בית במתנה (חלום, 3.9.10)

(חלום, 3.9.10)

עורכת דין שהכרתי פעם עומדת אתי בבית ומצביעה על הבניין שממול. יש שם דירה שלמה, בקומה העליונה, שהיא קיבלה בירושה. אני זוכר שני חלונות כחולים מלבניים מוארכים. נראה שהדירה קצת נמוכה. מדבריה עולה שהיא רומזת לי שהיא תהיה מוכנה לתת לי את הדירה במתנה כדי שאוכל לשבת ולכתוב שם. הנומך של הדירה מטריד אותי קצת אבל אני יודע שאם היא תציע לי אני אקח. המוזר הוא שעורכת הדין הזו, שצריכה להיות בת 60 בערך, צעירה בחלום, בת 20 אולי, והיא לא נראית דומה בכלל לעצמה. אני מוטרד מזה בחלום אבל מתנהג כרגיל.

אחר כך יש איזה עניין עם נשף לתורמים. אני לא בטוח שאני לבוש מספיק טוב. שיחות באנגלית. לא זוכר.

אני יוצא מהבניין. זה הבניין שבו הדירה המוצעת. אני יורד לחצר. ושם אני רואה את המשורר x (זה משורר ידוע אבל איני כותב את שמו). הוא לבוש מעיל עור ויש לו בלורית ענקית, "אלביסית" אבל יותר גדולה, של שיער שחור, שבאמצעו פס לבן לכל האורך. אני שואל אותו, x, מה אתה עושה כאן? והוא רוטן, "אתה לא יודע שאני גר כאן?", ואני נזכר באמת שזו הכתובת ה"מיתולוגית" שלו, כמו רח' יונה הנביא של רפי לביא (אני לא חושב על רפי בחלום). המשורר עומד שם עם מצלמה בעלת זום ענקי, ומצלם תמונות. הוא מצלם תצלומים שתלויים על הקיר, אבל הקיר החיצוני, הפונה לחצר. הוא ממש מתקיף את התמונות. אני אומר לו "לא ידעתי", ומסתלק משם בשקט. הוא מצלם בזעם, ממש שומעים את הלחיצות החזקות על הכפתור ואת הרעש שעושה המצלמה בכל פעם. כמו טריקות של דלת כמעט.

4 מחשבות על “בית במתנה (חלום, 3.9.10)

  1. זה חלום על הכתיבה שלך (הכתיבה שלך קשורה לעורכות הדין שנטשת אחרי שעתיים – הידע הוא ממה שסיפרת בעיתונות).
    יש איום על הכתיבה. יש פחד מהכתיבה (אולי היא לא מספיק טובה? אולי היא לא מספיק חזקה? – חרדות פרסום אולי מהספר החדש).
    המשורר נשמע כמו א' וכתובתו המיתולוגית ברח' הגלבוע. המלצמה הענקית היא כמובן זין ענק. הזעם הוא כמובן זיון. הנה, אחד שיודע לכתוב כמו שצריך, חזק. (איום, פחד – שלך, לא חיווי שלי). בחיים גם העורכת דין וגם המשורר הידוע כבני 60, אבל הם מתנהגים (המשורר המזיין) ונראים (עורכת הדין) כבני 20. ובמקביל, אולי אתה חושש שאתה זקן, שהכתיבה לא מספיק חזקה. ככה זה נשמע, אין כאן שום חיווי חלילה. אני אוהבת את כתיבתך. את החדש עוד לא קראתי. בהצלחה.
    יש מתח בחלום בין בורגנות (גיל מבוגר, נדל"ן, עורכי דין) לבין כתיבה. איזה ניגוד שמשחק ומשתק.

  2. בהמשך:
    שני הגילאים שאתה מציין בחלום הם 60 ו-20. הגיל שלך 40 (כתוב יליד 70') בהמשך לפרשנות של קודם – זה חלום על אמצע החיים, על פחד מהאמצע בכלל, פחד מחולשה (שהיא אמצע, בתפיסתך כנראה. לא דרך האמצע המפורסמת, אלא אמצע במובן של ממוצע, של בינוניות). למול גבריות (זעם, בלורית ענקית של המשורר, כוח שלו באמנות – בזמן הצילום [הכתיבה]. זאת גם אלימות כמובן, שוט, יריה וצילום) ולמול נשיות (אמא ואשה, 20 ו-60). ולמול החיים (דירה, מקצוע).
    האם הכתיבה יכולה לעמוד מול כל אלה, האם היא מספיק חזקה?

  3. יכול להיות שענין הדירה והסופר שכבר גר באותו הבנין יש בהם כדי לבלבל . כיוון שיתכן והדירה הובטחה בעבר לאחר.=מה שיכול להיות הסיפור נכון לעכשיו.לגבי הנומך של גובה התקרה בדירה כפי הנראה מדובר באיזו שהיא פשרה מצד הסופר.(לכאורה בתמורה לקבלת הדירה לצורך הכתיבה).
    לגבי הגילאים של הגבר- הסופר והאשה -בעלת- הדירה לצורך הענין יתכן שמדובר ביחסי אהבה שכשלה
    בין הסופר לאהובתו לשעבר.( כעת היא מופיעה בדמות בעלת הדירה).
    לגבי תקתוק המצלמה – ישנו פה אלמנט של אכזבה מהול באלימות (רעש הצילום במצלמה)
    תחושת נטישה של הסופר שמלכתחילה אם מסתכלים על זה הוא "מקבל" דירה בכדי לכתוב הוא בעמדת "נזקק" משהו …

סגור לתגובות.