היד

נתקלתי במקרה בפייסבוק בדף שהוביל לעצומה כנגד חוות הקופים במושב מזור. אני מנסה להתעכב לרגע על השניות הראשונות שבהן מכה הידיעה על המקום הזה, "חוות מזור", שעד לפני כמה דקות לא ידעתי על קיומו. היה עד עכשיו בוקר יפה. הגשם נפסק לרגע והאוויר טוב. סתיו של תחילת אביב. ואז, לפתע, הידיעה הזו. זה מתחיל מהרגשה עמומה בבטן. לא בדיוק חום, מעין קרינה עכורה שמתפשטת שם. ממש כאילו התפוצץ שם משהו בלי קול. כמו כתם דיו על הנשמה. אחרי כמה שניות זה עולה לראש. מין עכירוּת וקיפאון. הנשימה נעתקת.

עינוי הקופים הוא כנראה עסק רווחי ביותר. על פי הנתונים שבקישור הנ"ל, "עד היום חטפה חוות מזור 1,646 קופים מהטבע במאוריציוס; עד היום מכרה חוות מזור 5,083 גורי קופים לניסויי רעילות בחו"ל; עד היום מכרה חוות מזור כ-500 גורי קופים לניסויי מוח פולשניים בישראל; כל גור קופים שנמכר הכניס לבעלי חוות מזור כ-$3,000". על פי חשבון פשוט עינוי של 5,000 קופים שווה חמישים מיליון שקל.

מה אפשר לכתוב על דבר כזה? מה אפשר לכתוב במציאות שבה רוב האנשים (ובכלל זה בני משפחתי וידידיי) אוכלים בשר? אם הנורמה היא אכילת בשר (הבעיה באכילת בשר היא לא רק הרג החיות אלא יותר מזה כליאתן ועינוין עד לרגע ההרג), מדוע שמישהו יתרעם על עינוי וכליאה של קופים? והאם סגירתה של חוות המעצר תפתור את הבעיה? הרי ניסויים בבעלי חיים, ובכלל זה קופים, ימשיכו. מתגנב ללב החשש המעיק, שהמאבק בחוות מזור יוביל לכל היותר לשינוי קוסמטי של שיפור תנאי הכליאה. הלוואי שאתבדה. התנאים כל כך מייאשים, עד שהאופציה של כניעה וההתמסרות להדחקה מפתה. אבל אכתוב משהו כי אי-אפשר שלא.

כל מי שיש לו בעל חיים, כלב או שרקן או חתול, יודע שיש להם אישיות ורגשות. קראתי לאחרונה ספר יפה, תיעודי, של אליזבת ביילי, שחלתה ורותקה למיטתה וגידלה חילזון, שהציל את חייה. הוא נתן לה מוקד של עניין וקשר. היא התבוננה בו ולמדה עד כמה מורכב וחכם היצור הזעיר וה"פרימיטיבי" הזה. כמה דברים הוא יודע לעשות. היא מבינה פתאום שלחילזון ולה יש לב וריאה ומעי (לחילזון יש ריאה אחת). כלומר, הם לא לגמרי זרים זה לזה, הרכיכה והאדם.

ברור שהקופים חולקים איתנו הרבה יותר. אבל העיקרון דומה. לחילזון שביילי כתבה עליו יש 2,640 שיניים. כלומר, זהו יצור מורכב מאין כמוהו; זהו יצור חיוני לגמרי לקיום הביוספרה (החיים על פני כדור הארץ): "החיים יכולים להתקיים בלי בני אדם, אבל לא בלי תולעי-אדמה, חלזונות ואצות" (הם יוצרים אדמה שתאפשר צמחייה; אצות יוצרות חמצן); חלזונות נוהגים לפעמים להתגנב לציפורים וכך טסים איתן למרחקים, כנוסעים סמויים; מוח של חילזון, תלוי במין, מכיל בין 5,000 ל-10,000 נוירונים (תאי עצב).

