rem 1628
רמברנדט, אם האמן, 1628, תחריט

אתה מבין, כחלוף הזמן, שהם קיימים, מפוזרים ומפוזרות במקומות שונים ורחוקים. פעם היה קשה להגיע אליהם, אבל האינטרנט הקל על זה. הז'אנר, כלומר הייקו, מאפשר לנו להבין אותם. כי יש לז'אנר הנחות יסוד ברורות פחות או יותר, ורוח דומה, או במילים אחרות: מסורת משותפת. לכן אפשר לתרגם הייקו בלי קושי רב. מובן שיש תמיד כמה חלופות לתרגום ושאר הבעיות הרגילות, אבל העיקר – נשאר. עובר. ידועה אמרתו של רוברט פרוֹסט ששירה היא מה שהולך לאיבוד בתרגום. אבל דוד אבידן חשב אחרת: לדעתו שירה היא מה שעובר בתרגום. ואני יכול להסכים לכך בתרגום הייקו. המילים משתנות, המוזיקה אחרת, אבל העיקר עובר. מדוע? כי העיקר בהייקו אינו מילולי. הוא שתיקה, רמיזה למשהו שאינו כתוב. ואת זה אין בעיה לתרגם. שתיקה יפנית ושתיקה ישראלית, ובספר שלפנינו, שתיקה וֶלשית – כמה דומות.

השיר הבא מתוך הספר החדש שהגיע היום מבית הדפוס, הפוגה בטרם חושך, הוא שיר כזה, שהשתיקה היא הנושא שלו:

אִמִּי –

אַחֲרֵי מוֹתָהּ

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּהּ

כן, זה פשוט מאוד. שיר על שתיקה שנמסר בדיבור קצר מאוד. פחות מקִצבת ההברות הרגילה של הייקו. השיר הזה נפלא בעיני כי הוא עושה כמה דברים. ראשית, אחרי המילה "אמי", המעלה כמובן מאליו דמות חיה, השיר עובר לזמן שכבר אחרי מותה. כאילו רק נולדה וכבר נטמנה. חיים שלמים באו והלכו. גם לידת המשוררת מוסתרת במרווח הזה שבמקף אחרי המילה "אמי".

שנית, אחרי מותה היא שותקת. השתיקה קיימת, רק את זה אומר השיר. יש "תוכן" לשתיקה? יש לה "אופי"? השיר שותק על זה. זאת שתיקה טובה? מטרידה? מפחידה? שתיקה. השיר והמשוררת שותקים על השתיקה של האמא, ובכך הופכים לשותפים לדבר שתיקה; והנה, המשוררת נהיית דומָה לאמא שלה מעצם העובדה שהיא כותבת הייקו, שבסיסו דומיה. השיר גם אומר, מעצם האופן שהוא מונח על הדף, גם "השתיקה שלי".

שלישית, המילה שתיקה אינה משויכת באופן טבעי למתים. רק החיים יכולים לשתוק, כי הם יכולים גם לדבר. באורח פלא מטריד ומרגש, שתיקה האמא מחייה אותה. היא יכולה לשתוק.

ורביעית, אפשר לקרוא את "השתיקה שלה" לא כשתיקת האמא המתה היום, אלא כשתיקתה בעודה בחייה. לפי קריאה זו, המשוררת נזכרת בשתיקת האֵם לפני כמה שנים. שתיקה אחת באירוע מסוים? שתיקה כנוהג קבוע, כלומר כשתקנות? כך או אחרת, השיר פותח חלל דומם טעון שבין חיים למוות, שבין בת לאֵם. וכל זה בחמש מילים בלבד. חמש מילים!

*

שמחתי למצוא את שירי קרוליין גורליי (איני זוכר כבר היכן) אחרי תרגום שירי גארי הותם. יש ביניהם קרבה מסוימת של לשון המעטה וענייניות, ובעיקר של יכולת הבחנה. אבל שירתה של קרוליין רכה יותר, אולי בגלל המגדר, אולי בגלל הגיל – היא תהיה בת 80 בשנה הבאה. אולי בגלל הנופים. היא נולדה בלונדון ומתגוררת בחווה בוויילס. מעט מאוד ידוע לי עליה. נדמה לי שקראתי במקום כלשהו שהיתה מורה לפסנתר. היא ערכה כתב עת בריטי חשוב להייקו במשך כשלוש שנים. אלו השירים הראשונים שלה שתורגמו לעברית.

לדף הספר >>>

[פורסם במקור באתר "ירח חסר"]

2 תגובות בנושא “קרוליין גורליי. ספר חדש בתרגומי

  1. קראתי ואני מצפה לספר עצמו, אבל לעניין שאלת התרגום:
    ידועה אמרתו של רוברט פרוֹסט ששירה היא מה שהולך לאיבוד בתרגום. אבל דוד אבידן חשב אחרת: לדעתו שירה היא מה שעובר בתרגום. ואני יכול להסכים לכך בתרגום הייקו. המילים משתנות, המוזיקה אחרת, אבל העיקר עובר.
    לדעתי זה לא רק בהייקו. רק משחקי מלים, שירים כמו של יולין טובים, שמושתתים על משחקי מלים סבוכים בפולנית, לא מיתרגמים היטב. אבל מה שעובר בתרגום טוב של שירה הוא משהו שבלידיו שיר הוא רק משחק מלים, זה העיקר, לב העניין.
    ביי

    Sent from my iPhone

    >

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s