תלוש. הודעה של ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב: יש מתנה לחג. בקבוק שמן זית ומאה ש"ח. עד היום היו נותנים בתווי קנייה של סופרמרקטים. אבל אמרו להם שהרשתות לא מתייחסות יפה לעובדים, לכן החליטו לראשונה לתת כסף מזומן. הנה הבעייתיות של הקיום בעולם של ימינו, ואולי בכלל: אתה אמור להרגיש ממורק מצפונית לאור שינוי התוכן במעטפה. אבל שטר הכסף הוא תלוש-קנייה של מדינת ישראל. וגם היא לא מתייחסת כל כך יפה לעובדים.
הדחה. פרסומת בתחנות אוטובוסים של רשת "רנואר". שרי גבעתי (?) חובקת בחור. שניהם צעירים, נקיים ויפים, ובעיקר מאושרים. מיקומם בתחנת האוטובוס (קו 7, נגיד) הוא כמו מיקומו של המן והשלו במדבר סיני: הוא ירד מלמעלה מכוח חסד עליון. הבחור צוחק בפה מלא ומסתכל הצידה. ברגע זה, מגניבה שרי גבעתי מבט אליך, הגבר החושק. היא אומרת לך בערך ככה: "הגבר שלצדי מאושר. יש לו סיבה טובה לצחוק. אני הסיבה. אבל שים לב, עכשיו הוא הסתכל הצידה. יש לך הזדמנות להדיח אותו". האושר של הדוגמן הופך בבת אחת להזדמנות שלך, הגבר, לקחת אותי, ולהפוך את אושרו – לאומללות. זו הפרסומת לקורא הגברי. לקוראת הנשית הפרסומת פשוטה יותר: נה, תקנאי.
פסטה. מרק קישואים סמיך, קל הכנה ומטמטם של אלי לנדאו. אני עושה עם זוקיני חצי כמות ומשתמש בו כרוטב לפסטה קצרה.
תמרים. לא ייאמן כמה שזה יותר טעים ממה שמוכרים בסופר. התמרים הם מסוג "ברהי" של קיבוץ סמר, והם קטנים ובעלי צמיגות שמזכירה סוכריית טופי. המרקם הוא חצי מהטעם. מין שילוב של מתיקות והתנגדות לשן. נפלא.
חיידקים. בעקבות לין מרגוליס ודוריון סגן, מיקרוקוסמוס, תרגמה נעמי כרמל, מאגנס תש"ס:
- "החיים עצמם התגלו עד כה כבני אלמוות".
- אצות קטנות הצפות על הים, אם להביא רק דוגמה אחת, יכולות להלכה להכניס את העולם לתקופת קרח פשוט על ידי כך שיצמחו יותר ברחבים גיאוגרפיים צפוניים.
- אורגניזמים איקריוטיים (למשל בעלי חיים ובני אדם) זקוקים למיליון שנה כדי להסתגל לשינוי בקנה מידה כלל עולמי, שחיידקים מסתגלים לו בתוך שנים ספורות.
- בני אדם עודם לומדים איך ליישם את הטכניקות האלה במדע ההנדסה הגנטית… אבל החיידקים משתמשים בטכניקות ה"חדשות" האלה כבר מיליארדי שנים.
- דרווין: "יש לראות כל יצור חי כמיקרוקוסמוס, יקום קטן, המורכב מהרבה אורגניזמים המתרבים מעצמם, קטנים לאין שיעור ומרובים ככוכבי הרקיע".
- "יש (ברעיון זה) אפילו כדי לקרוא תיגר על תמונת עצמנו כישויות פיסיות בדידות, נפרדות משאר הטבע".
(המשך של זה בפוסט אחר)
מתחת לשולחן 
אהבתי את הרעיון עם הזוקיני כרוטב לפסטה! זה נשמע פשוט אבל מצוין. איזה צבע של זוקיני זה? (ירוק כהה או צהוב?).
לגבי התמרים (ולמרות שאני מסכימה על העניין של המרקם) מג'הול זה בכל זאת כל כך הרבה יותר תמר.
אהבתיאהבתי
ירוק כהה. הרוטב נראה כמו רוטב פסטו אבל יש לו טעם של זוקיני.
אהבתיאהבתי
האמת, דרור, שזה נשמע לא פחות מגאוני.
השילוב של הזוקיני עם הבזיליקום ועם הפסטה מוצא חן בעיניי. עכשיו כבר יום שלם אני חושבת על העניין הזה של רטבים טחונים לפסטה., לדעתי אפשר לפתח עוד כמה רעיונות סביב זה.
רוטב עגבניות או רוטב שמנת זה כבר די קלישאה (גם קלישאות זה טעים, אבל בכל זאת).
מה שמרשים במיוחד ברעיון שלך הוא שהרוטב לא מועשר בשמנת או במשהו חלבי, אז זה פחות כבד ומתאים גם לרגישים-לחלב.
אהבתיאהבתי
זה דברים שאלי לנדאו מביא מאיטליה. פעם עשיתי את זה עם ריזוני (פסטה-פתיתים בצורת גרגרי אורז). אי אפשר להפסיק לאכול את זה. ובשמנת אני חושד.
אהבתיאהבתי
הפרסומות החדשות באמת מאוד מעניינות.
תפסו את עיני עוד שלוש:
1) בחור תוקע בחצוצרה אל תוך אוזנה של בחורה הסותמת את אזניה, בחור צועק אל תוך אוזן בחורה הסותמת את אזניה, ובחורה צועקת באודם צועק. תחת כל אלה הכיתוב
behave. ה"ביהייב" הזה הוא קאלט מאוד ישן, אני מכירה אותו מאוסטין פאוורס, אך כל המוצגים בפרסומת, כולל הבחורה הטורפת פולקע, הם מוצגים של אלימות. אנחנו צופים באלימות, שלרוב מכוונת כנגד נשים, ותחתה הכיתוב המקנטר behave, אז עכשיו אלימות זה סקסי?
2) מנגו, מוכרים את סקרלט ג'והנסון
3) חברת בגדים ישראלית – we are the people of this city מעוררת את הרצון העז להדביק שם פוסטר של "ילדים ישראלים" או תמונה מייצגת של תושבי נווה שאנן ושפירא, של העובדות והעובדים של "מנטל" ושאר "חברות הייבוא" של עובדים סיעודיים, שהם כנראה, אליבא דקסטרו ואליבא דממשלה, לא הפיפול של אף אחד.
ובכלל, מישהו ראה לאחרונה שדה כלניות בתל אביב?
אהבתיאהבתי
אגב, תמרי הדקל מצויינים גם הם (http://www.mega.co.il/jsfweb/cat/%D7%AA%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/812.html)
אהבתיאהבתי