פורסם ב מאת דרור בורשטיין

אַחֲרֵי

*

אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף

אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת

אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד

*

(שמואל א, כד יד)

 

 

4 תגובות בנושא “אַחֲרֵי”

  1. חשבתי על זה: דוד לא משתמש בשתי מטפורות – כלב מת, פרעוש אחד – אלא באחת, מועצמת: הוא מדמה את עצמו לפרעוש בודד הניזון מגופת כלב מת. דוד אוהב להוריד בערכו בדברו עם שאול: מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי, מִשְׁפַּחַת אָבִי, בְּיִשְׂרָאֵל–כִּי-אֶהְיֶה חָתָן, לַמֶּלֶךְ. אבל מדבריו למיכל בת שאול (שמואל ב, ו:כב) נראה שזאת אסטרטגיה מחושבת: וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם-הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה. כלומר, מתוך השפלות, מתוך האשפתות, מתוך גופת הכלב אתרומם ואגדל ואכבד, אכבד על חשבון בית שאול, בית המלוכה הלגיטימי בישראל שתחתיו חתרתי ואותו חיסלתי.

    אהבתי

סגור לתגובות.