מבחן "האמן הגדול". מטעמים שונים יש לאנשים צורך להכתיר אמנים כ"גדולים". אולי זה מתחיל עם אלוהים, שהוא "גדול". הטעות הבסיסית היא לבלבל גודל עם גדוּלה. כאילו שדוב קוטב הוא חיה מרשימה יותר מארנבת או מירגזי או מיתוש בגלל שהוא גדול יותר. ואז בונים על המטפורה העילגת הזו תלי-תלים של ביקורת תרבות ו"קאנון", עד כדי כך שה"קטן" צריך להצטדק, שלמרות היות קטן הוא משמעותי. והרי זה כל כך מופרך. דבר השבח המשמעותי ביותר לסופר הוא שאיפתו לכתוב את "הרומן הישראלי הגדול". כאילו שהרומן הישראלי הקטן מעניין פחות מעצם הגדרתו. אבל לא זה מה שרציתי לומר, אלא זה: המבחן הטוב ביותר ל"גדוּלה" של אמן, משורר או צייר או משהו אחר, לא משנה, הוא פשוט: לקרוא או להתבונן בו בשלוש לפנות בוקר, כשכולם ישנים, כשכל הבית חשוך, בדממה מוחלטת. יש משהו במועד הזה, בשקט הזה, שחושף את כל העודף המוגדר בטעות כ"גדוּלה". כמה וכמה משוררים גדולים קרסו לנגד עיני בשעה הזו. אפשר, כמובן, להקשות ולשאול מדוע שלוש לפנות בוקר ולא תשע בלילה או רבע לשלוש בצהריים. שאלה טובה.

דתיים. אתמול, י"ז בתמוז תש"ע (תענית לציון יום הבקעת חומות ירושלים שסופה חורבן המקדש, ולפי המסורת גם יום שנשברו בו לוחות הברית, ועוד), באוניברסיטת בר-אילן, היה בית הקפה פתוח בצהרי היום. אנשים ונשים ישבו בפנים ובחוץ, אכלו כריכים ופיצות ושתו גרניטות ובירות. מיעוטם חבשו כיפות סרוגות. על הפלזמה שבפנים היה קליפ של "מטליקה". הרבה סולו גיטרה של גברים בלי חולצה. אם מישהו רוצה להבין עד כמה הציבור הדתי-לאומי רחוק מהציבור החרדי הרבה יותר משהוא רחוק מהציבור החילוני, הנה דוגמה טובה.

8 תגובות בנושא “גדוּלה / דתיים [שתי הערות]

  1. רק לפני כשבועיים המליצה חבורת חוקרי אתיקה ופילוסופיה לתת לדולפינים ולוויתנים זכויות אדם לאחר שהסיקו [סופית?] שיש להם אינטיליגנציה גבוהה [מזל שלא טענו לאינטיליגנציה גדולה].

    יכולתי לשמוע את הינשופים, הנמלים, העכבישים [למעשה גם את החתולים, הכלבים, הציפורים כולן וגמל שלמה אחד] מתרעמים, אך לא מופתעים, לאחר שהסיקו [סופית!] שיש לנו אינטיליגנציה קטנה.

  2. הקטעים הנבחרים מהחמישיה הקאמרית שאתה מקשר אליהם מדי פעם גורמים לי להרגיש שאני נמצא בכיתה שמלמדת את מיסתורי הקומדיה ואת הפילוסופיה של הלשון (או פילוסופיה באופן כללי) בו זמנית. נהדר!

    לגבי בר אילן, אולי לא יהיה נכון בימינו להסתכל עליה כשיקוף של הציבור הדתי לאומי. רוב הסטודנטים שבה הם חילונים, והם מתלבשים, מתנהגים ומבלים כרצונם.

  3. כדי לבחון "גדול" הדבר הראשון שצריך זה לא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, בשביל זה צריך את התנאים המתאימים – לפעמים לפנות בוקר, לפעמים בחושך מוחלט – רק למשש,
    אבל פה אנחנו (אתה) הולכים לשפוט את גדולת ה"רומן" לפי סוג הפונט,
    ברור שאם הם הלכו ללמוד באוניברסיטה הם רחוקים מהציבור החרדי,
    השאלה היא האם הם מיצגים את "מעוטם חבשו כיפות סרוגות" ,
    והאם "חובשי כיפות סרוגות" מיצגים מישהוא – קבוצה או את עצמם בלבד,
    לדעתך כל "חובש מדים" מיצג את צהל – וגם אם כן – צהל מיצג את המדינה?
    אגב- שמעתי על כמה "חובשי כפה" שם שלא רק שאינן דתיים אלא אפילו לא יהודים, כך ש"חובשי כפות באוניבסיטה" כנראה לא מיצגים איש – אפילו לא את עצמם,

  4. בעניין בר אילן, ברור שאי אפשר לקפוץ מיד להכללות, ובכל זאת האירוע אינו חסר-משמעות. זו אוניברסיטה דתית והקפה הוא בשטח ציבורי שלה ובין המסובין היו כמה וכמה נשים וגברים שעל פי לבושם הם דתיים. הרי אי אפשר לדמיין דבר דומה קורה בבית קפה של ישיבה גבוהה באותו מועד בטענה שמדובר בפרטים שאינם מייצגים איש – והרי זה כל העניין, אפילו בית קפה אי אפשר לדמיין שם.

  5. השאלה היא כמה רחוקים רובם המוחלט של הדתיים הלאומיים והדתיים החרדים מן הדת עצמה, כלומר מהמהות של הדת, להבדיל מן הטקסים המקיפים אותה.
    ולגבי 3 בבוקר יש לי תשובה, אבל אני אשמור אותה לעצמי

  6. מעניין. מהביקור הלא קצר שלי בבר אילן הייתי אומר שהאוניברסיטה רחוקה מדת ודתיות, ושמבחינה דתית – ציבור חובשי הכיפות הסרוגות קרוב הרבה יותר לציבור החרדי מאשר הציבור החילוני, ממנו הוא רחוק שנות אור.

    מה שמעניין יותר זה התסביך הפסיכולוגי של ציבור נאור, בכל מקום וזמן, לחפש פגמים מוסריים אצל ציבור דתי, במיוחד בתרבות המערבית ובפרט – כנגד היהודים שסבלו מלא מעט נציגים של האינטליגנציה חילונית שראתה בהם מתנשאים שטוענים להיות טובים יותר (מתוך בורות בהבנת מושג הבחירה) אך רקובים מוסרית (גונבים, משקרים, וכד')

    1. אני לא ציינתי את זה כ"פגם". אפשר גם לתאר את זה להפך, כסוג של הישג, כפתיחוּת או כמתינוּת מופגנת. כל אחד יכול להעריך כרצונו. אין לי בכלל עניין בשיפוט. זה פשוט מעניין. כלומר, מכל מקום, זו עובדה שבי"ז בתמוז תש"ע אכלו שם בפרהסיה.

      אפשר להחזיר את הכדור להכללה על "מחפשי הפגמים המוסריים" וכו' ובכך לפתור את העניין. אבל אולי לפני כן אפשר להתייחס לעניין עצמו. 

סגור לתגובות.