1.
אָמְרוּ עָלָיו עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם סֵפֶר תְּהִלִּים זָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו [=התגאה].
אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי?
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְּנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אַחַת. אָמְרָה לוֹ: דָּוִד, אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמְּךָ.
(ילקוט שמעוני, תהלים, תתפט [משנת 1100 בערך]; מובא כאן נוסח מעובד במקצת, המופיע בספר האגדה, מהדורת ביאליק-רבניצקי-שנאן, 2015).
2.
סנגאי (1750-1837): "אם על ידי ישיבה דמומה יכול אדם לזכות בהתעוררות…" (ע"פ יואל הופמן, לאן נעלמו הקולות, מסדה 1980, עמ' 64).
3.
הביטו בצפרדע. גם הצפרדע יושבת ככה, אבל אין לה שום רעיון של מדיטציה. ואם תבחנו את מה שהיא עושה… אם משהו מפריע לה היא תעשה ככה (עושה פרצוף). אם עובר משהו שהיא יכולה לאכול, היא תאכל (מחקה צפרדע שחוטפת חרק), והיא תאכל בישיבה. בעצם, זה הזאזן שלנו. אנחנו לא עושים שום דבר מיוחד.
שונריו סוזוקי, מתוך שיחה ב-1 בספטמבר 1967. מופיע גם, בצורה מעובדת, בספרו Zen Mind, Beginner's Mind בעמ' 67.
מתחת לשולחן 
הופמן רוצה התעלות. סוזוקי בעד לא לעשות שום דבר מיוחד.
אהבתיאהבתי
אוהבת כל מה שאתה כותב!
נשלח מה-iPhone שלי
אהבתיLiked by 1 person
אולי מקוצר דעת או רגישות אני לא שומע משהו מיוחד בשירת הצפרדע יותר משאר קולות בעלי החיים. אולי כתוב כאן שכל קול של בעל חיים שלא בא מסיבה ברורה (קול שמתחיל ונגמר כמו שיר חיזור או הבעת מצוקה או בקשה כמו יללת גור חתול או תוקפנות כמו כלב שנובח כשמישהו מתקרב), אלא קול סתמי מונוטוני מתמיד שנראה חסר סיבה ולא מבטא שום דבר ברור, מתפרש כשירות ותשבחות.
בעצם קול כזה לא שונה מסתם להיות. כשאני שומע קול מונוטוני מתמיד של צפרדעים אני שומע שהקול אומר שיש כאן צפרדעים ותו לא. זה לא קול שמבקש משהו או מביע משהו. אולי סתם 'להיות' זה שירות ותשבחות. השם המפורש של האל הוא משורש להיות, אותיות הויה. "להיות" באופן נקי, מדוייק ומכוון, מעורטל מכל דבר אחר, זה להיות כמו האל ששמו הויה, שהוא הווה, היה הווה ויהיה.
יש מדרש שאולי אפשר לשמוע בו משהו דומה לזה:
פתיחתא דאיכה רבתי (אות ל):
"ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו.
דוד אמר: "ארדוף אויבי ואשיגם" וגו' (תהלים יח, לח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, שנאמר כו'.
עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה, שנאמר כו'.
עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר כו'.
עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור" (מלכים ב יט, לה)."
כל מלך עשה משהו שנחשב כמו מה שהמלך שלפניו עשה. השינה של חזקיהו נחשבת כמו השירות ותשבחות של יהושפט. וזה מכח שהוא ישן. אני גם אין לי כח לומר שירה וגם אני ישן הרבה כל יום ובכל זאת הקב"ה לא מפיל את אויבי מכח זה. כנראה חזקיהו ישן מתוך כוונה לישון לפני הבורא. 'להיות' באופן הפשוט והנקי, מתוך כוונה להיות. הכרה במשמעות ובערך של 'להיות'. וזה גם הקול של הצפרדע שאומר: נמצאות כאן צפרדעים. יש טעם לשיר את זה, ההוויה חשובה. היא שירה ושבח למי שנקרא יהו"ה. אולי כך יהיה הפירוש שהצפרדעים עולים בשירתם על דוד לא בכמות אלא באיכות, בעומק.
הצפרדעים עבדו את מקור ההוויה במסירת ההווייה שלהן אליו, בלי להיות מצוות על זה, רק מכח שכך עומק העניין של הווייה, שהוא יחס, עמידת פנים אל פנים, שירה ושבח, להוויה העמוקה והראשונית ביותר.
פסחים נג ע"ב:
"עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל תנור – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה."
.
עוד מדרש על סתם להיות הווה:
"מה יתאונן אדם חי" (איכה ג' ל"ט) – רבי שמעון אומר: מה יתאונן אדם, לא די שהוא חי והוא רואה את השמש הזה?" (אגדת בראשית (בובר) פרק ס"ב)
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התוספות הנהדרות. ואני בטוח שמה שנשמע לאוזנינו כקרקור מונוטוני הוא הרבה יותר מפורט אם יש רק אוזן צפרדעית להאזין. הרי גם שפה אנושית זרה נשמעת לנו הרבה פעמים כך.
אהבתיאהבתי
דרור, הנה נספח משום שלמה אבן גבירול (מתוך הפיוט "ככלות ייני", המיוחס לו): "הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ / עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ / .כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ. / שִׁיר הַמַּיִם".
*
והנה תוספת משום רבינו קרמיט מאור הביצה (רקמ"ה):
אהבתיאהבתי
תודה שועי! פנטסטי. והנה עוד אחד מפסיקתא דרב כהנא שנתקלתי בו אתמול, על מכת צפרדע:
״אמר ר' יוסי בר חנינא, קרקורן היה קשה להן יותר מהן״.
אהבתיאהבתי
תודה דרור ואשיבך דבר, ראה שמות רבה על מכת צפרדעים ושם יש מחלוקת עם צפרדעים רבות היו או אחת בלבד ולדברי רבי עקיבה "צפרדע גדולה היתה בארץ מצריים" מה שכנראה אומר שלו היה רבי עקיבה בן דורנו, היה זוכה להפיק ולביים את סרטי גודזילה.
אהבתיאהבתי
מכיר! והנה, יש כבר ראשית טיוטה לסילבוס של קורס על צפרדעים וספרות
אהבתיאהבתי
צפרדי וקרפד של ארנולד לובל, סדרת "צפרדע" של מקס פלטהאוס ההולנדי (יש בה כמה ספרים נהדרים), וקרפד ב"הרוח בערבי הנחל".
ומשירת הצפרדעים נעשה ניגון של הלב!
אהבתיאהבתי