תלוש לחג/שרי גבעתי/תמרים/רוטב זוקיני/חיידקים

תלוש. הודעה של ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב: יש מתנה לחג. בקבוק שמן זית ומאה ש"ח. עד היום היו נותנים בתווי קנייה של סופרמרקטים. אבל אמרו להם שהרשתות לא מתייחסות יפה לעובדים, לכן החליטו לראשונה לתת כסף מזומן. הנה הבעייתיות של הקיום בעולם של ימינו, ואולי בכלל: אתה אמור להרגיש ממורק מצפונית לאור שינוי התוכן במעטפה. אבל שטר הכסף הוא תלוש-קנייה של מדינת ישראל. וגם היא לא מתייחסת כל כך יפה לעובדים.

הדחה. פרסומת בתחנות אוטובוסים של רשת "רנואר". שרי גבעתי (?) חובקת בחור. שניהם צעירים, נקיים ויפים, ובעיקר מאושרים. מיקומם בתחנת האוטובוס (קו 7, נגיד) הוא כמו מיקומו של המן והשלו במדבר סיני: הוא ירד מלמעלה מכוח חסד עליון. הבחור צוחק בפה מלא ומסתכל הצידה. ברגע זה, מגניבה שרי גבעתי מבט אליך, הגבר החושק. היא אומרת לך בערך ככה: "הגבר שלצדי מאושר. יש לו סיבה טובה לצחוק. אני הסיבה. אבל שים לב, עכשיו הוא הסתכל הצידה. יש לך הזדמנות להדיח אותו". האושר של הדוגמן הופך בבת אחת להזדמנות שלך, הגבר, לקחת אותי, ולהפוך את אושרו – לאומללות. זו הפרסומת לקורא הגברי. לקוראת הנשית הפרסומת פשוטה יותר: נה, תקנאי.

פסטה. מרק קישואים סמיך, קל הכנה ומטמטם של אלי לנדאו. אני עושה עם זוקיני חצי כמות ומשתמש בו כרוטב לפסטה קצרה.

תמרים. לא ייאמן כמה שזה יותר טעים ממה שמוכרים בסופר. התמרים הם מסוג "ברהי" של קיבוץ סמר, והם קטנים ובעלי צמיגות שמזכירה סוכריית טופי. המרקם הוא חצי מהטעם. מין שילוב של מתיקות והתנגדות לשן. נפלא.

חיידקים. בעקבות לין מרגוליס ודוריון סגן, מיקרוקוסמוס, תרגמה נעמי כרמל, מאגנס תש"ס:

  • "החיים עצמם התגלו עד כה כבני אלמוות".
  • אצות קטנות הצפות על הים, אם להביא רק דוגמה אחת, יכולות להלכה להכניס את העולם לתקופת קרח פשוט על ידי כך שיצמחו יותר ברחבים גיאוגרפיים צפוניים.
  • אורגניזמים איקריוטיים (למשל בעלי חיים ובני אדם) זקוקים למיליון שנה כדי להסתגל לשינוי בקנה מידה כלל עולמי, שחיידקים מסתגלים לו בתוך שנים ספורות.
  • בני אדם עודם לומדים איך ליישם את הטכניקות האלה במדע ההנדסה הגנטית… אבל החיידקים משתמשים בטכניקות ה"חדשות" האלה כבר מיליארדי שנים.
  • דרווין: "יש לראות כל יצור חי כמיקרוקוסמוס, יקום קטן, המורכב מהרבה אורגניזמים המתרבים מעצמם, קטנים לאין שיעור ומרובים ככוכבי הרקיע".
  • "יש (ברעיון זה) אפילו כדי לקרוא תיגר על תמונת עצמנו כישויות פיסיות בדידות, נפרדות משאר הטבע".

(המשך של זה בפוסט אחר)

44 הערות על דבורים

מוריס מטרלינק, חיי הדבורים, מצרפתית חיים אברבאיה, הוצאת הדר 1988 [1901]