אפשר להמשיך עוד בעניין החלזונות, אבל אחזור לקופים. אישית, אני לא חושב שיש כאן באמת "קל וחומר", וחילזון אינו נחוּת מקוף בשום מובן. כאמור, במובן אחד לפחות חילזון הכרחי לקיום החיים אף יותר מקופים (ואנשים). אבל רוב האנשים יקבלו את הטיעון הזה – שאם חילזון הוא יצור כל כך מורכב ומופלא – איש מאתנו אינו יכול לעשות חילזון, ובטח שלא להבין איך הוא נוצר – הרי שקוֹפים על אחת כמה וכמה.

הביטו בתמונה הזו. כמובן, העיניים. המבט הזה לא רק שאינו נחוּת ממבט אנושי – יש בו עמקוּת חודרת ותבונה שלא תמיד נמצאת במבטים של בני האדם. ללא דעות מוקדמות, מבט בעיניים כאלה חייב להביא למסקנה שיש ליצוּר בעל המבט הזה תודעה קרובה מאוד לשלנו, ועולם רגשי קרוב מאוד לשלנו. נכון, העיניים האלו לא יודעות לבהות בתוכניות ריאליטי. אבל הן יודעות דברים שאנו שכחנו מזמן.

אבל המבט אינו הכול כאן. שימו לב לַיד. היד היא המדהימה כאן. דווקא בגלל שהיא נגלית מצידה ההפוך, הלא שׂעיר. אילו הייתם רואים את היד הזו במבודד, הייתם, בלי היסוס, מושיטים לה את ידכם ללחיצה. כף היד הזאת, אפילו יותר מן העיניים, אנושית לגמרי. רכה כל כך. פגיעה. היד הזאת קוראת לעזרה, נוגעת בקצה האצבע, בהיסוס, במתכת המקיפה, שואלת בתימהון "מה זה".

היד הזו מברכת אותנו לשלום מתוך הכלא שכפינו עליה.

32 מחשבות על “היד

  1. דרור, כמוני כמוך: הבטן מתהפכת. בזמנו,חתמתי על העצומה.ומה השתנה מאז? נכון…דבר לא השתנה.
    יש בחיינו דברים רבים החייבים,לעניות דעתי,להשתנות אבל ממרום גילי (56) הבנתי שקצרה ידי וקטנה מאוד חתימתי.התסכול על כך לא ימוש אך הבנתי שאני ואתה לא נשנה את העולם.
    הכל סובב סביב הכסף אשר יעוור עיני צדיקים (שלא לדבר על עיני רשעים!)

  2. זה אולי נכון שאדם בודד לא יכול לשנות את המצב, אבל אפשר דרך הפוליטיקאים, למשל המשרד להגנת הסביבה: sar@sviva.gov.il
    או דרך פוליטיקאים אחרים, חברי כנסת, עיתונות וכו'. אפשר למצוא כל ח"כ או שר באינטרנט תוך שניה ולשגר לו מכתב קצר, או קישור לדף הפייסבוק הנ"ל.

    1. אני סבורה שלא תתפלא על כך שכתבתי לשאול שמחון,בזמנו ולא נעניתי עד היום,למרות תזכורת ששלחתי…אני,אינני מתפלאת,יש הרבה לעשות עם תקציב הקשר עם הבוחר,מאשר…לענות לו…

  3. מסכים עם כל מילה.
    כשאני חושב על בשר, כשהריח תוקף ומטלטל את הנפש, כשאני מתחקה אחר הרתיעה המוכנית שלי מהבשר המבושל, הצלוי, הנע… ולעיתים כשאני חושב על צורך שתוקפני לפעמים להכניס לפה חתיכה מהדבר המזין בחלבונים הזה, ועל ההנאה או הבחילה שמתלווה ללעיסה ברקמות המתות… אני אומר לעצמי שצריך, בחוק, להגביל את אכילת הבשר. להגביל את האכילה לכדי צורך בסיסי של אדם ולא יותר. בדיוק כפי מגביל הצו האלוהי את האכילה ממיני הבשר, ואולי לכך הוא התכוון מלכתחילה.

