הנהר

IMG_1973

ביקרתי אתמול בתערוכה של דני קרמן בבית יד לבנים ברעננה (רח' אחוזה 147). ההרגשה היתה כאילו דמויות מציור גדול טיפוסי של בוֹש או ברויגל ברחו מהציור ונפוצו לכל עבר. יציאת הדמויות מהספרים מאפשרת להם גם להיפגש ולהתחבר זו לזו הופכת אותם לאזרחיות בקרקס נודד גדול. רק בשביל זה כדאי להגיע לרעננה.

אבל זה לא הכול. היתה לי הפתעה גדולה ומעוררת-מחשבה בסוף התערוכה. שם, בפינה ממש, הובאו כמה עבודות מוקדמות של דני. אחת מהן, הדיוקן הזה (צילום חובבני שלי), ממש עצרה את נשימתי. זהו הדפס (חיתוך לינולאום) – מגיל 16. נושא העבודות המוקדמות של אמנים הוא דבר שתמיד עניין אותי – הרגע הזה שבו האמן כבר אינו ילד-משרבט (מבלי להמעיט כמובן ביופי הרבה של שרבוטי ילדים) ודורך כבר על קצה השטיח של שפת האמנות. לפעמים יש שם הישגים שלא חוזרים אליהם משום שזהו רגע שבו התמימות והמיומנות נמצאות באיזון שאחר כך מופר בהכרח. מעניין שהדיוקן הזה דומה קצת לאופן שדני נראה היום, כמעין נבואה. ומי יודע, אולי המודל היה אביו או קרוב אחר, ומכאן הדמיון.

דני קרמן, דיוקן, חיתוך לינולאום, 1956

דני קרמן, דיוקן, חיתוך לינולאום, 1956

נפלא בעיני האופן שבו הזקן והכובע מקיפים את הפנים כשתי פרוות, ואיך הופעת הדיוקן מצד אחד ברורה ומצד אחד נראית כפנים שצוירו בגשם שיורד. או מבעד לחלון בגשם, או שהפנים עצמם גשומים. הכתף היא כבר לגמרי ממטרית, כמו פיסת נוף. בתוך כל הירידה הזאת הפנים שקטות מאוד, פונות פנימה אל השחור, כמעט נעלמות.

מעבר ליופיו של ההדפס, חשתי בבת אחת הבנה פתאומית ש"סידרה" לי את עבודתו של דני בבת אחת. פתאום התברר לי מהיכן הוא בא – מורשת הדפסי האקספרסיוניזם הגרמני ובעיקר מופעיו המקומיים (יעקב שטיינהרט במיוחד). זה מעניין, כי משמעות הדבר שרבים כל כך מספרי הילדים בעברית, שדני אייר, הם טרנספורמציה של המורשת האקספרסיוניסטית ותרגומה ללשון הילדים. מורשת זו, שהאקספרסיוניסטים עצמם זיהו את התחלותיה כבר ברנסנס (למשל מתיאס גרונוולד) היא עתיקה מאוד, וכך יוצא שילד ישראלי בימינו עשוי לקבל את רוחו של גרונוולד, דרך ממשיכיו המודרניים בגרמניה (למשל גיאורג גרוס) והמשך עבודתם אצל שטיינהרט ואחריו – קרמן. זו מחשבה מרתקת בעיני על הדרכים השונות של נְהר האמנות למצוא נקיקים ולפלס למימיו דרך בעולם, באופנים לא צפויים, נפתלים ומפתיעים.

אני מצרף כאן רישום נפלא נוסף של קרמן, לכלב "בלק" של עגנון. איזו יד קלה, ואיזו תפיסה מדויקת!

IMG_1971

5 מחשבות על “הנהר

  1. דרור יקר,
    תודה על הרשימה שבזכותה גם התוודעתי לאתר שלך, למדתי כמה דברים על עצמי,
    וגם משהו עליך, למשל שאתה הולך בתערוכה מהסוף להתחלה שכן ההדפסים מבצלאל פותחים את התצוגה בקומת הגלריה, אבל אולי זאת בעיה של שילוט. תודה תודה! מהיום אמשיך לקרוא את הבלוג שלך.

    1. תודה דני. זה באמת הרגל שלי במוזיאונים – אני מגיע ראשון והולך מיד לסוף. ככה אני מקבל שעה שקטה, לפעמים לבד ממש. אם כי הפעם זה קרה אולי באמת בגלל שילוט. התחלתי מהאמצע, ירדתי למטה, ואז עליתי למעלה.

  2. תודה דרור ותודה גם לדני שקורא. איזה מזל על העידן הזה שמאפשר נגיעה ישירה לאמנים שאינם מתחום אמנויות הבמה!
    התערוכה אכן מעט קשה לצפייה בגלל המיקום. אך זו הייתה כזו זכייה לקבל איזן שעה של השבת נפש באמצע יום מהביל וקשה נשימה באמצע הדמוקרטיה ההיא במזרח התיכון….
    ככ אהבתי את העושר, ההשפעות, כמות התיעוד ופתאום ההבנה של כמות הספרים שהיו לי כילדה ומבוגרת עם איוריו של קרמן.
    ולקרמן – כילדה היה מנהג להורי לאפשר קניית ספר לבחירה בשבוע הספר, נדמה לי זן הייתה ד או ה, שקניתי את "אבא אמא – מותו כבר" שעיינתי בו פעמים אינספור…מזל שלאבי היה חוש הומור כשהוציא את הארנק…לא יודעת מה הייתי חושבת היום לו ביתי הייתה מבקשת לקנות….
    תודה לשניכם על היצירה והנגיעה בחיי

סגור לתגובות.