1. "זה מכבר חדלתי לבקש בעולם זה פלאים נעלים יותר מן המציאות עצמה".
2. "הביבליוגרפיה על הדבורים נרחבת עד מאוד". (מצחיק)
3. הכחול הוא הצבע החביב ביותר על הדבורים.
4. "כשהיא מבודדת, אפילו מובטחת היא במזון בשפע ובטמפרטורה נוחה ביותר, סופה לגווע מקץ ימים ספורים, ולא מחמת רעב או קור כי אם מעקת הבדידות. [הכוורת מעניקה] לה איזה מזון סמוי, אשר לו היא זקוקה ממש כמו לדבש".
5. יש תפקידים בכוורת. למשל: מאווררות שמנפנפות בכנפיים לקרר את המלכה בימי חום, בנאיות, אוגרות צוף, כימאיות (שמזריקות חומצה משמרת לדבש), מפנות-מתים, שומרות.
6. יש מועד בו כמעט כל הכוורת – "הדור הישן" – מניח לפתע לדור הבא את כל נכסיו ואת כל פירות עמלו ועוזב למקום אחר. איש אינו מצווה עליהם. אבל יום אחד זה קורה.
7. 60-70 אלף דבורים מתוך אוכלוסיה כוללת בת 80-90 אלף שבכוורת כולה נוטשות בשעה אחת את הכוורת. זה לא קורה בגלל מצוקה.
8. רק זכר אחד מבין כמה אלפים מפרה את המלכה.
9. יש שירים שונים לדבורים. שיר תהילה למלכה, פזמוני שפע, קינות כאב, זעקות מלחמה…
10. הדבורים שעוזבות את הכוורת לוקחות עמן דבש לחמישה-שישה ימים וממנו הן מפיקות בהמשך את השעווה הדרושה להקמת מבנים חדשים. כ"כ הן נוטלות עמן פרופוליס לאיטום.
11. הדבורים אוהבות חושך. היציאה לאור (לפרחים) היא חריגה עבורן (לדמיין את המעבר).
12. אין שיתוף פעולה בין קהילות דבורים. אין עזרה הדדית ואין אף קריאה לעזרה.
13. הדבורים יעדיפו למות במקום חדש ובעייתי (קר למשל) מאשר לחזור לכוורת שאותה פינו כמתואר לעיל.
14. הדבורים מתנזרות מן השינה.
15. שמחת הדבורים ביום המעבר. מעין יום חג בו לדבורה "אין שום קניין" ולכן היא לא תוקפת ביום הזה.
16. יש דבורים שתפקידן לנקות את הצואה של המלכה.
17. אם המלכה נעלמת הכוורת מתפרקת תוך כמה שעות. לוקח זמן לשמועה להתפשט, אבל כשזה קורה, אם המלכה לא תחזור תוך זמן מסוים, הכוורת כולה בדיכאון. אם תחזור המלכה יקבלו את פניה בהתלהבות ובליטופים, והסדר יחזור על כנו במהירות.
18. גם אם המלכה מתה או נעלמת אך יש תקווה ליורשת, הכוורת תמשיך להתנהל מכוח אותה תקווה. (הדבורים יודעות לקוות)
19. "כבר אירע למגדלי דבורים כי מצאו על חלת כוורת מלכה נהדרת באביב ימיה, ואילו בירכתיים, בפינה אפלה – את 'האדונית' הזקנה… והיא כחושה ונכה… בדרך זו מבטיחות הדבורים (למלכה) הישישה מעין פרישה צנועה ושקטה".
20. "אולם מדי רגע אנו [בני האדם] משבשים את חוקי הטבע שוודאי נראים להן בלתי ניתנים לערעור. אנו מעמידים אותן, יום-יום, במצב שאפשר להשוותו, לגבינו, כאילו בטלו סביבנו לפתע חוקי הכובד, המרחב, האור או המוות".
21. דבורה אף פעם לא תעקוץ מלכה, גם לא מלכה פולשת. אם בני אדם מכניסים מלכה זרה לכוורת הדבורים לא יידעו מה לעשות. מצד אחד הן חייבות להגן בכל מחיר על מלכתן, ומצד שני אסור להן לפגוע במלכה זרה. לכן הן "עוטפות" את המלכה הפולשת בהמוניהן בבית כלא חי עד שהיא מתה ברעב או נחנקת, אלא אם כן המלכה ה"חוקית" רוצה להילחם בה. אבל מרגע שה"חוקית" נכנסת לקרב, הדבורים שהן הנתינות שלה לא ייתנו לה להימלט ממנו.
22. אם נכנס לכוורת חרק זר והוא מומת אבל אי אפשר לסלק את הפגר הן עוטפות אותו הרמטית בקבר עשוי שעווה ופרופוליס.
23. "היכן משכנה של אותה תבונה, השוקלת היטב כל-כך את ההווה ואת העתיד, ואשר לדידה מה שאינו בתחום הראייה משקלו רב מכל אשר ניתן לשוּרו בעין?".
24. (כל זה, והרבה יותר מזה, ב"רקע" של כפית הדבש שאכלתי היום).
25. מעולם לא נצפו דבורים מאבדות את עשתונותיהן ומתחילות לבנות מבנים יוצאי דופן באופן מקרי. בכל צורת כלי שמכניסים אותן אליו בני האדם הן מוצאות את הדרך האופטימלית לבנות בית. הן מגיעות מכוורת ישנה ומוכרת אל ארץ לא נודעת אחרי שהותירו אחריהן הכול, ומתחילות לבנות מאפס את העולם. ובהצלחה, תמיד.
26. "אין דבר שרירותי יותר מהבחנות… בין האינסטינקט לבין החוכמה [האנושית]".
27. דבורה כלואה בבקבוק תנסה לצאת דרך הזכוכית אם היא מופנית לאור, כי היא לא מבינה מה זה זכוכית אבל יודעת היטב ש"אור=החוצה".
28. דבורים לא מפחדות משום דבר, זולת עשן.
29. 12,000 ריסי מישוש בכל מחוש, 5,000 חרירי הרחה בכל מחוש.
30. כשדבורה מוצאת דבש היא לא אוכלת אותו לקיבה ה"אישית" שלה אלא שמה אותו בזפק מיוחד, שהוא קיבה קולקטיבית. היא תעוף מסביב למקור הדבש, תזכור את מיקומו, תחזור לכוורת, תפרוק את המטען, ותחזור שוב ושוב כל כמה דקות, כל עוד יהיה שם דבש – ללא הפוגה וללא מנוחה.
31. "משמגיע אתה לנקודה מסוימת בחייך, מרגיש אתה שמחה רבה יותר לומר דברים הקולעים לאמת מאשר דברים עושי רושם".
32. "איננו יודעים עדיים בכוחה של איזו אלכימיה נהפך הדבש לדונג".
33. הן עובדות בתיאום משני צדדים של קיר שהן בונות כאילו יכלו לראות דרכו.
34. "אולם מלכת הדבורים, למי היא מצייתת?".
35. המלכה יודעת מראש את מין הביצה שהיא מטילה ולפי זה ממקמת אותה בתא המיוחד לזכר או לנקבה.
36. אחרי מעוף הכלולות של המלכה עם הזכר היא עוקרת ממנו את תאי הזרע – 25 מיליון מספרם, ושומרת אותם בגופה, כ"בנק זרע". עד למעוף הכלולות היא יכולה ללדת רק זכרים. לאחר מכן היא יכולה להחליט על מין היילוד.
37. כשדבורה בוקעת מה"ביצה" מגישים לה מיד דבש ראשון ומנקים אותה. היא מיד ניגשת לתאי הזחלים האחרים שלא בקעו ומנופפת בכנפיה כדי לחמם את אלו שעתידים ללדת.
38. יש לדבורה-זכר רגילה 13,000 עיניים. לנקבות 4,000.
39. תעלומה – כיצד הדבורים מוצאות פתח זעיר של כוורת במרחב עצום ממדים. אפילו אם מרחיקים אותן מהכוורת "בעיניים קשורות" (בקופסה) מרחק של 2-3 ק"מ לרוב יימצאו את דרכן בחזרה.
40. אם שתי "נסיכות" (מלכות מיועדות) בוקעות יחד, מתחיל ביניהן מיד קרב לחיים ולמוות. אבל הן נאבקות כך שלעולם לא ימותו שתיהן (בעקיצה הדדית).
41. כל הזכרים מתים בטבח של הדבורים הנקבות כמה ימים לאחר מעוף הכלולות.
42. המלכה יוצאת למעוף הכלולות יציאה ראשונה בחייה מן הכוורת. היא עפה לאחור כדי לזכור את המקום ממנו יצאה.
43. כעשרת אלפים מיני צמחים ייעלמו מהעולם אם לא יהיו בו דבורים. מובן שהנזק לא ייעצר במינים אלו, שהרי "הכול משתזר בעולם המסתורין הזה".
44. "אל נא נענה נפשנו לדעת מי יפיק תועלת מן הכוח המצטבר [מכוחנו המחשבתי, בכתיבה]. הדבורים אינן יודעות אם תאכלנה את הדבש אשר תלקטנה. גם אנו – נעלם מאתנו מי יפיק רווח מן הכוח הרוחני שאנו משקיעים ביקום".

