זקני הפלנטה

לין מרגוליס ודוריון סגן, מיקרוקוסמוס, תרגמה נעמי כרמל, מאגנס תש"ס (ציטוטים ופרפרזות):

• "החיים עצמם התגלו עד כה כבני אלמוות".
• אצות קטנות הצפות על הים, אם להביא רק דוגמה אחת, יכולות להלכה להכניס את העולם לתקופת קרח פשוט על ידי כך שיצמחו יותר ברחבים גיאוגרפיים צפוניים.
• אורגניזמים איקריוטיים זקוקים למיליון שנה כדי להסתגל לשינוי בקנה מידה כלל עולמי, שחיידקים מסתגלים לו בתוך שנים ספורות.
• בני אדם עודם לומדים איך ליישם את הטכניקות האלה במדע ההנדסה הגנטית… אבל החיידקים משתמשים בטכניקות ה"חדשות" האלה כבר מיליארדי שנים.
• דרווין: "יש לראות כל יצור חי כמיקרוקוסמוס, יקום קטן, המורכב מהרבה אורגניזמים המתרבים מעצמם, קטנים לאין שיעור ומרובים ככוכבי הרקיע".
• "יש (ברעיון זה) אפילו כדי לקרוא תיגר על תמונת עצמנו כישויות פיסיות בדידות, נפרדות משאר הטבע".
• תמונת האבולוציה כהתחרות עקובה מדם בין פרטים ומינים, עיוות פופולרי של הרעיון הדרוויני בדבר "השרידות של הכשירים" מתפוררת מפני תמונה חדשה של שיתוף פעולה מתמשך, תגובות גומלין חזקות ותלות הדדית בין הצורות החיות… הצורות של החיים התרבו והוסיפו מורכבות על ידי שיתוף של צורות אחרות, לא רק על ידי הריגת האחרות.
• כל חיידק, בכל זמן נתון, יכול להשתמש בגֶנים מסייעים, לפעמים אורחים מגזעים שונים מאוד (של חיידקים)… תודות ליכולת הזו, לכל החיידקים בעולם יש ביסודו של דבר גישה למאגר גנים אחד ויחיד, וממילא למנגנונים האדפטיביים של ממלכת החיידקים כולה.
• הסימביוזה, התלכדות של אורגניזמים לקולקטיבים חדשים, מתגלה ככוח ראשון במעלה של שינוי עלי אדמות.
• התאים שלנו שומרים על סביבה עתירת פחמן ועתירת מימן, כמו הסביבה של כדור הארץ בעת ראשית החיים.
• עשרה אחוז ממשקל הגוף היבש שלנו מורכב מחיידקים.
• האטומים המרכיבים את גופינו לא נוצרו, כמובן, בזמן העיבור שלנו, אלא זמן קצר לאחר שנולד היקום עצמו.
• החיידקים המתרחקים מחמצן, בימינו, מלמדים אותנו על העולם נטול החמצן שבו נולדו.
• יותר מ-99.99% של המינים שהתקיימו אי פעם – נכחדו. אבל ה"ציפוי" החי (הפטינה הפלנטרית), עם צבא התאים שלה, קיימת כבר יותר משלושה מיליארד שנה, ובסיסה, בעבר, בהווה ובעתיד, הוא המקרוקוסמוס (החיידקים).
• העולם הגלוי לעין (האדם)… מתפקד רק בגלל הקשרים המסועפים שפיתח עם המיקרוקוסמוס. המלומדים סבורים כי המיקרובים עצמם שמרו על הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ הקדמוני, שאפשרה חיים בעולם בו השמש התחילה להתחמם.
• השינוי מחומר לא-חי לחיידקים נמשך פחות זמן מהשינוי מחיידקים לאורגניזמים הגדולים (חיות).
• כל חיידק יכול להתחלק אחת לעשרים דקות בערך, ולהוליד 2 בחזקת 144 פרטים במשך יומיים. המספר הזה גדול פי כמה ממספר בני האדם שחיו אי פעם.
• האבולוציה של הפוטוסינתזה היא ללא ספק ההמצאה המטבולית החשובה ביותר בתולדות החיים על הפלנטה. היא התחוללה לא בצמחים אלא בחיידקים.
• אילו עולם הצומח והחי היה מתרבה כמו החיידקים, היינו מקבלים עולם שבו צמחים ירוקים מזדווגים עם פטריות ובני אדם קולטים גנים מפרחים או מאריות-ים.
• כל החיידקים הם אורגניזם אחד, ישות אחת המסוגלת לבצע הנדסה גנטית בקנה מידה גלובלי.
• חיידק לעולם אינו מתפקד כיחיד בודד בטבע.
• רק היום אנו מתחילים להעריך את העובדה שהחיידקים הם נורמליים ונחוצים לגוף האדם וכי בריאות פירושה לא רק השמדה של המיקרואורגניזמים אלא לפעמים גם שיקום קהילות חיידקים.
• כאשר אנו עוברים מתמונה רפואית טהורה של המיקרובים לתפיסה הרואה אותם כאבותינו, כזקני הפלנטה, גם רגשותינו משתנים – מפּחד ומיאוס להערכה וליראת כבוד.

(המשך יבוא)