הפגנה היא שיחה מתוך מצוקה ומועקה. ההפגנות האחרונות בירושלים ובמקומות אחרים בארץ נובעות ממועקה קיומית ומוסרית מצטברת וגם מחשש כבד מפני הבאות. עצם קיומן של ההפגנות מעיד על אי-היכולת של אנשים לדבּר רגיל עם השלטון שאמור לשרתם. ההפגנה היא רגע שבו רבים שאיבדו את האמון ביכולת "לדבּר רגיל" מתכנסים ומשמיעים קול אחד, מתוך ידיעה שככל הנראה גם את הקול הזה לא ירצה השלטון לשמוע.
בספר שמואל (א ח, ט-כ) מופיעה אחת הנבואות הפוליטיות הענייניות המדויקות ביותר שנהגו אי פעם. היא לא נאמרת ממש כנבואה אלא כתחזית פוליטית "קרה" שאלוהים מבקש מהנביא לומר לבני העם המבקשים מלך. עיקרה עשרה פסוקים בלבד:
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת־בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ׃
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי־מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ׃
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת׃
וְאֶת־שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו׃
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו׃
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם וְאֶת־שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ׃
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לוֹ לַעֲבָדִים׃
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא־יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא׃
וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם־מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ׃
וְהָיִינוּ גַם־אֲנַחְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵנוּ׃
שיטות העברת המשאבים מכיס לכיס וניצול כוח האדם ועמלו השתכללו מאוד. אבל העיקרון לא השתנה בכשלושת אלפים שנה שחלפו מאז ימי שמואל ושאול, מלכנו הראשון, ועד ימינו.
כפי שאמר משה הלברטל, שמואל מסביר לעם כי אם למלך יהיה די כוח להילחם באויביהם (האמתיים? המדומיינים?) יהיה לו גם די כוח לרדות בהם ולנצל אותם, ומי שהיה אמור להיות משרת ציבור יהפוך (גם? בעיקר? לפעמים?) למשרת של עצמו.
מעניין כי העם רוצה במלך מעל לכל שיקול הגיוני. איש לא משיב לשמואל תשובה עניינית כלשהי על התחזית הפוליטית. איש לא מנסה לסתור את דבריו. יש משהו לא-רציונלי, קְדם-הגיוני, בתשוקה הציבורית להישלט על ידי מישהו בעל פרצוף מוגדר. אולי שליט "שקוּף" כמו אלוהים הוא באמת למעלה מכוח האדם הרגיל. אולי האדם הרגיל מפנטז כי מלך בשר ודם יהיה בעל אוזן שומעת ו"שעת קבלה" מוגדרת שבה אפשר יהיה לגשת אליו ולדבר אתו ולהסביר לו, כדבֵּר אדם אל אדם. אבל המלך הופך – וגם אנו עדים לכך – ל"שקוף" ומרוחק, חצי-אֵל בעיני עצמו. במילים אחרות, המלך, שהיה אמור להיות תחליף אנושי ונגיש לאל, מתחיל לנהוג בעצמו כמו אֵל מסתתר (זה מתבטא למשל בארכיטקטורה ובסידורי אבטחה), כמובן בלי כוחותיו, ידיעתו או חסדו.
*
במסכת הקטנה "תמיד" בתלמוד הבבלי יש דף מסעיר (דף ל"ב) שמתוארת בו פגישה ושיחה דמיונית של אנשים עם מלך, שלא בהפגנה. האנשים הם "זקני הנגב" (דרום ארץ-ישראל) והמלך אלכסנדר מוקדון (356–323 לפנה"ס). צבא אלכסנדר חלף באזורנו בסביבות שנת 333 לפנה"ס בדרכו מזרחה, וזאת השנה שהשיחה המדומיינת הזאת התקיימה בה כביכול. אני מביא אך מקצתה, על בסיס תרגומו של הרב שטיינזלץ.
אמר אלכסנדרוס לזקנים: מה יעשה אדם וְיִחְיֶה? אמרו לו: ימית עצמו. שאל: מה יעשה אדם וימות? השיבו לו: יְחַיֶּה את עצמו.
שאל: מה יעשה אדם ויתקבל על בני האדם? אמרו לו: ישׂנא את המלכות ואת השלטון. אמר להם: עצתי שלי טובה יותר מהעצה שלכם – שיאהב את המלך והשלטון ועל ידי כך יוכל לעשות טובות עם בני האדם.
ועוד אמר להם: מי מכם חכם יותר? אמרו לו: כולנו כאחד שווים בחוכמה, שהרי כל דבר שאמרת לנו — ביחד פתרנו לך.