  4. במקום בו אין ערך לחיי אדם מה ערכם של חיי קוף , יצוג של גישתנו האנוכית להשתמש עד שיגמר.היפנים קיבלו אחת ובסוף כולנו נחטוף.
    נתניה שלך נתן לי פרספקטיבה אחרת לזמן ..

  5. רק אני חושבת שבמקרה הזה אלימות מצדיקה אלימות?
    מכתבים זועמים ועצומות מוחתמות לא יעזרו במקרה הזה. יותר מדי כסף מתגלגל בחוות התת-אדם.

    אין יותר מחתרות עם ביצים (לא מקוונות).

    אם למישהו יש אומץ, אני מוכנה להצטרף.

    1. גם אני חושבת שדיבורים בלבד לא יעזרו וחייבים לעשות מעבר!!! גם אני מצטרפת! אם יש פעולה תעדכנו אותי!

  6. הצילום הזה נראה כמו צילומי כלא או אסירים בשואה. אותו עצב בעיניים, אותה יד מושטת בתחינה.
    בעמוד הראשי של xnet יש ראיון מצולם עם ארז קומרובסקי ובחור שמביא בשר טלה לבישול. כאוכלת בשר לא הוטרדתי מדי, אבל משום מה היה שם רגע שבו הסכין בוצעת את הנתח והוא מסביר שאלה כתפי הטלה ופתאום ראיתי את הטלה, ממש, קטן ופועה, וכמעט הקאתי.

  7. לא הייתי רוצה שהדיון יוסט לכיוון סוגיית אכילת הבשר, שהיא כמובן חשובה, אבל כאן יש משהו ספציפי מאוד, שגם אוכלי בשר יכולים אולי להזדהות אתו.

  8. אני עם קיקה!
    הלוואי והיה גם בארץ גוף שכזה.
    שמתקשר לאותם בעלים של חוות מזור, מאיים עליהם טלפונית, על שלומם ושלום משפחותיהם. שפורץ לאותם מקומות רשע ופשע ומציל את חסרי האונים האלו שנכלאו על לא עוול בכפם, כשם שעשו הפעילים המדהימים בבריטניה ולצערי נשפטו לשנים כה רבות בכלא שאפילו אנסים ורוצחים לא מקבלים פסקי דין שכאלו.
    ואסיים במשפט (מתורגם) שראיתי כתוב בתצלום מעבדה שכלואיה הוצלו ע"י ה-ALF בבריטניה:
    "תעשו ניסויים על עצמכם – את החיות שיחררנו!"

    1. אני לא מאמין שאלימות תועיל כאן ואני לא חושב שהיא רצויה. זה יכול לתת פורקן רגעי אבל לא יעזור לחיות. עזרה תבוא רק אם המוני אנשים יחשבו שהתעללות בחיות היא בלתי נסבלת.

      1. אבל יש המוני אנשים שחושבים שהתעללות בחיות היא בלתי נסבלת.
        עם כל הכבוד לכח המחשבה (ויש כזה), אם היא לא יוצאת אל הפועל במקרים כאלה, היא לא שווה הרבה.
        אני אישית לא מאמינה שעוד עצומה אינטרנטית תשנה משהו.
        תיפתח עוד ועדת חקירה של כמה ח"כים ושרים משועממים שיישבו מעל דיאט קולה ובורקסים, שם הם יקבעו שיש להקים עוד ועדה שתקים עוד ועדה, כל זה על חשבון משלם המסים. בפועל – לא יקרה דבר.
        אני מעדיפה לעשות מעשה ולשבת בכלא על חשבון משלם המסים מאשר לממן עוד ועדת-קש.

        ל-ALF
        אין ולא היתה לי כוונה לפגוע פיזית בבני אדם שקשורים לחווה ובטח שלא בבני משפחותיהם. פריצה ושחרור הוא מעשה אלים מספיק, לפחות מבחינת המשתכרים מהחווה.

        לא נעים להודות, אבל אלימות מועילה לפעמים.

