*

פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן

מַסְרֵק הָעֵץ שֶׁל אִמִּי

בְּיוֹם אַזְכָּרָתָהּ

 

אביב 1989

סן פרנסיסקו

 

(מיטסו סוזוקי, מיפנית: איתן בולוקן, מתוך הספר החדש, "ליל טל", הוצאת קשב)

*

 

פריחה היא גם נבואה על נשירה קרובה.

אבל בשיר הזה מי שנשר אינם הפרחים אלא האֵם.

עתידם – עֲבָרָהּ: מציאות אחת.

מבנה המסרק כמו שיר. קו ורווח, קו ורווח.

לכתוב שיר פירושו ליצור מסרק.

שיר הוא מסרק בשיער המציאות. הוא לא יוצר אותו אבל הוא מארגן אותו מעט. עד לפעם הבאה.

המסרק מניח קיומו של שׂיער. השיער מניח קיומו של ראש. הראש מניח קיומה של אמא.

הראש שכתב את השיר על המסרק יצא פעם מרחם האמא.

המסרק עשוי עץ. גם עץ הדובדבן.

השיר קורה בַּמִרווחים: המרווח שבין הפריחה והנשירה; המרווח שבין שיני המסרק; המרווח שבין הבת לאמה; המרווח שבין החיה למתה; המרווח שבין יפן לסן פרנסיסקו; המרווח שבין המשוררת, המתרגם, הקורא.

האם הבת נזכרת במסרק? נוגעת בו?

אני מבין פתאום שהיא עושה בו שימוש. שהיא מסרקת בו את שְׂעָרָהּ שלה.

לפעמים, במהלך סירוק, נוצר חשמל בראש.

הבת מסתרקת בעץ הפורח.

להסתרק פירושו גם לתלוש שׂערות.

באביב 1989 הייתי בן תשע עשרה.

 

(דברים שנרשמו בשולי הספר והוקראו הערב, באירוע לכבוד צאת הספר, בחנות הספרים "המגדלור", לבונטין 1, תל אביב).

 

 

9 תגובות בנושא “המסרק

  1. תודה דרור עכשיו אני קורא את ספרך קרוב.
    אני מבקש להציע תמונות של עבודותי לאתר זה,מה דעתך?

  2. הי דרור,
    לא ידעתי איך להוסיף תגובה. נהניתי לקרוא, וחשבתי: העץ עצמו הוא כמו מסרק – גזע שממנו עם מרווחים של אוויר, יוצאים הצידה ענפים. זה איכשהו משלים לי את העניין, השיר-העץ-המסרק וכו׳.
    לילה טוב
    אירית

  3. המסרק | מתחת לשולחן
    כך כתוב בלשונית למעלה כמו בית אלטרנטיבי.

    כשהייתי ילדה מסרקים היו רעים. גם כי הכאיבו לי וגם בגלל המסרק המורעל של שלגייה ומסרקות הברזל שבהם סירקו את הרומאים את בשרו של רבי עקיבא. זה עשה עלי רושם עז, מכשיר היופי שהפך למכשיר עינויים. בהצגה הראשונה שלי בתיאטרון חפצים ניסיתי לעצב ענן גשם כמסרקה. רציתי 'לסרק' את גופה של מוכרת הגפרורים הקטנה בגשם; הענן היה אמור להיות הבסיס הדקורטיבי של המסרקה, ופסי הגשם המלוכסנים ייזדקרו ממנו כמו שיניים ארוכות ודקות. זה היה גם בכי.

    יפה כתבת.

  4. דרור תודה על כל זאת. כה עשירים דבריך.
    המסרק מזכיר לי את "דבר אליה", סקט של אלמודובר בו בניגנו מעלים מחדרה של אליסייה מסרק-קליפס ושומר עליו בין חפציו המועטים בכלא. היה איזה מסרק מיתולוגי במאדאם בוברי לא?

    לסרוק שיער הוא סמל לנשיות, לקשר בין אם לבת.
    אמי הייתה מסרקת כואב.
    וכורכת שתי קבוצות בקוקייה עם פרח שורט.
    וכשאני קוראת וכותבת זאת אני מבינה ששורות אלה מתארות במדויק את הקשר המורכב בינינו, קירבה כואבת.

    1. דרור יקר, אכן כך. אובייקט נשי טעון משמעויות.
      תודה לך. הבלוג שלך רב יופי וממלאני השראה. (:

  5. אימי

    מכְמִיר הלֵב לִראותך
    רגלייך מתקשׁוֹת
    לעמוֹד בּמשׂימה
    גָבֵּך מקושת
    כּהַר פִּרחוֹני
    הַמתכּופף
    אל מַקֵּל מעץ
    שׁעליו נַשְרו מִזְמַן

    מתחבר לא?

    (מדפיה של הופכת צדפים)

  6. וישנה גם סדרת התצלומים של שוש קורמוש מתוך "סדר וניקיון: כט"מ…

סגור לתגובות.