השיחה הזאת מדגימה את הנתק בין השליט והחכמים. השליט הזה, הנתון בעיצומו של מסע כיבושים, הורג אחרים כדי לִחיות. החכמים מציעים לו עצה כמעט בודהיסטית: להמית את עצמו (ברור כי אין הכוונה להתאבדות אלא למשהו אחר, ויבין זאת כל אחד כרצונו) על מנת לחיות באמת. המלך מציע – אולי בתום לב – דווקא התקרבות לשלטון (לעצמו) כדי לסייע לבריות, אבל הם ספקניים; אולי כי הם קראו את ספר שמואל, והם סבורים שלא שם מצויה התשועה.
גם שאלתו מי הכי חכם נובעת מתפיסה היררכית "מובנת מאליה". הם אומרים לו שהם כלל לא חושבים במונחים כאלה, שהם קהילה לומדת ואינם מחפשים "מלך" לחכמים. הוא כנראה לא מבין את זה. מסביבו כולם רוצים להיות יותר מאחרים.
כל הסיפור הזה מדגים ששיחה עם אדם שהפך לעל-אדם בעיני עצמו היא דו-שיח של חרשים. יתכן שהיא אף קשה יותר משיחה עם אלוהים, שביסודו של דבר היא שיחה עם עצמך.
הסיפור ממשיך עוד, קראו נא במסכת. אביא כאן רק חלק מהסיפור הפנטסטי על אלכסנדר, המוצא עצמו פתאום בפתח גן עדן:
…עלה לכל אורך המעיין עד שבא לפתח גן עדן הנעול. עמד והרים קולו: פִּתחוּ לי שער! אמרו לו "זה השער לה', צדיקים יבואו בו" (תהלים קיח, כ). אמר להם: אני גם כן מלך אני, אני נחשב אדם חשוב. [לא נתנו לו להיכנס. אמר:] לפחות תביאו משהו מגן עדן. נתנו לו גולגולת אחת, בא לשקול את כל הכסף והזהב שלו כנגדה, ולא היתה הגולגולת נשקלת [כי היא שקלה יותר מכל דבר].
הכובש הגדול מגיע אל היעד העליון לכיבוש: גן עדן. אבל לא נותנים לו להיכנס, שהרי אינו צדיק. התרגום של טענתו מנסה לשחזר את האופי הדיבורי, האנושי כל כך, העילג מעט, של המקור ("אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא"). אילו היה יכול אולי היה מנסה לשים מצור על שערי גן עדן כפי שצר על ערים רבות, אבל הוא נמצא שם לבדו עכשיו.
הוא לא מוכן ללכת משם בלי משהו חומרי, כפי שהוא עושה בכל עיר שהוא כובש. אז נותנים לו משהו חומרי: גולגולת.
גולגולת מגן עדן! של מי היא בדיוק? מי נקבר בגן בלי ידיעתנו?!
נדמה לי שיש בקטע הזה לא רק התנגדות לאלכסנדר אלא גם חמלה עליו. פתאום, לבד מול השער, ובידו גולגולת כבדה, הוא אדם ככל האדם. כמו ילד מול חנות צעצועים מוגפת.
הוא לא מבין מדוע קיבל מה שקיבל ומדוע שום כמות של כסף ורכוש לא מאזנת את משקל הגולגולת, הנדמה אינסופי.
שלא כצפוי, הגולגולת אינה מובנת בקטע התלמודי כסמל של מוות, אלא דווקא כסמל של חיים, סוג מסוים של חיים – סוג החיים המלכותיים המתואר בספר שמואל:
אמר אלכסנדר לחכמים: מה זה?!
אמרו לו: גולגולת עינו של בשר ודם. שלעולם אינו שׂבֵעַ.
מתחת לשולחן 
תודה רבה. מאלף.
אהבתיאהבתי
ההסתכלות שלך גרמה לי הנאה עמוקה. וגם הכרת לי מוזיקה נפלאה. תודה!
אפשר אולי להוסיף עוד נקודה,
ברמב"ם הלכות מלכים א' ד' כתב (לפי חז"ל):
"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא; ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות."
ההלכה שגר לא יכול להתמנות נאמרה רק על מלך ממש, איך למדו חז"ל שזה שייך אפילו לממונה על אמת המים?
בספר יד המלך על הרמב"ם בהלכה זו, מסביר שהמושג 'מלך', אין פירושו האדם שאנו קוראים לו מלך, אלא פירושו הוא הרצון של העם שיהיה מישהו ששולט בו. שהרי אם העם לא היה רוצה אז כל העם, עם הצבא והמשטרה שהם חלק מהעם, היו בקלות מפילים את המלך.
