אדגר דגה, רשימות ואמרות על אמנות

רשימות הכנה לשיחה השניה (4.11.10, 19:00) בסדרה חמש הערות על שפת הציור

מקורות: Artists on Art בעריכת גולדווטר וטרווס (פנתאון 1945); Degas by Himself בעריכת קנדל (ברנס & נובל, 2004). תורגם מאנגלית

 

1.

"נראה לי שכיום [1856-7], אם אמן רוצה להיות רציני – לנתק לעצמו נישה מקורית קטנה, או לכל הפחות לשמר את שלמוּת אישיותו – עליו לשוב ולשקוע בבדידות. יש יותר מדי דיבור ורכילות מסביב; לכאורה ציורים נעשים, משל היו מחירים בשוק ההון, על ידי תחרות בין המשתוקקים לרווח (…). כל המהומה הזו מחדדת את האינטליגנציה שלנו אבל מעוותת את שיפוטנו".

2.

"ציור הוא משהו שלשם עשייתו נדרשים רמאות, ערמומיות והונאה כמו בתכנון של פשע… האָמן אינו רושם מה שהוא רואה, אלא מה שהוא חייב לגרום לאחרים לראות. רק כשהוא אינו יודע כבר מה הוא עושה, הצייר יוצר דברים טובים… ציור הוא בראש ובראשונה תוצר דמיונו של האמן; אסור שציור יהיה העתק… האוויר שאנו רואים הציורים של אמני העבר הוא לעולם לא האוויר שאנו נושמים".

3.

"זה טוב ויפה להעתיק מה שאתה רואה; הרבה יותר טוב לרשום מה שאינך יכול כבר לראות אך נותר בזיכרונך. זהו תוצר של טרנספורמציה שבה הזיכרון והדמיון פועלים ביחד. אתה משחזר רק מה שהדהים אותך, כלומר את מה שהכרחי. באופן כזה, זיכרונותיך ודמיונותיך משוחררים מעריצוּת הטבע. לכן ציורים שנעשו באופן הזה, בידי אדם שטיפח את זיכרונו ומכיר את אמני העבר הדגולים ואת מקצועו, הם כמעט תמיד ציורים מרשימים – התבוננו בדלקרואה".

4.

"חייבת האמת להיאמר, אנו חיים בזמנים מוזרים: ציור השמן הזה שאנו מציירים, אוּמנות קשה זו שאנו פועלים בה מבלי להבין אותה! בלבול שכזה כנראה מעולם לא נראָה קודם".

5.

"גם בעבודה מהטבע, עליך ליצור קומפוזיציה".

6.

"הסוד הוא לפעול לפי עצת שנתנו אמני העבר הדגולים בעבודתם בכך שתִפנה למשהו אחר ממה שהם עשו".

7.

"באופן בסיסי, איננו יודעים דבר. לא מהיכן אנו באים ולא לאן אנו הולכים; אם כך, מדוע שננסה להבהיר מסתורין שאיש עדיין לא הצליח לפצח, שדי ברור שהוא בלתי ניתן לפיצוח?".

8.

[למראה רוכבי אופניים שמובילים במהירות רבה שלד מיטה מברזל ברחובות פריז]: "זה מבשר את סוף האמנות ואת סוף האנושיות… התשוקה למהירות על פני הכול היא בלתי מוסרית, ואי מוסריות מחוללת מוות. אני חש עצב בעבור יורשינו; הם מתקדמים אל עבר טֶבַח גדול, מפלצתי… אנו עדים לראשיתו של אסון ענקי".

9.

"אדם הוא אָמן רק ברגעים מסוימים".

10.

"אתה צריך שיהיו לך רעיונות גדולים, לא ביחס למה שאתה עושה אלא ביחס למה שתעשה ביום מן הימים".

11.

"אילו הייתי בממשלה הייתי ממנה פלוגה מיוחדת של שוטרים לפקח על אמנים שמציירים נופים בטבע. לא, אני לא מתכוון להרוג אף אחד; רק מעט יריות באוויר מדי פעם, כאזהרה".

12.

"פגשתי את מוֹנֶה בתערוכתו ואמרתי לו, 'הרשה לי להסתלק מכאן. ההשתקפויות האלו במים מכאיבות לעיניי'".

13.

