1. מצאתי אצל אסף פדרמן הפנייה לסדרה נפלאה של ה-bbc. "ההיסטוריה של העולם במאה חפצים". כשמה כן היא, תיאור של מאה חפצים, מאבן חיתוך בת שני מיליון שנה ממזרח אפריקה עד כרטיסי אשראי. כל פרק אורך רק רבע שעה, אבל אמנות הרדיו הנשכחת הזו של הבריטים מצליחה להכניס לכל פרק סיפור של תקופה שלמה, של עולם-שנגוז, דרך דבר קטן. זו סדרה עיונית אבל היא מרגשת עד דמעות לפעמים. בין השאר כי האתוס שלה הוא הומניסטי ואוניברסלי, בכך שהיא מתארת למעשה היסטוריה כלל-אנושית, ומדגימה למשל שאבן החיתוך של האפריקאי מלפני 1.8 מיליון שנה היא גם הכלי שלך, שאתה יושב על ההמצאה שלו, על החוכמה שלו. באתר אפשר לראות תמונות של החפצים, שכולם מאוסף המוזיאון הבריטי. ביניהם הצלמית הארוטית הזו, ממדבר יהודה (לא אבותינו הכשרים, מצטער – התרבות הנאטופית). עד כה שודרו כחמישים פרקים, וכל יום נוסף פרק. ואפשר להוריד את כולם בשיטות שונות, לי הכי נוח עם itunes.  יצירת מופת קטנה.

2. המקרה של גדר ההפרדה של בית הספר  בעמנואל (שם המקום מסגיר את כל העניין, הלא כן? עמנו אלוהים. ולא עִמם). היא תרגיל טוב לדוגלים בזכויות כלשהן – איך להתנגד לגזענות ולהפרדה מבלי להפוך בעצמך לגזען ולמפריד. היום אצל הירקן ראיתי כמה דקות איך זה קורה בטלוויזיה: החרדים האשכנזים מעוניינים בהפרדה מהספרדים, ולכן חילוני ספרדי מעוניין בהפרדה מהאשכנזים החרדים. זה כמובן יכול להימשך עוד ועוד. אגב, אולי דיברו על זה ואולי לא, אבל נראה לי ששכחו שההפרדה מתחילה עוד קודם, בכך שבית הספר הוא לבנות, בלי בנים. איזה מין דבר זה? (למדתי שנתיים בבית ספר כזה). כלומר, ילדה ממוצא מזרחי מופרדת כמה פעמים: כנקבה מול זכרים, כיהודייה מול ערבים, כדתייה מול חילונים, וכספרדייה מול אשכנזים. ובטח יש גם הקבצות במתמטיקה. שישו ושימחו.

*

*

3.

לַהֲקוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע

צִפֳּרִים, שֶׁלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹלָם,

בְּרֹאשׁ תַּמְרוּרִים שֶׁל

"אֵין כְּנִיסָה", "הָאֵט", שָׁרוֹת

7 תגובות בנושא “17.6.10 [2 הערות ושיר]

  1. קליידוסקופ של בידולים.

    [כל בעלי החיים "גזעניים" בדרכם. כשאנחנו חוקרים אותם ומגלים שהם כאלה, אנחנו מתייגים את התגלית במילה "חוכמה", או אולי אפילו "תבונה". אולי נכבה את האור על מותר האדם מן הבהמה וזהו זה]

    אנשי עמנואל מסבירים [לי] את ההסתר פנים. אלף וילונות מפרידים בינינו לבין מי שיושב עכשיו מבויש בפינת היקום.

    1. הספר של פטרוסקי אכן מעניין מאוד, אבל עד כמה שאני זוכר הוא עוסק במודרנה ובמערב. והיופי בסדרה הזו שהיא גלובלית וטווח הזמן שלה הוא מראשית האנושות.

  2. הפודקאסטים בהחלט פתחו לי מחדש עולם שחשבתי שנגמר, עם הדלדול הסואן של רשתות קול ישראל. אפשר היום להנות מרדיו איכותי מכל מיני מקומות. NPR האמריקאית משדרת היום את הרבה מתוכניות המלל המצויינות שלה כפודקאסטס וכמובן ה- BBC והדיוטשה רונדפונקט, למי שמקשיב בגרמנית. למי שלא מכיר, כדאי מאוד להקשיב ל- This American Life ש- NPR משדרת (במקור משקאגו) או ל- Bookworm מ- KCRW. הייתי שמח אם קול ישראל היו מאמצים את השיטה עבור המעט שעדיין איכותי אצלם- אלכסנדר תמיר וכד'. אם יוצא למישהו להיפגש עם שקלאר בקרוב…

  3. בהחלט "תרגיל טוב לדוגלים בזכויות כלשהן"

    איפה נאמר שבנים ובנות חייבים ללמוד יחדיו? האם זהו ערך? ואם כן – מה מקורו? יש לא מעט טיעונים ערכיים פדגוגיים ואחרים התומכים בהפרדה שכזו בערך מתחילת ההתבגרות המינית (באזור גיל תשע), וזה עוד מבלי להיכנס לדיון ההלכתי היהדות.

