27.4.24

ענני אביב צפופים. סַרְטְבִישׁ פרחים צהוב קיפל לעצמו עמדת מארב צהובה בתוך חרצית. מישהו יבוא אל הצהוב הפורח ויקבל צהוב עכבישי. רק מהבהלה אפשר למות.

על מדרגה מתחת התות, שמקצת פריו כבר הבשיל ואכלתי, צרעה גדולה באה ונסוגה. על עץ אחר, לא רחוק, ברוח, מתחת שמיכת העננים, שר שחרור, ועוד אחד. שיחה? תחרות? איך בוקע שיר כזה מגרון ציפור? איך בוקעת מתיקות כזו מקצה עץ נפתל ומסוקס?

שריקה מפלחת את שירת השחרורים. פתאום, לנגד עיני, פרח טורקיז-לבן-אדום-חום על שיח לבן-פרחים, תוקע בי עין אחת. גם את עין הגוזל ראיתי.

גּוֹזָל שֶׁל צִפּוֹר

בְּמַקּוֹרוֹ שֶׁל שַׁלְדָּג

גֶּשֶׁם אָבִיב קַל

האם יתכן שזה גוזלו של השחרור שעודו שר? האם השלדג יודע שכשהשחרור מזמר הוא אינו בקן, ויש לו שעת כושר להתגנב ולחמוס? האם אני יודע על השכול לפני אביו?

אחר כך, לא רחוק משם, על האספלט, משהו עכור עוצר אותי. אני רוכן. זו ביצת שחרור שבורה, שרידי עובּר בתוכה. זבובונים כבר אוכלים מתוכה כמתוך צלחת. זבוב גדול ליד.

אני מרים ראשי אל הפיקוס כדי למצוא את הקן או את ההורים. אבל העץ גבוה ואיני רואה שם כלום.

הודעות מבית הדפוס

הספר עולם קטן שאזל הודפס מחדש. אפשר להשיגו דרך אתר "בבל". מחירו עלה (בגלל תמונות הצבע) אך שימו לב למבצע חצי מחיר על כל ספרי ההוצאה.

הספר הווה שנעדר תקופה ארוכה הודפס שוב. אפשר להשיגו דרך אתר "אבן חושן".

גם חברת ברבורים אזל והודפס שוב. הוא נמצא כאן.

גן החורף, ספר הייקו קטן וחורפי מאת ג'ק ברי, בתרגומי, ראה אור לאחרונה. לפרטים – אתר "ירח חסר".

"לא רק הֶיתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח. לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה, החובה להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר, את המוות למושלם יותר – את המוות ולא את הרצח; להזכיר לאדם כי בכל עת ובכל שעה לא הוחמץ עדיין המועד לשוב ולהיות אדם, כי כל זמן שהשירה אוהבת את האדם בארץ הזאת ואת החיים על פניה, כדאי וראוי גם לו, לאדם, לֶאֱהֲבָם, להעריכם, לשמור עליהם".

(לאה גולדברג, 8.9.1939)

שני פשפשים בזמן מלחמה. תצלום ד"ב



חצי שעה

תנו לי חצי שעה.

זה משך הזמן של הסרט הזה (כאן קישור נוסף). אילו הייתי יכול הייתי דורש מכם לשבת ולצפות בסרט. רצוי ביחד, אבל זה לא הכרחי: מנהיגי האירנים, החותים, החמאס, הישראלים, ביידן וטראמפ. גם הרוסים והסינים מוזמנים. יש מקום לכולכם. נדאג לכתוביות.

למשך חצי שעה תראו אנשים משוגרים לגובה, מגיעים לירח וטסים על פני צדו הנסתר, ואז פונים לאחור, ורואים את כדור הארץ עולה כביכול מעל הירח. תראו גם מה לא רואים: לא רואים גבולות, לא מדינות, לא עמים. כפי שאומר אחד האסטרונאוטים בסרט, מהחלל אפשר לחשוב שהפלנטה הזו שוממת. וברור שהיא מקום אחד. שלם.

דמיינו את עצמכם בחללית הזו. צאו לחצי שעה מההתמקדות העקשנית שלכם ב"משימה" המוגדרת של המלחמה, או הקרב, או התגובה, ולחצי שעה ראו את הדברים בהקשר רחב. תנו לאונה הימנית של המוח לפעול, האונה שקולטת את העולם כמכלול, כהקשרים; לא רק לשמאלית, הקולטת את העולם כחתיכות מופרדות זו מזו.

לרגע תוכלו לראות בסרט את אדמת המריבה, והיא הפוכה, עומדת על הראש. הביטו: את כל האלימות הזאת אתם מבצעים כשאתם תלויים עם הראש למטה. זה מגוחך!