"אני חייב להזכיר לעצמי שאיני יודע שום דבר. זוהי הדרך היחידה להתקדם".

14.

"האֵלים מתו. השירה לבדה היא שנותרה לנו, כוכב אחרון בְּלַיְלָה של תוהו".

15.

"צהוב – איזה דבר נורא".

16.

"יש עוד כמה רגעים עד לארוחת הצהריים. אני הולך לעבוד עוד קצת".

http://www.artandarchitecture.org.uk/images/gallery/b5bad830.html

10 תגובות בנושא “צהוב – איזה דבר נורא (דגא)

      1. אהה (:
        נו טוב. הוא הצטייר כבלתי נסבל בסדרת הטלויזיה המושקעת של הביביסי, 'האימפרסיוניסטים' ותהיתי אם העיצוב הטלויזיוני לא היה מופרז. כנראה שלא. כמובן שכל זה לא מוריד מנפלאותם של הציטוטים שהבאת, אבל בכלזאת, מאז שנודע לי שהיה בעל נטיות פדופיליות מסויימות אי אפשר שלא להביט אחרת ברקדניות שלו.

  1. יפה! עם הרחבה למדיומים נוספים, כמו צילום, ווידיאו למשל, הדברים יכולים להאמר גם היום. את מספר 8 אהבתי במיוחד, מזכיר לי סצינת רחוב מפורי (מזרח הודו) לפני 13 שנה – כמה גברים בעלי מבנה גוף רזה ועדין העבירו צריף (ארבעה קירות וגג) על גבי שני זוגות אופניים בהליכה זהירה ואיטית. ברטרוספקטיבה של מונה עכשיו בפריס הוא כנראה לא היה מבקר  

  2. רשימה ניפלאה דרור.
    דגה הוא אחד מאבותי הרוחנים
    ובחרת כמה ממשפטי המפתח העמוקים האלה
    (את הרוב אני מכירה באנגלית – התרגום מעולה…)
    שבשלהם אני אוהבת את החשיבה שלו
    ולא רק את מעשה ידיו המופלא.
    יש ספר מעולה של Theodore Reff
    Degas:The artist mind
    מומלץ מאוד אם אתה לא מכיר.
    חבל שלא יכולה להגיע לשיחות שלך ושל מאיר
    מלמדת בערב הזה
    אולי תעשו שידור חוזר בבית אביחי?
    והנה משו שכתבתי לפני שנים על שלושת אבותי
    http://cafe.themarker.com/post/390019/
    ותודה גדולה.

  3. שולמית, אחפש את הספר. אולי יש לקינדל וכך הוא יהיה בידי עוד הבוקר.
    ובעניין אישיותו וכו', אני חושב שצריך מאוד להיזהר, אם לא להתעלם, מכל העניינים האלה. הרי אדם שקצת מתבודד יוכתר תמיד על ידי מישהו כ"מיזנתרופ" וכו'. מי יודע כמה מסננות עברה הרכילות הזו. מה שלא עבר שום מסננת הוא למשל נוף מהיר כמו זה (מוז. פיצוויליאם, קיימברידג'): http://www.fitzmuseum.cam.ac.uk/gallery/FrenchImpressionists/images/works/Degas—PD.18-2000_LRG.jpg

    1. ציור מופלא. מכירה.
      לא קראתי לו מיזנטרופ מעולם
      והרי אני עשוייה מאותם חומרים
      וגם
      מעולם לא ראיתי בו שונא נשים כמו שעשו ממנו
      לפי ציוריו הוא אהב נשים אהבה שאינה תלויה בדבר וחצי דבר
      יש להפריד הפרדה – בעיני הסוביקטיביות מאוד –
      בין תכונות אישיות שאינן קשורות לאמנות עצמה.
      זו רכילות.
      אמן מתקשר היטב
      שלא לומר פוליטקאי
      נדמה לי שקשור יותר היום יותר לאומנות
      מאשר פעם
      ולא תמיד לטובה.

  4. זה מגוחך…בסופו של דבר אנשים מחפשים רווח נקי מלהיות אמנים.
    חלק מהאמנים מחפשים כסף ואחרים מחפשים הכרה (נרקסיזם). אבל כולם מחפשים רווח כזה או אחר.

סגור לתגובות.