כמה דברים שהבנתי בחדר טייפולו, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, 4.5.13
- שאפשר להרים כל דבר, למשל: עמוד שַיש, אם יושבים על ענן.
- שבגובה מסוים הכול אפשרי. למשל: האֵלים.
- שאפשר לצייר עננים וסלעים, אך מוטב לא לשכוח: זה מכחול ותו לא.
- שיש אנשים שעומדים וגבּם לעולם.
- שהאור מאַפשר.
- שבציור, ההבדל בין פסל לאדם מתבטל. ואולי זאת אמת.
- שכבר מותר לכתוב על התקרה.
- שיש מקום לכול: דגל אדום מתנפנף, חצוצרה – וקרחת.
- שאפשר להוציא זרוע מראש של מישהו. הצופה כבר יבין.
- שאין בעיה עם ראשי מלאכים, אבל גם סתם ציפורים יודעות לעוף גבוה.
- שאין לחשוש מהבלתי מובן: קרני פר גדולות אל מול כובע רחב שוליים מונף.
- שבמוקדם או במאוחר יהיה צורך במלאך.
- שיש אדם שרגליו מרחפות באוויר מעל גגות עיר רחוקים אבל גופו, ממותניו ומעלה, תחוב בתוך ענן. אמת: מתחת לכפות רגליו המרחפות מתה מישהי. בוכים עליה, מליטים פנים.
- שיש גמל על מעקה הבית. לרוב הוא מחופש לאדנית פרחים או לסורג חלוד.
- שאנשים מתקרבים עם הטלפונים הסלולריים לציורים לא כדי לצלם אותם אלא כדי לשוחח איתם. אבל הם מנתקים את השיחה לפני שלציור יש זמן לענות. ציורים הם כבדי דיבור, לפני המילה הראשונה הם נדרשים לכחכוח של רבע שעה.
- שאיני יודע איך לומר את זה. אולי ידעתי פעם ושכחתי.
- שהשמַים ייפתחו אם רק נרים את המכחול לכיוונם. והשמַים, כידוע, הם כדור, כלומר הם מצויים בכל הכיוונים.
מתחת לשולחן 
וואו! המשפט האחרון מועמד רציני לסיסמת מורי טכניקת האלכסנדר.
כל זמן שהצוואר חופשי והראש מוביל לפנים ולמעלה, אז למעלה זה באמת בכל הכיוונים….
אהבתיאהבתי
מה לא מזוהה – אורי ב"ז
אהבתיאהבתי
ככל הנראה שהטקסטים של יואל הופמן מאפשרים למלא את הריאות באוויר ולהמריא. יפה להפליא!
אהבתיאהבתי