הוא רואה ברצון הזה כח פלאי עליון שמקורו מעל הטבע, כי הוא מנוגד לאופי הטבעי של בני אדם שכל אחד רוצה לעשות כרצונו, והוא מתגלה בתוך ההיסטוריה; לכן כשרואים מלך מברכים ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם.
הפלא הוא גם בכך שפתאום כל העם כאחד מסכים על מלך מסויים, או כיוון פוליטי מסויים (למשל דמוקרטיה, או לכבוש את רוסיה במקרה של נפוליאון), וכמעט שלא קורה מצב מתמשך שיש על זה מחלוקת (בדמוקרטיה אין מחלוקת על עצם השיטה הדמוקרטית, מה שיש מפלגות חולקות זה מהות המבנה המוסכם השלטון ולא מחלוקת על עיקר השלטון). לפעמים צריך הפיכה אבל זה עצמו ביטוי לאחדות דעים של העם. אחדות הדעים הזו לא מגיעה אחרי תהליך טבעי של ליבון ודיון ושכנוע עד הסכמה, אלא היא כמו רוח בשדה שיבולים – פתאום כולן נכפפות לאותו כיוון (צייטגייסט).
הכח הזה בעיני יד המלך הוא האצלת גילוי מלכות שמים בעולם הארצי. אותו כח פלאי עצמו הוא זה שגורם שיהיה ממונה אחד על אמת המים שכולם שומעים לו, ולכן הממונה על אמת המים הוא מלך ממש כמו דוד המלך, כי שניהם גילויים של אותו פלא עצמו. ולכן כל ההלכות שנמרו על מלך נאמרו גם על הממונה על אמת המים, ובכלל זה שאינו יכול להיות גר.
ממה שהבאת נראה שאולי לדעת שמואל הכח הזה יכול להתגלות גם בהתכופפות ספונטנית וולונטרית לקב"ה שהוא תמיד המקור של הכח הזה וזו לא רוח משתנה.
יש לשאול איך זה ייראה ויתבצע אם ההשתעבדות העצמית תהיה כלפי הקב"ה בלי תיווך של מלך בשר ודם. אם התיווך הוא של נביא וממסד שולט שבא מכוחו, זה לא שונה באמת ממלך בשר ודם.
אולי על זה מדברת הגמרא במסכת תמיד שהבאת, שההשתעבדות היא לחכמה עצמה. תפישת החכמה בעולם העתיק היא שהחכמה אינה יצירה אינדיבידואלית של אדם מסויים, אלא היא דבר שקיים בפני עצמו בקיום מופשט אבל אובייקטיבי, והחכמים מגלים אותה כמו שתייר מגלה יבשות לא נודעות. לכן שלטון החכמים אינו שלטון בשר ודם אלא שלטון החכמה בעצמה. החכמים יודעים מי חכם, הם יכולים לבדוק את זה כי זה אובייקטיבי, כמו מתימטיקה. השאלה מי המתימטיקאי היותר גדול לא תוכרע בצעקות וריב, אלא אם פתרת את המשוואה נכון אתה חכם ואם לא לא, ואפשר לברר את זה. מי שפתר שאחת ועוד אחת הן שלוש אינו יכול לצעוק זו דעתי ואתם צריכים לכבד אותה, למשוגע ייחשב. זו לדעתי כוונת אפלטון שדיבר על שלטון הפילוסופים.
את הקשר בין החכמה לקב"ה ניסח יפה הרמב"ם בהלכות תשובה י' ו':
"אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג"
אפשר כמובן לראות בזה שלטון של ה'אנושיות' הצרופה, המזוקקת מסיגיה על ידי החכמה. אם יש משהו שהוא לא רק האנושיות הפרטית של אדם אחד אלא 'אנושיות' כמושג כללי, ההבדל בינו לבין המושג 'אלהים' הוא לא גדול.
.
דבר אחד שכתבת שונה מהראייה שלי:
"עצם קיומן של ההפגנות מעיד על אי-היכולת של אנשים לדבּר רגיל עם השלטון שאמור לשרתם. ההפגנה היא רגע שבו רבים שאיבדו את האמון ביכולת "לדבּר רגיל" מתכנסים ומשמיעים קול אחד"
לא ראיתי מעולם שלטון שאפשר לדבר איתו. גם כשפוליטיקאי מדבר יפה, אני לא מאמין לו, לדעתי זה תמיד מתוך אינטרס פוליטי אישי שלו, לפעמים בלי שהוא עצמו מודע לזה.
