הדלת

IMG_2003
מואיז קיסלינג, נער צעיר מטוּלוֹן, 1930, מוזיאון תל אביב לאמנות

מעילו פתוח ורכוס. אבל הצווארון נפתח כמו עלי כותרת של פרח כחול והראש עולה ומבצבץ.

עיניו שחורות. הימנית שחורה מאוד, השמאלית שחורה אף יותר. כמו שתי שמשות רחוקות ושחורות, גדולה וענקית. העצב שלהן עדין, אבל לופת. בעזרת גבשושית קטנה של צבע בכל אחת מהעיניים יצר קיסלינג שתי נקודות אור. אין הן נתונות וגלויות ככתמי צבע לבן, אלא נסתרות. משמעות הדבר שעלינו לחפש אותן, לחפש את אור העיניים. בתאורה הנוכחית, בעמידה מימין וקרוב ניצת בוהק העין, והציור, שהיה חי גם במבט מרחוק, נהיה עוד יותר חי. מבטנו הוא המעורר את הנער הזה לחיים, הוא המקנה לעיניו הכהות מבט.

העיניים כמו שואבות את הצל שנקווה מתחת לקצה המעיל ומעל לכפות הידיים. אפשר ממש לראות איך השחור עולה מלמטה, לאורך שולי מעילו, נקווה בחזה, מעפיל לעיניו, ושם הוא נקווה שוב, נאגר, לא יוצא אל מבטינו, אלא שואב את מבטינו לתוכו. כמו חורים שחורים ביחס לכוכבים, העיניים האלה רוצות את כל העיניים.

הציר, כמו במעשה נגרות מטורף, חיבר דלת לכיסא. הדלת היא משענת הכיסא. האלכסון של משטח הישיבה מודגש, כאילו מצוירת מגלשה שם. מאחוריו יש צורה לא ברורה, אולי אגרטל, גם הוא על הקצה. הכול תלוי על בלימה, מצוי על סף הדלת.

ידיו נחות זאת על זאת במחווה שאין לה פשר ברור. היא מזכירה כמה ציורים של אדם הראשון בגן עדן, המכסה את מבושיו. אבל כאן הוא לבוש לחורף. על מה הוא מכסה? ידיו ביחד דומות לפּנים שלו: האגודל שמאלה מול האף ימינה; ההתחדדות כלפי מטה. הצבע. הידיים מסתירות זו את זו כמו שהפנים מסתירים את עצמם.

אגודלו שפּיצי. במיקומו הוא גם רמז מיני. כתף ימין שלו זוויתית, ספק גוף ספק מעשה נגרות הקרוב יותר לדלת הסמוכה. אדמומיות הלחי לקוחה מן הדלת, כאילו נטל הצייר, בפועל ממש, מעט צבע מן הדלת והניח על הפָּנים. זהו גוף-דלת. הווייתו היא הוויה דלתית.

אם כן, הנער הוא נער-דלת. הדלת אינה רק לידו, היא מבטאת אותו. והוא אותה. כלומר, ציור על נוכחות אנושית ככיסוי, כסגירה, כדלת. לא נראה שאפשר לפתוח את הדלת הזאת, פשוט מפני שגופו של הנער, התאום שלה, חוסם אותה. אפשר לראות את בגדיו של הנער כהד לדלת הזאת, כי המעיל שלו פתוח למחצה, אך מה שמתגלה מאחוריו הוא רק עוד בגד. הציור הזה הוא שכבה על שכבה: מעיל, כפתור, צל, חולצה, גוף, דלת, קיר: מסתורין גדול שהוא גם לגמרי פשוט, יומיומי. כל אדם בחדר, בחורף, הוא ככה. אפילו הכפתור שלו פנימי, חבוי.

שנים אני צופה בציור הזה, ועד היום לא ראיתי שעל הקיר מימין יש מין השתקפות, בבואה מטושטשת של פנים. אי אפשר לראות את זה בתצלום. מין רוח רפאים, ספק מדומה ספק ממשית, אולי פני הצייר שהבליחו לרגע על הקיר, אולי משהו אחר.

הדלת הזאת מתפקדת גם כמסגרת של תמונה לנער; מסגרת עקומה ואדומה בתוך מסגרת הציור. והוא חורג ממנה, כפי שהוא חורג ממסגרת הציור המוזהבת במוזיאון.

5 תגובות בנושא “הדלת”

  1. היי דרור . מאד יפה .. אני אוהבת את הציור הזה באוסף במיוחד . שני אופני הסגירות לימדו אותי משהו .. תודה
    דלית

    אהבתי

  2. הסתכלות מאוד יפה, תודה. להרגשתי הידיים מנסות לכסות באופן נואש, במצוקה, את המפשעה. נסיון להסתיר את המיניות. ונסיון ההסתרה של הנער התמים הבתולי חסר המיניות רק מדגיש אותה יותר (הבוהן…). בידיים ההתרחשות המרכזית של התמונה. בעצם במרכז הכפול פנים – ידיים. שני מוקדים של נסיון הסתרה, דחיקה, של המיניות. הבעת הפנים נעולה כמו הדלת, לא מתקשרת עם החוץ.

    אני מרגיש את המיניות גם בגוון של הדלת, ובהשתקפות של האדום בפנים, בידיים, ובצללית על הקיר שמימין. שדה אנרגיה אינטנסיבית כאובה שמוקרן סביב המרכז הכבוש.
    השחור והסגירות שדיברת עליהם בעיני הם ההשפעה של המיניות הזו על האישיות של הנער. הבושה והמבוכה סוגרות את האישיות וכאילו מרוקנות אותה.

    זה כמובן לגמרי סובייקטיבי. כשלעצמי אני רואה את זה ברוב העבודות של קיסלינג. מיניות בוסר מעוותת פראית ומבישה שאוכלת ומרוקנת את הנער או הנערה הבתוליים.

    למשל התמונה הנקראת Le pêcheur (The Fisherman)


    עם המכנסיים במרכז הקומפוזיציה שמדבר מבעדן מה שמכוסה על ידן
    .
    .
    או כזו עם השפתיים במרכז

    .
    .
    או כזו עם השיער וצבע השמלה
    https://www.paintingstar.com/static/gallery/2006/10/06/52a5c8cdcc343.jpg?Portrait+Of+Rosine+Fels+Artwork+by+Moise+Kisling

    וכן הלאה ברוב העבודות שלו, באופנים שהם לפעמים פחות גלויים ופשוטים.

    אהבתי

  3. אכן דיוקן מיוחד מאוד של נערת האריה הזו- שבחזה שלה אני רואה פני גבר עם פה פעור קמעה המציצים מבעד לרעמת האש שלה.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: