שני הספרים [מעין פרסומת]

לאחרונה הבנתי ששני הספרים שהכניסו אותי לתוך הספרות, בסביבות גיל 20 – הכניסו במובן זה שהם גרמו לי להרגיש שהספרות היא עולם בתוך העולם (זה לא אומר עולם מנותק, אבל עולם עצמאי) הם שני ספרים שנראים שונים מאוד. האחד הוא "לאן נעלמו הקולות" שתרגם יואל הופמן ובו פגשתי את שירי ההייקו, והשני הוא "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, שאז קראתי בתרגום לעברית של יעל רנן. לקח לי עוד זמן להבין ששני הספרים, האחד מיקרוטקסטים באורך נשימה והאחד מקרוטקסט ענקי, עוסקים באותו דבר עצמו – מה שג'ויס מכנה "אֶפִּיפַנְיָה" (התגלות).

הדבר שמשך אותי, ובוודאי עוד רבים, ל"יוליסס" הוא – לצד הכתיבה עצמה – הרעיון הספרותי שהרומן הזה מציג. המחשבה שאפשר לכתוב ספר שלא רק ישרת את סיפור העלילה אלא יהיה גם תכלית הכתיבה, כלומר כתיבה שהיא עצמה – המבנה, המשפט, הסגנון – היא "הסיפור". נדהמתי אז למחשבה שמישהו כתב פרק שסגנונותיו מבוססים על תולדות השפה האנגלית; או למחשבה שזה רומן שבלע מחזה; או שפרק שלם כתוב כשאלות ותשובות, ועוד.

אני מזכיר את "יוליסס" היות שבאמצע החודש, 16 ביוני, חל "יום בְּלוּם", שהוא היום שבו מתרחש הרומן בדאבלין (1904). יצא שביום זה, במקרה או לא, מתקיים היום הפתוח השנתי של התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטה העברית, והזמנו את ח"כ לשעבר עׂפר שלח לדבר על "יוליסס". עפר שלח הוא כנראה הפוליטיקאי הישראלי היחיד שלא רק קרא את הרומן של ג'ויס אלא אף כתב עליו, ביחד עם אביו, ספר מבוא.

אם מישהו מקוראי האתר עשוי למצוא עניין בלימודי ספרות או כתיבה בירושלים בשנה הבאה, או שהוא מכיר מישהו כזה, המודעה ובה הפרטים נמצאת כאן.

הגיע הזמן, נראה לי, לקריאה חוזרת ב"יוליסס". עבודה לקיץ!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s