לפני שלושים שנה היה שחקן ראשי בכמה וכמה סרטי פעולה נחותים. הוא היה מרביץ ויורה. לפעמים הרביץ וירה בשחקנים מן המזרח הרחוק ולפעמים בלבנים. לפעמים ירה בשחורים ולפעמים במוסלמים. לפעמים ירה ביהודים שמנים ולפעמים בנשים יפות שהסתירו בנרתיקן אקדח. אחרי שלושים או חמישים סרטים כבר לא הבחין ביניהם. הוא היה בא לכמה ימי צילומים, הבמאי היה ממלמל כמה מילים על עלילת הסרט, הוא היה מרביץ להם ואז יורה בהם. ברוב סרטיו אף לא טרח לצפות. אביו, מבית האבות במיאמי, היה מתקשר מעת לעת, כששידרו בטלוויזיה סרט שלו. אבל הוא הבין שאביו מתבלבל ומשבח אותו על סרטים של צ'אק נוריס או סטיבן סיגָל. הוא גילה זאת כשאביו תמה מדוע גידל קוקו קטן ומדוע צבע את שיערו לשחור. "זה בשביל התפקיד", אמר לאביו. גם שמו הוא צ'אק.

כיום הוא עובד בשביל ערוץ הקניות של תחנת טלוויזיה במדינת ויסקונסין. הוא צריך למכור קוצצי מזון. לצדו מלהקים כוכבניות פורנו לשעבר. תפקידה הוא להתלהב מביצועי המכשיר במחוות מוגזמות. הבמאים אינם יודעים שׂובעה. "עוד, עוד", אומרים לה. "תדמייני שזהו אדוננו המושיע בכבודו ובעצמו. אנחנו משווקים כאן חוויה דתית". מטפטפים נוזל לעיניה והן דומעות ומבריקות. היא מניחה את הקוצץ על השולחן ובתוכו חצי בצל, ובכמה מכות מאומצות במקצת הופכת אותו לשבבים קטנים.

תפקידו שלו הוא להישאר רגוע, סמכותי. הוא משלב את זרועותיו החזקות ומסתכל בה. אומרים לו לדמיין שהוא עומד מול בני הכנופיה החמושה ההיא, מ"דם, יזע וקליעים" המפורסם שלו. תמיד זוכרים לו את "דם, יזע וקליעים". גם אביו הקליט את זה. בבית האבות במיאמי צופים בזה מדי כמה ימים. בעוד היא מתלהבת, עליו להישאר קשוח ושתקן. אחרי שהיא קוצצת חצאי בצלים, לקראת שיא הסרטון, מגיע תורו. נותנים לו תפוח אדמה מוצק. היא מקלפת לו. המצלמה אז מציצה אל מחשׂופה. הוא שם אותו מתחת למכשיר, מישיר מבט למצלמה, ובידו החזקה, יד שחנקה עשרות, אם לא מאות אויבים, הוא אז מנחית. הכוכבניות אוספת את החתיכות ומטגנת צ'יפס. היא לא יכולה לעצור בעד דמעותיה. הם כבר מכרו מאתיים אלף קוצצים. גם לצבא.

הוא עושה חיל. אחרי סרטים רבים כל כך שאיש לא צפה בהם, מזהים אותו. אפילו פעם צעקו לו, "קְצוֹץ אותו, גבר", כמו שאומרת לו הכוכבנית בתשדיר. והוא איקדח כף יד ובחיוך ירה בהם. את ההצעות להשתתף בתפקידי אורח בכמה סרטי פעולה חדשים הוא דוחה בעקביות. הוא קָץ ברצח ובאלימות. הוא לא רוצה לשחות יותר בדם חפים מלאכותי, הוא לא רוצה יותר לשרוף בתי קרטון על יושביהם, הוא לא רוצה יותר לזרוק רימון לתוך מקלט, הוא לא רוצה יותר לירות עם טיל-כתף בהליקופטר שנושא פצועים. מספיק. והוא מניח את שפופרת הטלפון, מותיר בעבר השני עוד מפיק מאוכזב. והוא ניגש אל המטבח. יש לו מיטב כלי הבישול. אולי מאתיים קוצצים אסף כבר. וסירים. וסכינים חדות. והוא מביט בירקות העגולים והטריים, והוא נותן אגרוף למקרר.

תגובה אחת בנושא “צ'אק

סגור לתגובות.