הלדובלר ווילסון, מסע אל הנמלים, עמ' 123-135. רשימה שלישית בסדרה

  • עוצמת הנמלים היא היכולת לקיים קשרים חברתיים הדוקים וסדירים בעזרת מוחות זעירים. זו גם נקודת החולשה שלהן. מי שמבין את הקודים החברתיים שלהן יכול לגבור עליהן.
  • נמלה מזהה חברה-לקן בעיקר בעזרת הריח. אם מרמים את חוש הריח שלה מרמים אותה. יש חיפושיות, שונות לגמרי בצורה ובגודל, שלמדו להפיץ ריח רמייה כזה וכך חודרות לקני נמלים, שהם מאגרי מזון גדולים. זה כאילו בני אדם היו מכניסים הביתה סרטנים ענקיים או צבים גמדיים ולא שמים לב שמשהו לא בסדר.
  • יש נמלים טפילות שלא רק מנצלות את משאבי הקן אלא רוכבות פיזית על גב הנמלה. עד כדי כך, שיש להן בטן קעורה שמותאמת לרכיבה הזו (למה זה כל כך מצמרר?).
  • נצפו עד שמונה נמלים טפילות על מלכה אחת. הן ניזונות ממזונה של המלכה וכך נעשות פוריות מאוד.
  • הטפילות לא חיות בנפרד מהמארחת ליותר מכמה ימים.
  • יש נמלים שמנהלות מסעות ציד, לוכדות נמלים ממין אחר כבהמות עבודה. אבל העבדים מתנהגים בחופשיות ברגע שהגיעו לקן החדש.
  • יש נמלים שיודעות בעיקר להילחם ולחיות על שלל של הזולת. יש להן צבתות שלא מתאימות לחפירה, לטיפול בזחלים או לחיתוך עלים, אלא לקרב.
  • הן מנהלות מתקפות בלי מצביא-מנהיג, רק לפי נתיבי ריח שהותירו המרגלות, המכוונים אותן אל היעד (בני אדם זקוקים להנהגה – מאמן – אפילו לשם ניהול משחק כדורסל של 5 על 5).
  • יש נמלים שיודעות לזרוע פאניקה אצל היריב על ידי חיקוי ריח הפחד שלו.
  • יש תורה שלמה של פרזיטולוגיה של נמלים. מיני טפילים על נמלים. למשל, טפיל שמבלה את חייו במציצת דם מרגל של נמלים לוחמות ממין מסוים בלבד, והוא בגודל קטע הרגל הנמוך של הנמלה הלוחמת. אבל הוא לא הופך את הנמלה לנכה. אדרבא, היא משתמשת בו כבהרחבה של הרגל (תחשבו על איך זה ללכת עם יצור שגודלו מהברך ועד הקרסול, כששיניו נעוצות בבשרכם); יש טפילים על המחושים, יש טפילים של הצבתות, ועוד ועוד. מעניין אם יש גם טפילים על הטפילים האלו. וכן הלאה.

ובלי קשר, דיון מעניין אצל אריק גלסנר בענייני ספרות.

תגובה אחת בנושא “מסע אל הנמלים (3)

  1. הסעיף השני מטיל בספק את חוש הראייה שלהן.
    עולם כזה חייב להיות מחולק לאויב-שותף.

    הבטן הקעורה הזכירה לי את בטן הצב הזכרי. הטפילות שוות-ערך לרבייה? זה אפשרי, בטבע [שכולל גם אותנו].

    שמונה נמלים על מלכה אחת לצורך רבייה זו טפילות פונדקאית.

    זה ציור יפה, הטפיל הפרקטלי.

    גם אנחנו [הנשים, בעיקר] משתמשים ביצורים באורך הברך עד הקרסול כהרחבה לרגל – היי היל בוטס.

סגור לתגובות.