שמעתי זה עתה אצל הירקן ברדיו נאום קובלנה של מגדל עופות. הוא דיבר על ׳עלות הייצור׳ של קילו עוף. ופתאום הבנתי את זה: הוא (והוא לא היחיד כמובן) מתייחס לעצמו כאל יצרן של העופות. כאילו הם היו מזלגות או כוסות. במקום שיש יצור חי, הוא רואה דומם. זה דומה לאדם שיאכיל מזלג. — ואז המשיך וקבל על פגיעה ברווחי מגדלי העופות בידי מתווכים למיניהם.
אגב כך גם אמר על העופות כי ״לכך הם נוצרו״. כלומר, להביא לו רווח בסבלם ובמותם. זה כל כך עצוב, כי הוא לא מבין שגם אליו מתייחסים אינטרסנטים כלכליים כאילו ״לכך נוצר״: להיות חוליה בפס ייצור שתעשיר אותם. וזה עצוב מסיבה נוספת: אותו אדם ציטט, במתכוון או שלא, סיפור ידוע על רבי יהודה הנשיא:
ייסורים של רבי על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו. על ידי מעשה באו, מה הוא? עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה [העגל] ראשו בתוך כנף [בגדו] של רבי ובכה. אמר לו [רבי יהודה הנשיא אמר לעגל]: לֵך, לכך נוצרת [כלומר, נוצרת כדי שבני-אדם יאכלו את בשרך]. אמרו [משמים]: הואיל ואינו מרחם – שיבואו עליו ייסורים.
(מקור: http://anonymous.org.il/art392.html)
׳לכך נוצרת׳ הוא עיקרון. ומי שמקבל את העיקרון הזה ביחס לזולת חי כלשהו מזמן את העיקרון הזה אל חייו ואל חיי החברה שסביבו. העיקרון ההפוך האפשרי הוא, שאף זולת חי לא נוצר לשרת אותי ובוודאי שלא למות למעני.
לקראת סוף הראיון סיפר המראיין כי הוא אוכל 40 קילו ״עוף״ בחודש. נדמה לי ששמעתי נכון. אבל זו בטח התרברבות והכוונה לפרק זמן ארוך יותר.
מתחת לשולחן 
דרור, בסוף "השושנה הלבנה" מאת ב' טראוון, מובאת לתעשיין הנפט מיסטר קולינס הידיעה על כך ש"שישה מתו היום". הוא מגיב בקדרות, משהו מהופך לגמרי מתיאורו לכל אורך הספר, כמניפולטור, ספקולנט שאינו בוחל גם ברצח כדי להשיג את מטרותיו. בן-רגע מתברר כי לא שישה פועלים מקסיקאים מתו באותו יום, אלא שישה נסיונות קידוח שנעשו לא העלו את התוצאות המקוות. אין כל סיכוי כי קולינס היה מגיע לאותה תגובה לו היה מדובר בבני אדם מתים. ובעצם דומה כי בעולם המערבי בימינו ערך "הצורך למכור" (או לקנות) עולה על "ערך החיים", אחרת לסוחרי נשק ולתעשיות ביטחוניות לא היה מקום. וכך גם בתעשיית הבשר. הצורך למכור עולה אצל התעשיינים על הצורך לברר מהי הצריכה, לכמה בשר האדם זקוק (אם בכלל). ברור שבמצב הנוכחי אין מדובר אף פעם על תפוקות מינימום אלא תמיד על מיקסום מכירות ורווחים.
אהבתיאהבתי
תודה. אני לא מכיר את היצירה [סרט? ספר?] אבל אחפש. אני מסכים, אבל מה שהיה חדש לי הוא הטון האגבי של איש הלול, הדיבור המובן-מאליו על התרנגולות כעל משהו שהוא "מייצר" בעלות של X שקלים לקילו. זה ממש נכנס לשפה באופן הכי טבעי.
אהבתיאהבתי
דרור, "השושנה הלבנה" (ראה אור בתרגום לעברית בעם עובד ואחר כך בתרגום משופר בהוצאת תמוז) ו"אניית המתים" (תרגם צבי ארד בזמורה-ביתן הישָנים) הם בעיניי ספריו הטובים ביותר של טראוון. הראשון עוסק בקפיטליזם ובאופן שבו תעשייני הנפט האמריקנים הורגים את העם המקסיקני; השני– בבעיית הפליטים באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. שניהם מכוונים לתקופה של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. כל הדורסנות ומחיקת האדם בקרב הדמוקרטיות התעשייתיות היו קיימות גם אז ובשפע. זה לא היה רק עניין נאצי או קומוניסטי. זה עמד ועדיין עומד ביסודו של הקפיטליזם המערבי שיצא מזמן מכלל שליטה (כאשר שאיפת הרווח מבטלת ערכים כמו הוגנות ויושרה).
אהבתיאהבתי
דרור, הלוואי והייתה בבלוג פונקציה כזו – סוג של "לייק", אבל יותר כוחני – שהייתה מאפשרת לכל מי שכואב כמוך את כאבם של בעלי חיים ורוצה להגן עליהם מאורח החיים והמוות הנגזרים עליהם, להוסיף את שמו לצד שמך מעל רשימה זו ובשולי מכתבך מערה"ש לרבנים הראשיים. תודה. אריאל
אהבתיאהבתי
אכן היינו לסחורה, גבוהים ונמוכים מונחים על סיפון המשאית, נוהגים לפי הוראותינו ימינה או שמאלה וכיו"ב, ובכל זאת, כמו שאמר דרור ור' יהודה הנשיא, ייסורים אינם נמדדים ולא יכולים להימדד ע"י בן אנוש. אלא שדווקא מדידה זו היא המפרידה בינינו לבין המקרקרים והפועים, כי בעוד אנו יודעים במידה כלשהי למדוד ולכמת סבל וייסורים בע"ח חסרים אפשרות זו. עלינו לשאול כיצד כימת ר' יהודה הנשיא וכיצד בידינו לכמת?
אהבתיאהבתי