  9. Toda
    for this beautiful article.
    so right – so atrocious – so unacceptable
    therefore i chose to devote my life to fight against animal cruelty
    anybody who reads this article and agrees – join the fight
    leave the computer – help us distribute information about Mazor and about the "animal industry"
    if people only knew – the farm would not exist
    help us spread the word

  10. דרור, אני מודה לך על דבריך המרגשים.

    כמנהלת העמותה שמובילה את המאבק נגד חוות מזור, אני שמחה לציין שאחרי 20 שנים שהחווה קיימת הצלחנו להגיע למצב טוב, יחסית, לאחר ששכנענו את השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, לקבוע מדיניות שתגביל משמעותית את הסחר בקופים לניסויים בישראל. בינואר האחרון קבע השר שייבוא הקופים ממאוריציוס לחווה יופסק תוך פרק זמן של חצי שנה ושייצוא הקופים ממנה יהיה רק למטרת מחקר רפואי מציל חיים. כמו כן קבע השר שיאושר יצוא רק של קופים מדור שני ואילך. ההחמרות שקבע השר מקשות מאוד על התנהלות החווה, אשר נהנתה מחופש פעולה גורף בכל שנות קיומה.

    בנוסף להחמרות השר ארדן, גם חברת אל-על הודיעה לאחרונה על הפסקת הטסת הקופים אל ומחוות מזור, עובדה שמסבכת ומייקרת את תהליך הייבוא והייצוא של החווה.

    במומנטום השברירי בו נמצאת החווה מתנהל עכשיו מאבק ציבורי שקורא לסגירה מוחלטת של העסק המסחרי הזה אשר היחידים שמרוויחים ממנו הם בעלי החווה – ד"ר משה בושמיץ, אלי הולצמן וזאב ברין.

    אשמח אם אתה וחבריך תצטרפו אלינו לקבוצת המאבק שפתחנו בפייסבוק:
    https://www.facebook.com/CloseDownMazor

    מידע נוסף על חוות מזור:
    http://www.invitro.org.il/node/42

    ענת רפואה, מנהלת עמותת "מאחורי דלתות המעבדה"

  11. לא תודה דרור,

    הרסת לי את הערב, אבל זו לא אשמתך כמובן. זה קורה הרבה גם בלעדיך, בגלל דברים מהסוג הזה. בכל זאת, צריך להמשיך לחיות.

    ממש מוזר שלא נתקלת בסיפור הזה קודם, (והדבר חלילה לא נאמר לגנותך), זה אומר שהנוכחות של אנונימוס ברשת לא חזקה כמו שרציתי לחשוב.

    הבעלים של חוות מזור הוא אלי הולצמן שהינו גם דירקטור בהנהלת בזק, כפי שאפשר לראות בקישור הבא:

    http://maya.tase.co.il/bursa/report.asp?report_cd=626576

    אפשר לציין לטובה את אל על שכמו רוב חברות התעופה השפויות החליטו להפסיק להטיס את החיות האומללות בגלל לחץ ציבורי.

    יש מאמר מעולה של וולקשטיין על סוגיית הניסויים:

    http://www.isav.org.il/articles/%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D

  12. אני מסכים שאלימות פיסית איננה הפתרון אבל יש ספקטרום רחב בין מודעות וחתימה על עצומות לבין תקיפה אלימה. אפשר רק להציץ בהישגים של PETA בארה"ב כדי להבין.
    http://www.peta.org/about/victories/default.aspx
    ה"תחמושת" שלהם מונה הליכים משפטיים, ארגון חרמות, החותמים על העצומות ששולחים עשרות אלפי מיילים ומציקים לחברות ולחברי קונגרס בטלפון, וקמפיינים אגרסיביים (וגרוטסקיים למדי) נגד המתעללים. כיום, בפועל, ארגונים רבים שמקבלים התראה מPETA מפסיקים להתעלל מתוך שיקול פשוט שלא שווה להם להתחיל בעימות שעלול לפגוע בהם כלכלית/תדמיתית.
    אנונימוס הם בכיוון הנכון אבל אי אפשר ממש להשוות את היכולת שלהם מול זו של PETA.

