היה לנו קרוב אחד שלא הבין שמות-עצם משפחתיים. הוא למשל לא ידע מה זה דודן. זה דוד של דוד, נכון? ומה ההבדל, הוא לא תפס, בין הדודן והאחיין? המילים מחותן, חותנת, חמות, וחתן הילכו עליו צחוק ואימה. חתני? חתני? אבל מיהו חתני הזה, איני יודע כלל אם יש לי מין חתן כזה הרי! אם הוא חתן שלי אז מי אני, כלתו? וממתי?! איך אפשר לזכור את כולכם?, זעק. ואמא של אשתי, שתהיה בריאה, זאת החמות — או החותנת? אח של הדודן, פנה משום מה אלי, זה כמו אחיין של דוד? וגיס של גיס, תהה בבהלה קלה, זה אפשרי בכלל? ואם אני נהיה מחר המחותן של דודנית-שנייה שלי, ונולד לנו גם בן זקונים, אחיין של מי הוא יהיה? אולי שלי-עצמי?, תהה. בשבת הכנתי חמין טבעוני, למען האמת מין רביכת גריסים, והזמנתי את הקרוב ההוא להצטרף אלינו לארוחה. שאלתי את האמא של אשתי איך הוא בדיוק קרוב שלנו, הקרוב הזה. אבל היא לא ידעה. 

2 תגובות בנושא “משפחה

סגור לתגובות.