלכה יקבלו את פניה בהתלהבות ובליטופים, והסדר יחזור על כנו במהירות.
18. גם אם המלכה מתה או נעלמת אך יש תקווה ליורשת, הכוורת תמשיך להתנהל מכוח אותה תקווה. (הדבורים יודעות לקוות)
19. "כבר אירע למגדלי דבורים כי מצאו על חלת כוורת מלכה נהדרת באביב ימיה, ואילו בירכתיים, בפינה אפלה – את 'האדונית' הזקנה… והיא כחושה ונכה… בדרך זו מבטיחות הדבורים (למלכה) הישישה מעין פרישה צנועה ושקטה".
20. "אולם מדי רגע אנו [בני האדם] משבשים את חוקי הטבע שוודאי נראים להן בלתי ניתנים לערעור. אנו מעמידים אותן, יום-יום, במצב שאפשר להשוותו, לגבינו, כאילו בטלו סביבנו לפתע חוקי הכובד, המרחב, האור או המוות".
21. דבורה אף פעם לא תעקוץ מלכה, גם לא מלכה פולשת. אם בני אדם מכניסים מלכה זרה לכוורת הדבורים לא יידעו מה לעשות. מצד אחד הן חייבות להגן בכל מחיר על מלכתן, ומצד שני אסור להן לפגוע במלכה זרה. לכן הן "עוטפות" את המלכה הפולשת בהמוניהן בבית כלא חי עד שהיא מתה ברעב או נחנקת, אלא אם כן המלכה ה"חוקית" רוצה להילחם בה. אבל מרגע שה"חוקית" נכנסת לקרב, הדבורים שהן הנתינות שלה לא ייתנו לה להימלט ממנו.
22. אם נכנס לכוורת חרק זר והוא מומת אבל אי אפשר לסלק את הפגר הן עוטפות אותו הרמטית בקבר עשוי שעווה ופרופוליס.
23. "היכן משכנה של אותה תבונה, השוקלת היטב כל-כך את ההווה ואת העתיד, ואשר לדידה מה שאינו בתחום הראייה משקלו רב מכל אשר ניתן לשוּרו בעין?".
24. (כל זה, והרבה יותר מזה, ב"רקע" של כפית הדבש שאכלתי היום).
25. מעולם לא נצפו דבורים מאבדות את עשתונותיהן ומתחילות לבנות מבנים יוצאי דופן באופן מקרי. בכל צורת כלי שמכניסים אותן אליו בני האדם הן מוצאות את הדרך האופטימלית לבנות בית. הן מגיעות מכוורת ישנה ומוכרת אל ארץ לא נודעת אחרי שהותירו אחריהן הכול, ומתחילות לבנות מאפס את העולם. ובהצלחה, תמיד.
26. "אין דבר שרירותי יותר מהבחנות… בין האינסטינקט לבין החוכמה [האנושית]".
27. דבורה כלואה בבקבוק תנסה לצאת דרך הזכוכית אם היא מופנית לאור, כי היא לא מבינה מה זה זכוכית אבל יודעת היטב ש"אור=החוצה".
28. דבורים לא מפחדות משום דבר, זולת עשן.
29. 12,000 ריסי מישוש בכל מחוש, 5,000 חרירי הרחה בכל מחוש.
30. כשדבורה מוצאת דבש היא לא אוכלת אותו לקיבה ה"אישית" שלה אלא שמה אותו בזפק מיוחד, שהוא קיבה קולקטיבית. היא תעוף מסביב למקור הדבש, תזכור את מיקומו, תחזור לכוורת, תפרוק את המטען, ותחזור שוב ושוב כל כמה דקות, כל עוד יהיה שם דבש – ללא הפוגה וללא מנוחה.
31. "משמגיע אתה לנקודה מסוימת בחייך, מרגיש אתה שמחה רבה יותר לומר דברים הקולעים לאמת מאשר דברים עושי רושם".
32. "איננו יודעים עדיים בכוחה של איזו אלכימיה נהפך הדבש לדונג".
33. הן עובדות בתיאום משני צדדים של קיר שהן בונות כאילו יכלו לראות דרכו.
34. "אולם מלכת הדבורים, למי היא מצייתת?".
35. המלכה יודעת מראש את מין הביצה שהיא מטילה ולפי זה ממקמת אותה בתא המיוחד לזכר או לנקבה.
36. אחרי מעוף הכלולות של המלכה עם הזכר היא עוקרת ממנו את תאי הזרע – 25 מיליון מספרם, ושומרת אותם בגופה, כ"בנק זרע". עד למעוף הכלולות היא יכולה ללדת רק זכרים. לאחר מכן היא יכולה להחליט על מין היילוד.
37. כשדבורה בוקעת מה"ביצה" מגישים לה מיד דבש ראשון ומנקים אותה. היא מיד ניגשת לתאי הזחלים האחרים שלא בקעו ומנופפת בכנפיה כדי לחמם את אלו שעתידים ללדת.
38. יש לדבורה-זכר רגילה 13,000 עיניים. לנקבות 4,000.
39. תעלומה – כיצד הדבורים מוצאות פתח זעיר של כוורת במרחב עצום ממדים. אפילו אם מרחיקים אותן מהכוורת "בעיניים קשורות" (בקופסה) מרחק של 2-3 ק"מ לרוב יימצאו את דרכן בחזרה.
40. אם שתי "נסיכות" (מלכות מיועדות) בוקעות יחד, מתחיל ביניהן מיד קרב לחיים ולמוות. אבל הן נאבקות כך שלעולם לא ימותו שתיהן (בעקיצה הדדית).
41. כל הזכרים מתים בטבח של הדבורים הנקבות כמה ימים לאחר מעוף הכלולות.
42. המלכה יוצאת למעוף הכלולות יציאה ראשונה בחייה מן הכוורת. היא עפה לאחור כדי לזכור את המקום ממנו יצאה.
43. כעשרת אלפים מיני צמחים ייעלמו מהעולם אם לא יהיו בו דבורים. מובן שהנזק לא ייעצר במינים אלו, שהרי "הכול משתזר בעולם המסתורין הזה".
44. "אל נא נענה נפשנו לדעת מי יפיק תועלת מן הכוח המצטבר [מכוחנו המחשבתי, בכתיבה]. הדבורים אינן יודעות אם תאכלנה את הדבש אשר תלקטנה. גם אנו – נעלם מאתנו מי יפיק רווח מן הכוח הרוחני שאנו משקיעים ביקום".