כמו שנאמר במס' אבות:
"הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ."
שלטון שאפשר איתו "לדבר רגיל" לדעתי הוא רק זה של הקב"ה בלא תיווך, כלומר שלטון החכמה של אפלטון, או של מלך שהוא עניו ומבטל את עצמו בתכלית, כמו שחז"ל תפשו את דמותו האידיאלית של דוד המלך, שרק הוא וממשיכי דרכו עד המשיח הם מלכים קדושים. כנראה עד ביאת המשיח לא יהיה לנו שלטון כזה.
כל אדם שאינו עניו לגמרי וששקוע במלחמה לתפוש לעצמו את הכסא שהוכן על ידי הכח האלוהי הנעלם שמניע את העם, אי אפשר לדבר איתו. כולנו עבדי הגאווה ורדיפת הכבוד, אבל ההתמסרות הגמורה למלחמה טוטאלית של לתפוש את כסא המלך לא משאירה באדם שום דבר מלבד זה (מי שאין לו התמסרות כזו בידוע מראש שאין לו סיכוי להצליח).
הפגנות היו גם ביציאת מצרים כשאמרו ניתנה ראש ונשובה מצריימה, וקורח, ועוד תלונות רבות. השלטון שם לפי הסיפור המקראי היה אפשר לנהל איתו שיח, והם נשרפו לרבבותיהם על שלא ניהלו שיח כזה, אבל כשכואב צועקים ורוצים לשבור את הכלים.
אהבתיאהבתי
ניר, תודה רבה על ההרחבות הנהדרות. ההבדל בין הנהגת נביא והנהגת מלך הוא בכל זאת שזה הראשון אינו גובה מסים ואינו מטיל גיוס חובה. אולי כמו אותם יוגים בהודו שמפרנסים אותם ודואגים להם לא מכוח חובה. זה כנראה מודל אוטופי. אולי השאלה היא האם לנגד עיני המלך עומד המודל הזה כאיזו אוטופיה/אופק, הם נשאר "ריח" של המודל הזה גם בצורות פוליטיות מודרניות. כנראה שאתה צודק, והתשובה שלילית, כלומר שעצם הממשל המודרני הוא נתק-שיחה, גם בימים "רגועים" יותר, שאין בהם צורך להפגין. אני שב ומעתיק מדבריך את הציטוט מאבות שראוי להבליטו: "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ".
אהבתיאהבתי
שמעתי בפודקאסט סדרה של ארבע שיחות של ד"ר דניאל נווה, על שבט נידח בהודו שהם חברת לקטים ציידים. הוא חי איתם שנה, ולדבריו הם מתנהלים כשבט מאורגן בהרמוניה ויעילות, בלי שום היררכיה בשום דרך. גם האלים שלהם לא היררכיים, הם לא מעל בני האדם אלא לצידם. אין שום היררכיה גם לא בין גברים לנשים ואפילו לא בין מבוגרים לילדים. אצלם הכבוד לשוויון ולחופש של כל אדם בכל מצב וגיל הם ערך ראשוני ומוחלט.
לדבריו מוצאים את זה בשבטים לא מעטים, אבל רק בציידים לקטים באזורים חמים, שלא צוברים שום רכוש. הם נוודים ומה שהם מוצאים הם מייד אוכלים. באזורים שיש עונות קור שאין מזון, ומצד שני אפשר לשמור מזון בגלל הקור, יש צבירת רכוש, ושם כבר לא מוצאים חברה הרמונית שאין בה היררכיה.
במסילת ישרים כתב שאדם צריך שיהיו לו רק כסא שולחן מיטה ומנורה. הרמב"ם כתב שצבירת רכוש היא שגעון. איננו חכמים כאלה ולא נוותר על הרכוש שלנו, ולכן אצלנו כנראה זה יישאר רק אוטופיה.
אהבתיאהבתי
שכחתי את הקישור:
https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=16522
אהבתיאהבתי
אני מניח שיש מספר מסוים של אנשים שמעבר לו התארגנויות כאלה לא אפשריות. זה אפשרי במשפחה ובשבט.
אהבתיאהבתי
הוא אומר שהשבט מונה בערך 1500 אנשים, אבל הם חיים בקבוצות של 50-100.
אכן מסתבר שמעל מספרים כאלה או שכל אחד הוא לבד, או שצריך שליט כדי לאחד.
אנשי מקצוע מדברים על האפשרות שעיקר סמכויות השלטון תועברנה לקהילות השכונתיות, כמו המנהל הקהילתי.