    ובנימה פרקטית יותר, יש לי גם הצעה צנועה אך קונקרטית. חייבים לשנות את נוסחי העצומות ולכלול בהן ברירות מחדל שיניבו יותר פעילות. למשל: כל עצומה חייבת להכיל רשימת אי-מיילים וטלפונים של אנשי מפתח (בחברה + בכנסת). במקום להזין שם עיר, על כל חותם להזין את מספר הפעמים שהוא מתחייב לטלפן/לשלוח מייל למכותבים. אפשרי טכנית להזין גם את הספרה אפס, אבל לדעתי זה לא יהיה המצב. יהיו אנשים שיזינו ספרה ולא יבצעו התקשרות בפועל, אבל אני מעריך שרוב האנשים שיחתמו בשמם האמיתי, בחסות הדיסוננס הקוגניטיבי, יעמדו מאחורי התחייבותם.

      1. אני לא בטוח שיש לי תשובות מחץ ל"מה עושים". אני פניתי לכמה פוליטיקאים ואני מנסה לפרסם את הטקסט בעיתונות. מהתגובה של ענת למעלה אני מבין שיש טיפול קבוע בנושא ואפילו הישגים. אם העמותה הנ"ל תארגן הפגנה/ות במקום או במקום אחר זה בוודאי לא יזיק. את העמותה מלווה עורך דין ואני מקווה שהמאבק המשפטי יביא לתוצאות.

  13. דרור, תודה לך על המאמצים מול הפוליטיקאים והתקשורת. אכן יש טיפול קבוע בעניין החווה – באופן אישי עברתי כבר חמישה שרים להגנת הסביבה במהלך 11 השנים האחרונות – וסופסוף הגיע שר שמפעיל את סמכויותיו וסולל את הדרך לסגירת החווה.
    בחול-המועד פסח תתקיים הפגנה בת"א. פרטים יפורסמו בקבוצת המאבק בפייסבוק:https://www.facebook.com/CloseDownMazor

  14. תודה דרור,
    למרבה הצער מין האדם מנצל את תבונתו, באופן נרחב למדיי, כדי להטיל הרס בסובבים אותו; זה החל בהחלת הייררכיות על הטבע (האדם כמין עליון), בין בני האדם עצמם, ובין בני האדם ובין מינים אחרים של בעלי חיים, צמחים ודוממים. למרבה הצער, תפישת השיוויון הקדמון שהתקבלה על דעת אחדים מן הסטואיקנים דרך תפישת הפנוימה (לכל מין וסוג יש את כשריו הייחודיים אבל כולם אמורים לנהוג זה בזה בכבוד מה), מעולם לא חלחלה עמוקות אל עולם המדע, הפילוסופיה והפוליטיקה. כאשר אפלטון חלק את הפוליטיאה למעמדות ואריסטו עסק בחלוקה בין חי-מדבר (כלומר חושב) ובין חי שאינו מדבר (בע"ח) ובין החיים המדברים על פי מיקומיהם הגיאוגרפיים (תורת האקלימים) נחרץ לטעמי גורל המערב לדורות. הצורך הזה בחשיבה הייררכית, בקיטלוג ובמיון לסוגים וקביעת ערכם ומעמדם על פי קטגוריות דמיוניות, בהתעלם מן הפרטים (למשל: במאה השמונה עשרה ניסו לאבחן טיפוסים קרימינליים לעתיד על פי צורת גולגלתם, ואלו לעתים חונכו לכתחילה, כעבריינים-מוּעדים; גם היום, לעתים אבחנות בתחום לקויות גוף, לקויי התקשורת או מחלות הנפש, עשויות לדון את האדם לכתחילה לחינוך ולמעמד חברתי שלאו דווקא הולם את כשוריו, ויכולותיו).
    אבל לפני הכל, הייתי מניח בצד תמונת הקוף האנושי שלמעלה את הכותרת הנודע של ספרו של פרימו לוי: 'הזהו אדם', שאלה שתמיד נושאת בצידה את השאלה: 'העוד אנו אדם'.

