הדלת

IMG_2003
מואיז קיסלינג, נער צעיר מטוּלוֹן, 1930, מוזיאון תל אביב לאמנות

 

מעילו פתוח ורכוס. אבל הצווארון נפתח כמו עלי כותרת של פרח כחול והראש עולה.

=
עיניו שחורות. הימנית שחורה מאוד, השמאלית שחורה אף יותר. כמו שתי שמשות שחורות, גדולה וענקית. העצב שלהן עדין, אבל לופת.

=
העיניים כמו שואבות את השחור שנקווה מתחת לקצה החולצה ומעל לכפות הידיים. אפשר ממש לראות את השחור עולה מלמטה, לאורך שולי מעילו, נקווה בחזה, מעפיל לעיניו, נקווה שם, לא יוצא אל מבטינו, אלא שואב אותם לתוכו. כמו חורים שחורים ביחס לכוכבים, העיניים האלה רוצות את כל העיניים.

=
הוא נשען לא על מסעד כיסא, אלא על דלת אדומה. הציור, כמו במעשה נגרוּת מטורף, חיבר את הדלת לכיסא (ואולי זה קצה שולחן). ישיבתו חוסמת דלת. אולי ניסיון פתיחה מן העבר השני, כלומר מעולמו, ואולי פתיחה מכאן. כנראה שגם וגם. האלכסון של משטח הישיבה מודגש, כאילו מצוירת מגלשה שם.

=
ידיו נחות זאת על זאת במחווה שאין לה פשר ברור. צריך לשאול את המומחים למוּדְרוֹת מה הם רואים בידיים האלה. ידיו ביחד דומות לפּנים שלו: האגודל שמאלה מול האף ימינה. ההתחדדות כלפי מטה. הצבע. הידיים מסתירות זו את זו כמו שהפנים מסתירים את עצמם.

אגודלו חד כמו סכין, שפּיצי. במיקומו הוא גם רמז מיני.

=
גוף־דלת. כתף ימין חדה כקוראת אל הפינה המנוסרת. אדמומיות הלחי לקוחה מן הדלת. הדלת סגורה. לא בטוח שאפשר לפתוח אותה. היא נראית יותר כמצוירת על הקיר מאשר כדלת של ממש. אם נפתח אותה – וזה אף פעם לא יקרה – נגלה ככל הנראה עוד דלת מאחור, כמו סוודר מאחורי מעיל פתוח־למחצה.

=
הוא לא מצוי בין הסגור והפתוח, אלא בין שני סוגי סגירוּת: בין הסגור כדלת ובין הסגור כקיר. צלו מוטל על שני המשטחים. מאחוריו יש משהו לא ברור, לא צל.

=
אפילו הכפתור נסתר. מי אתה?

 

mudras-1038x519
מגילת מודרות (קטע), יפן, המאות ה-11/12, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק

 

4 תגובות בנושא “הדלת

  1. היי דרור . מאד יפה .. אני אוהבת את הציור הזה באוסף במיוחד . שני אופני הסגירות לימדו אותי משהו .. תודה
    דלית

  2. הסתכלות מאוד יפה, תודה. להרגשתי הידיים מנסות לכסות באופן נואש, במצוקה, את המפשעה. נסיון להסתיר את המיניות. ונסיון ההסתרה של הנער התמים הבתולי חסר המיניות רק מדגיש אותה יותר (הבוהן…). בידיים ההתרחשות המרכזית של התמונה. בעצם במרכז הכפול פנים – ידיים. שני מוקדים של נסיון הסתרה, דחיקה, של המיניות. הבעת הפנים נעולה כמו הדלת, לא מתקשרת עם החוץ.

    אני מרגיש את המיניות גם בגוון של הדלת, ובהשתקפות של האדום בפנים, בידיים, ובצללית על הקיר שמימין. שדה אנרגיה אינטנסיבית כאובה שמוקרן סביב המרכז הכבוש.
    השחור והסגירות שדיברת עליהם בעיני הם ההשפעה של המיניות הזו על האישיות של הנער. הבושה והמבוכה סוגרות את האישיות וכאילו מרוקנות אותה.

    זה כמובן לגמרי סובייקטיבי. כשלעצמי אני רואה את זה ברוב העבודות של קיסלינג. מיניות בוסר מעוותת פראית ומבישה שאוכלת ומרוקנת את הנער או הנערה הבתוליים.

    למשל התמונה הנקראת Le pêcheur (The Fisherman)


    עם המכנסיים במרכז הקומפוזיציה שמדבר מבעדן מה שמכוסה על ידן
    .
    .
    או כזו עם השפתיים במרכז

    .
    .
    או כזו עם השיער וצבע השמלה
    https://www.paintingstar.com/static/gallery/2006/10/06/52a5c8cdcc343.jpg?Portrait+Of+Rosine+Fels+Artwork+by+Moise+Kisling

    וכן הלאה ברוב העבודות שלו, באופנים שהם לפעמים פחות גלויים ופשוטים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s