בחבל רוג'בה יישמו את זה בהצלחה. בשיטה מורכבת יותר שמשלבת בסיס שלטוני של קהילות קטנות שוויוניות, עם מסגרת שלטון כללי היררכית.
מתוך הויקיפדיה.ערך רוג'בה:
"חבל רוג'בה איננו מדינה, והקו האידאולוגי אותו מובילה מפלגת ה-PYD המושפעת מהגותו של עבדוללה אג'לאן הוא של התנגדות למבנה המדינתי באמצעות המבנה שכונה על ידו 'דמוקרטיה קונפדרטיבית' ועומדת בראש קואליציית מפלגות המכונה 'התנועה לחברה דמוקרטית' (Tevgera Civaka Demokratîk – TEV-DEM) שהיא הכוח המוביל את מנגנוני המינהל העצמי.
מנגנון המינהל העצמי.
המבנה הדמוקרטי של המינהל העצמי הוא רב שכבתי, ומטרתו לקדם זרימת רעיונות והחלטות מלמטה למעלה, וחזרה אל השטח, וזאת על פי מעין חוקה שמהווה את המסמך המכונן של התנועה – 'החוזה החברתי של רוג'בה', שנחתם בינואר 2014. היחידה הקטנה ביותר שלה הן למעלה מ-4000 'קומונות' קטנות המייצגות רחוב או כפר קטן, השולחות נציגים ל'בית-עם' (Mala Gel) שכונתי או אזורי. בתי העם שולחים נציגיהם למועצה רחבה יותר ברמה העירונית, אשר בתורן – שולחות נציגים למועצת הקנטון."
אהבתיאהבתי
בכתבים התיאורטיים של אג'לאן, הוא מתייחס לאפשרות שזה יסתאב עם הזמן.
באופן פשטני וכללי, לדעתו אם כמעט כל הסמכויות, וכמעט כל כספי המיסים, מנוהלים בקהילה של 100 איש עניים, זה לא משהו שמישהו יוכל להשתלט עליו באופן מושחת. זה סכומים קטנים מכדי להצדיק בניית צבא או ארגון פשע או מערכת פוליטית משומנת ומושחתת, ולציבור תהיה יכולת להתנגד.
זה משולב בכך שבבתי הספר היסודיים לומדים כלימודי חובה ברוב הזמן ספרות ושירה ולא מתימטיקה ומדעים (העושר אינו ערך חשוב). זה אמור לשמור על הציבור כבעל חשיבה וערכים, שלא ייכנע לשחיתות.
זה כבר עבד כך כמה שנים. רק שלא היה מבחן אם זה מסתאב אחרי הרבה שנים, כמו הקיבוצים למשל.
אג'לאן מנסה להימנע מרעיונות לא טבעיים כמו שלילת רכוש פרטי, או קומונה מכל סוג. המודל שלו זה הכפרים הכורדיים המסורתיים הקטנים המבודדים והעניים, שלדעתו בעבר התנהלו יפה בתוך עצמם. עיקר המאמץ הוא לחפש דרך לשלב את זה עם שלטון מרכזי ששולט על מליונים.
אהבתיאהבתי
סליחה,
קשה לי להימנע מלהוסיף נקודה קטנה אחרונה שחשובה בעיני מאוד.
מאיה שאלה אותי איך אני רואה בלקטים ציידים מימוש של שלטון החכמה של אפלטון. הם לא חכמים אלא פרימיטיביים.
אם יש אצלם ארגון יעיל, סדר, הרמוניה, שלום, ולא מתקיים בהם "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", הרי זו חכמה מפוארת עד מאוד. ואנחנו כל כך טפשים ומשוגעים ביחס אליה.
חכמה לא צריכה להיות מתוחכמת, מורכבת, מסובכת, מרובת מילים. מביאה לטכנולוגיה גבוהה או עושר. להיפך.
השכל המנותק שלנו נוטה לבלבולים וחשבונות, וכדי לצאת מזה צריך לפעמים לקיים בו "עם עיקש תתפתל". אבל החכמה בעצמה פשוטה בתכלית, ומי ששכלו צלול יכול לראות אותה בלי להכביר חשבונות ומילים.
אהבתיאהבתי
זה מעניין מאוד. ומי יודע אם בני אדם לא יגיעו למודלים דומים בעוד כמה עשרות שנים, לאו דווקא מבחירה.
אהבתיאהבתי
פוסט מרתק.
תודה לך דרור וגם תודה לניר על ההערות המחכימות.
אהבתיאהבתי