הגיישה והשמש

d2ef819bc635dda03c9cb5af42c5600a

אוהרה קוסון, גֵּיְשָׁה, 1910 בערך, 119×366 מ"מ, חיתוך עץ

היא עומדת במרפסת ומביטה. השמש שוקעת באופק, אבל כמעט אפשר לחשוב, על פי צבע השמש, שזה ירח גדול במיוחד. האישה אינה מביטה בשקיעה הגם שהצדודית שלה, בהדפס, קרובה מאוד אל השמש. השמש לבנה כמעט, קרובה מאוד אל האישה, שהפכה לצללית. השחור פעור בתמונה. אולי חתימת האמן השחורה, הקרובה אל שולי שמלתה, מביעה קִרבה. מה הסיפור לא ידוע. אבל האופק המאוזן עומד מול אלכסון המעקה, שגורם למרחב הבנוי להיראות רעוע, נוטה על צדו, מדרוני, משרה תחושה קלה של אי שקט.

מעל ראשה נדלק פנס. אבל הוא לא מאיר אותה. וזה מטריד ומוזר. לא השמש, לא בן דמותה העגלגל, מצליחים לשפוך אור על האפלה שהדמות הזאת עטופה בה. אין זאת אפלה מפחידה, אלא מלנכולית. אפשר רק לנחש מה האישה הזאת עברה בחיים, ומה צפוי לה בלילה היורד עכשיו. עכשיו היא עצמה לילה בעינינו. גיישה לא עוסקת בהכרח בזנות אבל גם לארח גברים יום אחרי יום זה תענוג מפוקפק מאוד. באנגלית כותרת ההדפס תורגמה ל"קוֹרְטִיזָנָה", שהיא מילה בוטה יותר. בין הכינויים המוקדמים ביפן לנשים שירדו מנכסיהן ונדחקו לזנוּת נמצא את הכינוי "אישה נודדת" ו"אישה צפה".

שובל הקימונו נשרך לאחור. אולי זאת תמונה על רצון לברוח. פניה לא מביטים אל האופק, אולי מפני שהיא יודעת שבריחה אינה אפשרית. אבל ריצודי אור השקיעה על פני המים ממשיכים את שובל הקימונו וכמו יוצאים מתוך גוף האישה הצפה הזאת, מובילים אותה כגשר אור כהה אל הסירות העוגנות והשקיעה.

4 מחשבות על “הגיישה והשמש

  1. שים לב גם לשפתיה הקפוצות. היא סגורה מאוד. לא מגלה מה בתוכה. היא עטופה לא רק מבחטץ, בבגד המכסה הכל. היא לא גלויה בכלל. בתוך היותה נגישה לכל גבר (במעמד הראוי), היא עצמה סגורה ובלתי נגישה. יפה מאוד!

  2. אתה צודק שיש פה באופו מכוון חוסר פרופורציה מטריד. מעניין שבדיוק באותו זמן צייר ואן גוך את הציור שנקרא הכיסא הצהוב וגם בו יש בעיה של פרספקטיבה מטרידה באופן מכוון. הדמות מנסה למצוא איזון כנגד הזוית של המרפסת. אכן היא בעצם צללית שעלולה לקרוס לתוך השלולית שמתחילה להיווצר על ידי השובל.

  3. ציור יפהפה.אסטטיקה גבוהה. דמות הגישה נוגה והיא אכן כמו שכתב קודמי הולכת ונוזלת. השנה 1910 ועולם הגישות שהיה מעמד מכובד בעיני היפנים הולך ונעלם. המבט הוא לעבר עתיד לא ידוע. כל ציור כדאי לשפוט בהתאם לצייטגייסט שלו רוח התקופה.יש משהו מאוזן בציור למרות האלכסון של המרפסת וזאת גדולתו של האומן פרספקטיבה מאוזנת. יפהפה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s