הגדל הגדול
הגל הגדול

הוקוסאי. "הגל הגדול סמוך לקנגווה", 1831-4. מתוך הסדרה "36 מראות של הר פוג'י". עותק מוצג עתה ב-Japan Society, ניו יורק.

  • ראשי המלחים – פתותי השלג (או רסס הגלים?). כאילו בעוד רגע יהפוך כל ראש לשלג/רסס ים, או כל פתות/רסס ינחת על כתפיים ויתחיל לדבר.
  • פסגת הגל הקדמי – פסגת ההר. מה שנראה בתחילה כדמיון צורני גרידא הוא יותר מזה – שהרי ההר עצמו עשוי בחלקו מים (קפואים). כלומר, ההר הוא באמת גם קצת גל. והגל, שנמצא בתנועה, לרגע אחד, ובוודאי שלרגע אחד בהדפס, עצר, הפך להר של מים.
  • למען האמת, כל הר הוא גל – גל אדמה שנדחף מכוח תנועת הלוחות. הר הוא גל של קרקע שעולה ויורד לאט מאוד (דמיינו גוש פלסטלינה ענקי שנדחף בקצב צמיחת הציפורניים). הסיבה היחידה שאנו חושבים על הרים כקבועים ומוצקים ועל גלים כנוזליים וחולפים היא מגבלות הראייה שלנו. הר הוא גל בהילוך אטי כל כך, שאנו לא מבחינים בהתנפצותו. אבל בזמן של ההדפס משתווים זמני המים והאדמה.
  • צורת הסירה – צורת הגל הקעור בימין. אין זה רק מאבק בגלים, אלא השתלבות בתנועה. הים מתאים את עצמו לסירה.
  • הכול כחולים ולבנים. אנשים, הר, שלג, ים. מנקודת המבט של הצבעים, אין כאן הבחנה בין הדברים, אלא רק מציאות מגוונת. כמו שמנקודת המבט של וירוסים ההבדל בין אדם לחברו הוא זניח.
  • התפרצות הר געש שאינה מתרחשת, אבל בוקעת במקום אחר, בהתפרצות הגל. הגל מתפרץ בשביל ההר. המים משחקים את תפקיד המַגמה!
  • לכל ראש-מַלח לבן יש קצה גל שקורא לו, חמניות לבנות מול דבורים לבנות.
  • תרמילי אפונה.
  • פוג'י נגלה רק לרגע. בעוד שנייה ישוב וייעלם. אבל הוקוסאי ראה איך ההר נמצא הרחק מעבר להר, וככזה הוא נוכח תמיד, כתזכורות, בכל דבר: במלחים, בגלים, בשלג, אפילו בחרטומי הסירות.
  • "כל דבר חדל לעתים לשבח את אלוהים, לבד מהמים" (מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי, "סיפורי הנביאים", תרגמה מערבית אביבה שוסמן. ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2013. נכתב במאה ה-11 או לפני כן).

לעותק באיכות גבוהה >>>

להרצאה קצרה ומעניינת באנגלית על ההדפס >>>

16 תגובות בנושא “הגל

    1. את צודקת. זה יפה. מעניין שפתותי השלג/רסיסי המים אינם חורגים מתחום קווי המתאר של הענן, כאילו הם מזינים/יוצרים אותו.
      יפה גם רעיון ההאחדה בין מים, שלג, ראשי האנשים…

      1. Hokusai says
        Hokusai says look carefully.
        He says pay attention, notice.
        He says keep looking, stay curious.
        He says there is no end to seeing

        He says look forward to getting old.
        He says keep changing,
        you just get more who you really are.
        He says get stuck, accept it, repeat
        yourself as long as it is interesting.

        He says keep doing what you love.

        He says keep praying.

        He says every one of us is a child,
        every one of us is ancient
        every one of us has a body.
        He says every one of us is frightened.
        He says every one of us has to find
        a way to live with fear.

        He says everything is alive —
        shells, buildings, people, fish,
        mountains, trees, wood is alive.
        Water is alive.

        Everything has its own life.

        Everything lives inside us.

        He says live with the world inside you.

        He says it doesn't matter ifyou draw,
        or write books. It doesn't matter
        ifyou saw wood, or catch fish.
        It doesn't matter if you sit at home
        and stare at the ants on your veranda
        or the shadows of the trees
        and grasses in your garden.
        It matters that you care.

        It matters that you feel.

        It matters that you notice.

        It matters that life lives through you.

        Contentment is life living through you.
        Joy is life living through you.
        Satisfaction and strength
        is life living through you.

        He says don't be afraid.
        Don't be afraid.

        Love, feel, let life take you by the hand.

        Let life live through you.

  1. שלום דרור, ככל שאני מתבונן בציוריו של הוקוסאי, יש בהם אינטואיציה של הקפאת התנועה, דווקא במה שאמור לנוע. זה בולט גם בציור מפורסם של דרקון (סמל של הקוסמוס ושל תנועת הדברים הכלולים בו) זהו דרקון שקפא (כמו בפרדוקס החץ של זנון) הוא נע כל העת, אבל הצייר מבקש להנציח את קיפאון התנועה.

    ניתן להבין מגמה זו כחלק מסגנון ה- ukiyo-e (העולם הצף). קליטת רישומם של הדברים החולפים-עוברים הווים ונפסדים; עצירה שלהם. התבוננות ברגע שכמעט לא ניתן לזהות בו עוד תנועה.

    1. תודה שועי. אני מסכים וזו גם הסיבה שבכל זאת, למרות יופיים, הם פחות מדברים ללבי מציורי הדיו הקלסיים. הסטטיות הזו נובעת גם מהמדיום של חיתוך העץ שמייצר סטטיות בהשוואה למכחול על נייר.

      1. תודה דרור, לא חשבתי על כך. אני יכול לראות כיצד חיתוך/גילוף בעץ דורש תנועות קויות חדות ומדוייקות, אשר לציורי הדיו– הם כבר עניין של זרימה, והכוונת היד, ותמיסת הדיו והמים. אגב, אולי ידועים לך ציורי נוף יפניים העשויים בבסיסן מאותיות
        (סימניות)? אני מכיר כאלו אצל קליגראפים אסלאמיים, ומחפש מקבילות באמנות המזרח הרחוק.

      2. שועי, למיטב ידיעתי זה לא קיים כמו באסלאם, אבל במובן סמוי יותר יש זיקה בין כל ציור הדיו והקליגרפיה בסין וביפן, והאימון בשתי האמנויות הוא כמעט אחד. אם כי יש גם הבדלים מהותיים בין השתיים.

  2. למיטב ידיעתי רוגר קייס כתב את השיר מתוך התבוננות בציוריו של הוקסיי
    וכאן מופיעה אפשרות להתבונן במימד נוסף על הציורים
    ולקרוא במימד נוסף את השיר המכונן הזה
    ותודה על מילותיך
    ומה שאתה מביא ומסתיר בתוכן

סגור לתגובות.