כפי שאומר אחד האסטרונאוטים בסרט, כולנו אסטרונאוטים בספינת חלל טבעית ששמה כדור הארץ. בעוד ששלושת האסטרונאוטים של "אפולו 8" הצליחו לעבוד כאיש אחד, ברוח טובה, אנו, הטייסים על ה"חללית" הזו שנעה במהירות של 108,000 קמ"ש מסביב לשמש, לא מפסיקים להתקוטט זה עם זה. מה הפלא שהספינה הולכת ונטרפת? חשבו על זה: אתם משליכים פצצות ויורים בתוך חללית.

ראו לחצי שעה גם את החלל החשוך שאופף את עולמנו (=אתכם) מכל הצדדים. והחלל נמשך עוד ועוד ועוד ועוד (ועוד), הרבה מעבר לגבולות המסך או התצלום. אתם "קוטלים, חותכים בבשר החי, מחרפים ומגדפים" (כדברי מרקוס אורליוס) כשאתם אפופים חשכה אינסופית.

לא שמתם לב לחושך? הוא נמצא שם כל הזמן. גם בשעות היום.

בעוד עשורים בודדים לכל היותר כל המעורבים בסכסוך האַלים (וגם הלא מעורבים), יתמזגו בחלל החשוך הזה, בחלל הקרוב הזה. איני אסטרטג אבל דבר אחד אני יודע: אין לכם הרבה זמן. החושך נושף בעורפכם. חלקכם כבר בני 70, 80… בקרוב יקיש החלל על המצח, ותהיו כלא הייתם. לעולם לא תחזרו לחיות בצורה המסוימת שקיבלתם עם לידתכם.

(אני מדמיין את האורות עולים אחרי חצי שעה. הם עוד יושבים בכיסאות, הם לא יכולים לקום ולהמשיך. משתררת דממה. מישהו נאנח).

24.12.1968. צלם: ויליאם אנדרס. קרדיט: NASA/Apollo 8.
לרוב מדפיסים את התמונה כך שאופק הירח נמצא למטה והפלנטה מעליו. הדבר מקנה מעין בסיס מדומיין לכדור הארץ וקצת מקהה את תחושת התלייה על בלימה שיש בפורמט המובא כאן, שבו הארץ נראית כמעין עש המתעופף מגזע עץ

"אמונה במציאותה של הנשמה"

[ג'יימס הילמן, שני קטעים]

1

"תשומת הלב הנאמנה לָעולם הדמיוני [בעיקר עולם החלום, ד"ב], אהבה זו, המשנה סתם דימויים לכדי נוכחוּיוֹת, מעניקה להם הוויה חיה, וליתר דיוק מגלה את הנוכחות החיה הטבועה בהם, אינה אלא יצירת מיתולוגיה חדשה. תכנים נפשיים נעשים לכוחות, לרוחות, לאֵלים. אתה חש בנוכחותם כמו שחשו בימי קדם בני אדם שעוד הייתה בהם נשמה".

(Insearch, p. 100)

2

"העבודה של יצירת נשמה עניינה בעיקר להזכיר את האמונה הפסיכולוגית, האמונה העולה מן הנשמה (פסיכֶה) ומתבטאת כאמונה במציאותה של הנשמה. היות שהנשמה היא בעיקר דימוי, והדימוי הוא תמיד נשמה, האמונה הזו מתבטאת כאמונה בדימויים: היא עבודת אלילים, כפירה במונותאיזם החף-מדימוי של המטפיזיקה והתאולוגיה. אמונה פסיכולוגית מתחילה באהבת הדימויים, והיא גואה בעיקר בצורת דמויות המופיעות בחלום בהקיץ, בפנטזיות, בהרהורים ובדמיונות. החייאתם ההולכת וגוברת מעניקה לך שכנוע הולך וגובר שיש לך מציאוּת פנימית, ואז שאתה הוא מציאות פנימית, מציאות שיש לה משמעות עמוקה החורגת מעבר לחייך האישיים.

אמונה פסיכולוגית משתקפת בְּאגו שמוקיר את הדימויים ופונה אליהם בשעות של אפלה. אמונו בדמיון היא אמונה במציאות היחידה שאינה ניתנת לערעור, מוצגת באופן ישיר, מורגשת באופן מידי. ביטחון בדימויים וביטחון בנשמה הולכים שלובי זרוע.

[…]

מה שמכוּנה האישיות שלי היא פרסונה [=מסכה, ד"ב] שמבעדה הנשמה דוברת. היא […] אינה שלי, אך תלויה לגמרי במתנה של אמונה בעצמי, אמונה שהנשמה נותנת, אמונה בהיותי ראוי להיות נַשָּׂא (carrier) של נשמה. לא אני אישית; האנימה נותנת לי אישיות, יוצרת את נשמתה שלה דרכי, מעניקה לחיי את המובן שלה. החלום רב-העוצמה שלה הוא ה'אֲנִיוּת' שלי".   