  15. כולכם מוזמנים!

    תהלוכת מחאה נגד חוות מזור
    יום חמישי 21.4.11, שעה 17:00

    נפגשים ברח' אלנבי פינת שד' רוטשילד, ת"א
    מסלול: שד' רוטשילד – שד' בני-ציון – קינג ג'ורג' – גן מאיר

    מידע נוסף: https://www.facebook.com/CloseDownMazor
    anat@invitro.org.il
    טל. 054-6462170

    מארגנים:
    עמותת "מאחורי דלתות המעבדה"
    "האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים"

  16. יש כאן הרצאה של ג'יין גודאול. לפי התזה שלה, הקו שמפריד בינינו לבינם,(שימפנזים), נוכח גילויי המחקר, הולך ונעשה דק ושברירי יותר

  17. דרור, כתבת נהדר. מסתייגת מעניין אחד – צריך להגן על כל יצור חי לא מפני שהוא דומה לנו או קרוב אלינו מבחינה התפתחותית. צריך להגן נקודה. מפני שסבל הוא סבל הוא סבל.

  18. דין קוף כדין שבלול צרפתי
    דין קארפאציו (זה מצחיק לראות פרה הופכת לכל כך דקה)כדין כלב שכלוא רוב היום בבית (ואל תבלבלו את השכל על זה שהם(הכלבים) אוהבים את זה .

    למה אף אחד לא יוצא נגד חניות שסוחרות בבעלי חיים ?
    מיליארדי חיות מורעבות למוות בחניות בעלי חיים בכל העולם.
    והדממה רועשת .

    תעשיית המוות נמצאת מתחת לבית שלכם (וגם בתוכו)

    אלפי כלבים כבולים על כבלים בבסיסי צה"ל וחברות ביטחוניות
    שלא נדבר על הכלבים שמוצאים את מותם (רק בכדי להדגים לצוערים)על שולחן הניתוחים בחיל הרפואה .

    מישהו פעם נכנס למ"נס במכון הביולוגי ?
    הבור הזה כל כך מסווג שאפילו מי שמפעיל אותו שוכח שהוא קיים ברגע שהוא מסיים

    למה אף אחד לא יוצא נגד מרבק ? אהה, אלו בסך הכל פרות טיפשות.
    למה אף אחד לא יוצא נגד הספארי שבו החיות מוחזקות בתת תנאים.
    למה אף אחד לא סוגר את כל פינות החי בבתי הספר שבם מוחזקות מיליוני חיות מפוחדות שמועברות מיד ליד בשם החינוך ,חינוך למה ?

    ובכלל למי אכפת פה באמת מהדילמות של החיות ?

    נראה שכל המילים פה הם רק בכדי לטשטש את המצפון (המוסר הוא רק דג שנאכל ),לגרום לו לנוח קצת בין המנה הראשונה לשניה

    אל תשכחו לאכול סטייק טוב אחרי המילים ההפגנות והפעולות המחתרתיות (אעלק)שלכם .

    בתאבון
    וחג שמח

  19. שוקולד פרה מדמם… קודם כל א מ ן ! ! !

    "ללמד ילד שלא לדרוך על זחל, הוא שיעור חשוב לילד כמו שהוא חשוב לאותו הזחל"

