המפה

מרי קאסאט, המפה, תחריט, 1890

כותרת התחריט היא "המפה", אבל אין כאן מפה. זו מפת דרכים עלומה ששתי הנערות רכונות עליה. רוב הציירים היו ממלאים את החסר. אבל, כפי שאמר פעם אלן ווטס, הדבר החשוב ביותר, בחיים ובאמנות, הוא לדעת מתי להפסיק. ההתאפקות הדרסטית כאן היא ההעזה, ולכן גם היופי. ברור שהאמנית, מרי קאסאט, ראתה שכל פרט שהיא תוסיף למפה שבה מעיינות הנערות רק יגרע ממנה ויחליש את התמונה; שרק במצבה הנוכחי זוהי מפה פתוחה, מפה שמסמנת לא מקום מסוים אלא את עצם האפשרות לנסוע, ללכת, לגלות, וגם ללכת-לאיבוד ולטעות. כל מתבונן יכול לשרטט את המפה המיועדת לו. השולחן עגול וכולנו מסתופפים סביבו.

זוהי אלגוריה של הרפתקה, וגם של חיי הנעורים, בהם הכול נדמה פתוח – לפחות כך נדמה מן הצד של גיל ארבעים. ובכל זאת יש שם קו. הוא הגיבור הראשי של התחריט. ברור, פסקני, משורטט בסרגל. אפשר לחשוב עליו בשתי דרכים. או כקו בולם, שמגביל את תחושת הפתיחוּת שדיברתי עליה. אבל אפשר לראות גם את הקו הזה כצמוד לידה השמאלית של הנערה. כאילו מיקומו של הקו תלוי במקום בו תניח את ידה. כאילו ידה היא ששִׂרטטה את הקו הזה כמעין אופק הנתון לבחירתה. ואפשר ללכת גם מעבר לו.

הקו הזה הופך את מה שיכול היה להיות ריק מאיים למשהו שאפשר להכילו למרות שהוא ריק. כמה מתח מעודן יש בין שתי הידיים האלה, הכהה והריקה. היד הריקה הזו היא יד פתוחה במלוא מובן המילה: מרחב האפשרויות של המפה כמו מחלחל לתוך הגוף. כאילו הגוף יודע את האפשרות הפתוחה ואת המימוש, ההגעה, בו זמנית.

מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע? אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו? (איוב, לח, ה – הפסוק מתייחס ל"ארץ", שברא אלוהים). אילו הייתי צריך לדמיין את בריאת העולם, כך הייתי מדמיין זאת. מי נטה עליה קו? (באיוב הכוונה כנראה ב"קו" לאנך של בנאים): שתי אֵלות הרכונות על עיגול העולם. ובמגע יד אחת מהן נרשם הקו הראשון של הבריאה: "וַיַּבְדֵּל".

 

 

 

8 מחשבות על “המפה

  1. יש מעבר להפסקה במקום הנכון גם קוי מתאר מעניינים,
    הקפת הנושא ב3 קוים שהם המשך המפה , החלק העליות של יד שמאל של הנערה הרחוקה, וגב הנערה השמאלית יוצר משולש הפוך ששני קודקודים שלו מאוד סמוכים לקצה התמונה , הקודקוד שלו תחתון ואלכסוני,
    זבר שיותר מתח רב בתמונה ,
    מתח נוסף שיש בתמונה זה עצם העובדה שמדובר בשתי נערות,
    אם היו נערים – זה היה נראה "נורמלי" , ביחוד לדור שהתחנך על ספרי הרפתקאות – קרל מאי ג'ול וון וכדומה ,
    ככול שמדובר בשתי נערות – זה לא ממש טרויאלי, יוצר אוירה של מיסתוריות בסיבה להתבוננות במפה,

  2. איזה יופי!
    מסכימה עם שבי.שתי נערות ואפשרויות פתוחות כמו שתי הציירות הנפלאות מרי קאסאט וברת מוריסו.

  3. תודה על הפוסט. התמונה הזו נחתה עליי ברגע המתאים לה ביותר, כשהמון מחשבות מהיומיים האחרונים מקבלות פתאום צורה. הנושא של התמונה, מבחינתי, הוא החברות.

סגור לתגובות.