18 הערות על הלילה

כמה פרפרזות על צֶ'ט ריימוֹ, "נִשמת הלילה" (1985)

1
ללילה יש צורה, והיא חרוט שבסיסו כ-13,000 ק"מ וגובהו כ-1,400,000 ק"מ. חרוט של צל שהארץ מטילה לכיוון האינסוף, הלאה מן השמש. חרוט חשוך בתוך חלל מואר. ריימו מכנה את החרוט מצנפת לילה שהאדמה חובשת, ובתוכה אנו ישנים, ובתוכה חיים ופועלים כל יצורי הלילה.

2
תמונה קשה מאוד לקראת סוף הספר. כמעט איני יכול לכתוב את זה מרוב כאב. זה היקום אחרי שכל אורו כבה. כל השמשות כבו ודעכו. השמש האחרונה עוד הבהבה כנוּרה. קרניים אחרונות. האור דעך והתפזר. ירד החושך, לילה שלא ייגמר בקרוב. אין זה ליקוי חמה זמני. אין זה חורף ארוך של הקוטב. זהו לילה למיליארדים של שנים. אולי לָנצח. השמש, השמשות כולן, גרמי השמיים, הגלקסיות, עוד נעים במסלולם. אלא שהם כבויים ואפלים. חושך מוחלט. לילה מוחלט. כדורים אפלים סובבים בדממה. זריחות ושקיעות של חושך על חושך. עוד יש כְּבִידָה, עוד יש תנועה, אבל אין אור. ממתינים שהיקום יקרוס סוף-סוף לתוך עצמו ושהכול יתחיל מהתחלה. סביר שזה יקרה. אבל זה לא יקרה בעוד שעה ולא מחר. בינתיים סובבים הכדורים הקרים בדממה. למרבה המזל אין מי שיביט בהם. כל העיניים עצומות.

3
יש שביטים שמרחיקים פי 40 ממרחקו של פלוטו מן השמש, ובכל זאת חוזרים אליה בסופו של דבר. משהו אוחז בהם ממרחק שלא ישוער. יש רגע שהם מתחילים לשבור את ההגה ולחזור. חלקם משלימים הקפה פעם ב-80,000 שנה.

4
אנו רואים את ביתלג'וז באוריון, למרות מרחקו העצום מאתנו, בגלל גודלו ועוצמת קרינתו. מי שיביט מביתלג'וז לא יראה את השמש שלנו, החלשה ממנו בהרבה.

5
אם M81 היתה ממוקמת בדובה הגדולה, הרחוקה מאתנו מרחק בל ישוער, היא היתה מציפה אותנו באור מסנוור.

6
הלילה אפל מפני שהיקום מתרחק מאתנו.

7
בניגוד לדימוי הרווח של "המפץ הגדול" כ"גרגר" קטן שמתפוצץ בתוך חלל ריק: לפני המפץ הגדול אותו "גרגר" הוא-הוא החלל, כל מה שיש. אין חלל ריק מחוצה לו. החלל נוצר במפץ הגדול.

8
קווזארים: קטנים כמערכת השמש שלנו, רחוקים מאוד ועתיקים מאוד, ומאירים כמאה מיליארד שמשות.

9
יש פרפרים שחורפים (ישנים שנת חורף) בתנאי קור שדובים שמנים ומכוסי פרווה מותאמים להם. בלי פרווה, בלי שכבת שומן. בכלל, פרפרים. הפרחים ממתינים לגולם שיבקע.

10
ניסוי מחשבתי: לסמן אטום פחמן כמו רגל של ציפור ולעקוב אחרי נדודיו. מקבוצות כוכבים רחוקות (ענקים אדומים הם יצרני פחמן) עד לחוד העיפרון והלאה.

11
ככל שאנו למדים יותר ויותר על היקום שאנו חיים בו כך הולך ומתברר שחיינו בו הם בלתי הגיוניים.

12
השמש עושה סיבוב סביב מרכז הגלקסיה פעם ב-250 מיליון שנה. אפשר לומר שזהו אורך השנה שלה. אם חישבתי נכון, שניית שמש, לפי זה, אורכה 8 שנים שלנו.

13
במרכז שביל החלב שלנו – חור שחור שהיקפו כמסלול כדור הארץ סביב השמש, ומסתו מאה מיליון שמשות.

14
"בייאושי, אני פונה ללילה".

15
אנו רואים את רוב הכוכבים כמאירים באור לבן מפני שקולטני הצבע בעינינו לא מגיבים לאור חלש. "מציאות אובייקטיבית".

16
זה לא רק שהכוכבים רחוקים – הם מתרחקים. זה לא שאיננו מהירים מספיק כדי להגיע אליהם – הם בורחים מאתנו. בלילה אחד ויחיד, כל לילה, מתרחקת מאתנו גלקסיית "המערבולת" בעוד 50 מיליון קילומטר.

17
יתכן שהיוונים הבינו כי כדור הארץ עגול כשראו את צלו על הירח בליקוי לבנה. אם אכן הבינו שזהו צל, ושהארץ מטילה אותו. למה הדבר דומה? לאדם שרואה את צל ידו מוטל על קיר וחושב על מפלצת, על סנפירי דרקון.

18
אלביראו (ביתא ברבור): כוכב כפול שלעין בלתי מזוינת נראה ככוכב אחד. אבל הם צמד של שמשות. ברווח ביניהם, בין הכחול לזהב, אפשר להכניס 55 מערכות שמש כמו שלנו. אני מתאר לעצמי שאם יש תושבים על פלנטה סביב אחת מהשמשות הללו הם כלל לא יודעים שיש להם כוכב תאום. רק מרחוק זה מתברר.