    אבל רגע אחד קודם…
    לקח לי שנים (ועדיין אני נלחמת בנטייתי הטבעית…) להפסיק (לפחות בקול רם) לכעוס על אנשים כשהם מגלים את כאבה של חיה ספציפית בתוך ים האטימות שהם חיים בו כלפי כל שאר הנשמות המעונות סביבם.
    זה מקומם ברמות שכמעט בלתי אפשרי להתאפק: אנחנו גזע מתנשא, אופורטוניסטי, דוחה.
    מישהו מאיתנו הבין לא נכון ש"מותר האדם על הבהמה" הוא כוחו הפיסי ומאז אין לנו עוד צורך במצפון.
    אנחנו גוזלים מהם את החופש לחיות, אנחנו מתעללים בהם, מחזיקים אותם בשבי, כורתים אברי גוף מיותרים לנו, תולשים מעליהם את עורם בעודם בחיים ובתודעה מלאה… אנחנו חוטפים תינוקות מאמותיהם, משתמשים בהם כמכונות רבייה… אונסים אותם, גוזלים אותם ומשפילים אותם – וכל זה כדי לרצוח אותם בסוף.
    קופי מזור מרסקים לנו את הלב כבר הרבה מעל עשור שנים ומדהים לראות כמה אנשים עדיין אינם מודעים לקיום מחנה הריכוז הזה פה, על האדמה "שלנו"…
    אבל… וכאן בא ה"אבל" הגדול לטעמי… כל אנוש שנפתח בפניו צוהר אל סבלם של בעלי חיים (כן… גם לי בא להקיא מהצורך האנושי להזדהות עם הדומים לנו כקופים וחוסר היכולת להודות בקיום נשמה בדג, ציפור או כבש…)אל כל צוהר כזה – אנחנו חייבים להתייחס כאל פתח להראות גם את השאר.
    לנסות לא לכעוס על מי שעיניו עדיין עצומות (גם אם זה מבחירה) ולנצל את ההזדמנות להרחיב קצת את מעגל הידע סביב סבלם של האחים שלנו פה בכדור…
    הכי קל לי לכעוס ולהתפוצץ כמוך… שנים של נסיון בתחום הקנו לי משנה סדורה ובלתי מתפשרת בעניין (ו א י ן פשרות בעניין!!!).
    אבל לאחרונה אני ממש ממש מנסה לקחת שנייה אויר… לתפוס את הרגע ולפתוח עוד קצת את הדיון… לספר למי שעומד מולי על 15000 האפרוחים המושמדים יום יום באכזריות בל תתואר ועל ה"מטילות" כרותות האיברים על מנת שיאכל את החביתה שלו בערב… על העגלים שבורי הלב והמעונים בתעשיית החלב ועל אמותיהם חסרות האונים ומודלקות העטינים…על הנוצות בכריות שהוא ישן עליהן, על החיה ממנה עשויות נעליו…אין סוף לזה… אתה ואני כבר מודעים.
    עכשיו נשארה שאלת מליון הדולר: איך גורמים להתפשטות המודעות, להתעוררות המוסר האנושי האבוד… ללקיחת אחריות.
    נראה לי שהשיעור שלי ושלך בנושא הזה הוא סבלנות… והרבה ממנה.
    אחרת אין לנו סיכוי לשכנע את הבלתי משוכנעים והם כל כך כל כך רבים וסגורים…
    דרור – אותך אני רוצה לברך לרגל פתיחת עיניך… אנא ממך… נסה להרחיב עוד ועוד את הידע שלך בתחום.
    זכויות בעלי חיים הנן תחום מוזנח, נשכך, מתסכל…
    יש פה כל כך הרבה מה לעשות גם במישור הכי אישי… לכל אחד מאיתנו עם עצמו, עם משפחתו וסביבתו…
    רק לפקוח עיניים ולפתוח את הלב שנאטם והסתגל עם השנים לכל הרשע המקובל הזה…

    התרופה היחידה לנזק שמסבה ההתקדמות המדעית היא ההתקדמות המוסרית.
    – אלברט אינשטיין

  20. נורא ואיום. ואכן, אי אפשר לחדול מלהביט בה, בתמונה. גם אני כתבתי על יד מושטת של קוף, בביקור במקום הרבה-הרבה-הרבה-פחות נורא, אבל עדיין לא מקום מלבב – גן החיות התנ"כי,
    שהאג'נדה המוצהרת ואולי אף המעשית שלו היא הצלת חיות שנמצאות בסכנת הכחדה בטבע. הקופים שם אינם מאושרים בלשון המעטה [ללא השוואה כמובן לחוות מזור].

סגור לתגובות.