    האם להורים לא צריכה להינתן זכות לחנך את ילדיהם על פי עולם הערכים שלהם? למשל – בבית ולא בבית ספר ממלכתי ? או לחילופין – בבית ספר פרטי עם אוטונמיה תרבותית מלאה? או למשל – בבית ספר שמקיים את הלכות משרד החינוך אך מקפיד יותר בענייני משמעת וצניעות?

    להזכירכם – בעמנואל יש אינטגרציה של 27 אחוזים ספרדיות והקש ששבר את גב הגמל היה ניסיון להכניס עוד שש בנות פחות מקפידות לאותה כיתה.

    האם יש נתוני אינטגרציה קרובים או דומים באיזושהי עיר חילונית? האם אבירי זכויות כמו הכותב הנכבד לא שוקלים את זכותו של אדם לא להיעצר עם עוד שבעים הורים למרות שמעולם לא הופיע בבית משפט ולא הפר שום חוק, מעולם לא נחקר או נפתח נגדו תיק, ומעולם לא היה צד בדיון בבג"צ? האם בדמוקרטיה אין הפרדת רשויות והגבלת סמכויות, כך שאדם אחד, כמו מר לוי, לא יכול לתפקד כשופט חוקר ותליין ולהכניס שבעים בני אדם למעצר ללא צו, חקירה או אישום?

    אני מציע להתחיל בזכותו של אדם להיות דתי. אם תסכים על זה אפשר להמשיך.

    1. המצב הטבעי הוא קיומם המעורבב של זכרים ונקבות בכל הגילאים. ההפרדה היא הדורשת הסבר, ולא החיבור.
      ושאלת המעצר היא שאלה אחרת. אני לא תומך במעצר הזה, אבל לא נכנסתי לזה בכלל בדברי.
      והזכות לדת אינה רלבנטית כאן. אלא אם כן "הדת" כוללת הפרדה אתנית. הרי תחת "הזכות להיות דתי" בוצעו עוולות מחרידות לאורך ההיסטוריה. גם הצלבנים יצאו למסעי ההרס שלהם בכוח זכותם להיות דתיים. כך שצריך לבדוק מה תוכנה של אותה זכות, ובאילו זכויות אחרות היא נוגסת.
      העניין הוא, כאמור, שלא נראה לי בכלל שמדובר כאן בשאלה דתית. אתה עצמך דיברת על אחוזי אינטגרציה. וזה דיון לגיטימי. אבל נראה לי שהדת לא עוסקת באחוזים כאלה. האם זה עניין להלכה לפסוק האם 27% זה כשר ו-29% (למשל) – טרף? לא נראה לי.

  4. ראשית – תודה על המענה.

    אם אתה סבור ש"המצב הטבעי הוא קיומם המעורבב של זכרים ונקבות בכל הגילאים" אזי מקור אי ההסכמה בינינו טמון כבר באקסיומה הנ"ל. לגבי ההלכה היהודית – היא בהחלט יכולה להיות רלוונטית גם בדיון עקרונות כמותיים של אינטגרציה מוצלחת.

    בכל אופן, מאז תחילת תיעוד הציוויליזציה האנושית, גברים ונשים לא רק שלא גדלו והתחנכו באופן שווה שיוויוני זהה או אפילו מעורבב עם נשים, אלא שגם במסגרת כל מגדר – מערכות החינוך תמיד הפרידו אנשים ממוצא שונה, תרבות שונה וכד'. גם במערכת הממלכתית-ישראלית של 2010, שמערבבת מינים באופן בולט אל מול מערכות דומות בעולם, ישנם מספיק מנגנונים גלויים וסמויים (בתי ספר מקצועיים, דתיים, מגמות לימוד, הקבצות, שיעורי חיזוק, וכו') שמביאים לכך שלימוד משותף של מינים שונים פחות פופולרי מלימוד בקרב בני מין זהה, בין השאר, אגב, משום שלימוד שכזה (מכיל תשע בערך) מביא למרבה הצער לעלייה באלימות, ולירידה בתוצאות.

    לדידי, כל סיפור עמנואל הוא סימפטום לרדיפה: מבחינה "אובייקטיבית" אין פה שום סיפור מיוחד על בעיה מהותית / סטייה / עבירה / או מקרה מיוחד יותר מוועד הורים שלא מעוניין לפצל או להרחיב כיתה ביהוד. למעשה – רב הניסיונות להתמודד עם המעצר וההשלכות שלו (גם בתקשורת, כולל סיקור האמהות שהפילו את עובריהן) – דומה לניסיון להתמודד עם מכחיש שואה בטיעונים של עדויות היסטוריות.

    *

    אתה כתבת שמדובר בתרגיל לדוגלים בזכויות: אם כן, הזכות של הורה לחנך את ילדיו על פי ערכיו, במיוחד כאשר מדובר בנושא כה מקובל היסטורית ותרבותית כמו הפרדת מינים: זכות זו חזקה וברורה לי יותר מאשר זכותה של מדינה לכפות על הורים לשלוח את ילדותיהן לבית ספר שאינו מקפיד על מערכת ערכים (צניעות לבוש בנות במקרה זה)

סגור לתגובות.