(Re-Visioning Psychology, pp. 50-51)

אלי

מאת ו"ס מרווין

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

לנוסח המקור

כֶּלֶב קָטָן פֵּשֶׁר שְׁמוֹ "כָּנָף"[1]

אַף פַּעַם לֹא הָיִיתָ זָקֵן אַף פַּעַם לֹא צָעִיר

בְּקֹשִׁי נִגְמַלְתָּ

נִנְטַשְׁתָּ עִם אַחֶיךָ עַל הַחוֹף

נִלְקַחְתָּ הַבַּיְתָה מֻרְעָב

בִּידֵי אִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיוּ לָהּ

כְּלָבִים רַבִּים מִדַּי לְהַאֲכִיל

נִמְסַרְתָּ לְאַחֶרֶת

שֶׁקָּשְׁרָה אוֹתְךָ בְּחֶבֶל כְּבִיסָה בֶּחָצֵר בֵּין עֲשָׂבִים

וְהֶאֱכִילָה אוֹתְךָ כְּשֶׁהִיא זָכְרָה

בֹּקֶר אֶחָד לִפְנֵי לִקּוּי הַיָּרֵחַ

שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ בַּטֵּלֵפוֹן

רַק נְפִיחוּת עֲקִיצוֹת הַחֲרָקִים

הִרְחִיקוּ אֶת עוֹרְךָ מַעַצְמוֹתֶיךָ

פַּרְוָה קְלוּשָׁה דְּהוּיָה מְטֻנֶּפֶת בְּגוֹן בֹּץ

בֶּטֶן עֵירֻמָּה מְצֻפָּה פְּצָעִים

רֹאשׁ נָמוּךְ מְפֻחָד שׁוֹתֵק מִתְבּוֹנֵן

נָשָׂאתִי אוֹתְךָ הַבַּיְתָה וְנָתַתִּי לְךָ חָלָב וְאֹכֶל

רָחַצְתִּי אוֹתְךָ וְיִבַּשְׁתִּי אוֹתְךָ

מָשַׁחְתִּי אֶת פְּצָעֶיךָ וְיָשַׁבְתִּי לְצִדְּךָ

בַּשֶּׁמֶשׁ, רֹאשְׁךָ הָרָטֹב נָח עַל רַגְלִי

הָיָה לָנוּ כְּבָר אָח אֶחָד שֶׁלְּךָ

וְקָרָאנוּ לוֹ עַל שֵׁם עֵץ הָאִיִּים הַגָּדוֹל

שִׁמְךָ נִבְחָר בְּשֶׁל הַצְּלָלִים הַבְּהִירִים

מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפֶיךָ הַדַּקּוֹת

וּבְשֶׁל שְׁאֵרִית הַמִּדְבָּר

בְּחָטְמְךָ הַשָּׁחֹר הַצָּר כְּשֶׁל כֶּלֶב רוּחַ

וּבְשֶׁל קַלּוּת הֲלִיכוֹתֶיךָ

לֹא בְּשֶׁל קְלִישׁוּת אֵיבָרֶיךָ הַמֻּרְעָבִים

אֲבָל גַּם בְּחָלְיְךָ וּבְחֻלְשָׁתְךָ

כְּשֶׁקִּרְטַעְתָּ מִכְּאֵב וּמִתְּשִׁישׁוֹת

חֶסֶד אֲוִירִי, עֲלִיצוּת מְעֻדֶּנֶת

רוֹמְמוּת כְּמוֹ בָּרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי מָעוֹף

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְגַלּוֹת מַדּוּעַ זֶה שִׁמְךָ

הַוֵּטֵרִינָר הַנָּפוּחַ לֹא הִתְרַשֵּׁם מִמְּךָ

וְהֶאֱרִיךְ לִטְעוֹת בְּנִחוּשׁ

בַּאֲשֶׁר לַבְּעָיָה

שֶׁבִּגְלָלָהּ בְּקֹשִׁי יָכֹלְתָּ לֶאֱכֹל

וּמֵעוֹלָם לֹא גָּדַלְתָּ כְּמוֹ אָחִיךָ

כֶּלֶב קָטָן, חָכַמְתָּ בְּאַחֲרִיתֶךָ[2]

אַף פַּעַם לֹא הִתְרַפַּסְתָּ אַף פַּעַם לֹא מָרַדְתָּ

אַף פַּעַם לֹא הָיִיתָ רָחוֹק

עוֹמֵד בְּרֶגֶל אַחַת עַל הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה

מְקַוֶּה שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לִישֹׁן

עוֹמֵד בַּמְּבוֹאָה מַבִּיט לְמַעְלָה

זָנָב מְכַשְׁכֵּשׁ לְאַט מִתַּחַת עַצְמוֹת יְרֵכַיִם בּוֹלְטוֹת

לִקְרַאת הַסּוֹף הָיִיתָ אִתָּנוּ מָה שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ

הַנְּשִׁימָה הַכְּבֵדָה לְאֹרֶךְ הַלַּיְלָה

תַּמָּה שָׁעָה וָחֵצִי לִפְנֵי הָאוֹר

הַלָּשׁוֹן הָאֲפֹרָה הִשְׁתַּלְשְׁלָה מִפִּיךָ

הִמְשַׁכְנוּ לִקְרֹא לְךָ לְהַחֲזִיק בְּךָ

הִרְגַּשְׁנוּ אֶת הַגֹּבַהּ פִּתְאוֹם


[1] אני מניח שהכוונה למילה aile בצרפתית או ala באיטלקית או ספרדית.

[2] רמיזה למשלי יט, כ. (הערות המתרגם)

מה הכלב אולי שומע

מאת ליסל מולר

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

אִם שְׁרִיקָה בִּלְתִּי נִשְׁמַעַת

הַנִּנְשֶׁפֶת מִבֵּין שִׂפְתוֹתֵינוּ

עֲשׂוּיָה לְהַחֲזִירוֹ אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה,

אוּלַי הַדְּמָמָה הִיא

קוֹל עַכְבִישִׁים נוֹשְׁמִים

וְשָׁרָשִׁים חוֹפְרִים בָּאֲדָמָה;

אוּלַי הִיא הָאַסְפָּרָגוֹס הַנֶּאֱנָח,

רֹאשׁוֹ שָׁלוּחַ קָדִימָה אֶל הָאוֹר,

וְהַקּוֹל הָאָרֹךְ וְהַחוּם

שֶׁל סְפָלִים בְּהִסָּדְקָם;

הָיִינוּ רוֹצִים לִשְׁאֹל אֶת הַכֶּלֶב

הַאִם יֵשְׁנוֹ רִשְׁרוּשׁ תְּמִידִי

כִּי הַיֶּלֶד בַּבַּיִת

מַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל; הַאִם הַנָּחָשׁ

בֶּאֱמֶת נִמְתָּח לִמְלוֹא אָרְכּוֹ

מִבְּלִי לְהַשְׁמִיעַ נְקִישָׁה, וְהַשֶּׁמֶשׁ

בּוֹקַעַת אֶת הָעֲנָנִים בְּלֹא

דֵּצִיבֵּל שֶׁל מַאֲמָץ;

הַאִם לְעֵת סְתָו, כְּשֶׁהָעֵצִים

מְיַבְּשִׁים אֶת בְּאֵרוֹתֵיהֶם, אֵין רַעַד

גָּבוֹהַּ מִכְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְשָׁמְעוֹ.

אֵיךְ הַהַרְגָּשָׁה שָׁם לְמַעְלָה

מֵעַל הָרָמָה הַחֲסוּמָה

שֶׁל אָזְנֵינוּ הַפְּשׁוּטוֹת?

לֹא שָׁמַעְנוּ בְּכִי שֶׁל לֵדָה.

הַצִּפּוֹר הַתִּינֹקֶת פָּשׁוּט נִמְצֵאת שָׁם,

הַבֵּיצָה שְׁבוּרָה, הַקֵּן חַי,

וְלֹא שָׁמַעְנוּ דָּבָר כְּשֶׁהִשְׁתַּנָּה הָעוֹלָם.

אניבלה קראצ'י, סביבות 1600, ראש כלב, המוזיאון הבריטי

***

אני מנצל את ההזדמנות להודיע על הופעת ספר קטן בתרגומי, פרטים כאן.

בְּלֶכְתָּהּ

מאת סופי קאבּוט בלאק

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

עֲוִית הַחֲלוֹם, רַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית כְּמוֹ רָצָה

מִבַּעַד לְיַעֲרוֹת שֶׁל בֹּקֶר, אֶלָּא שֶׁהִיא גּוֹסֶסֶת,

וּבַמִּקְצָב שֶׁל כָּל נְשִׁימָה שֶׁאֵינָהּ בְּטוּחָה

בַּנְּשִׁימָה הַקּוֹדֶמֶת, שְׂפָמָהּ מָעוּךְ

עַל הַיָּרֹק שֶׁל מְעִילִי הַיָּשָׁן, הַמִּלִּים

הָאִטִּיּוּת הַשְּׁקוּלוֹת שֶׁפַּעַם לָמַדְתִּי לוֹמַר –

אֲבָל אֵינִי יְכוֹלָה לָזוּז; אֲנִי מְחַכָּה לְסִימָן כָּלְשֶׁהוּ

שֶׁל מְחִילָה, אַךְ תַּחַת זֹאת בָּא רָעַד

מְדֻיָּק שֶׁל הַגּוּף שֶׁלָּהּ בְּעוֹדוֹ נוֹדֵד

מִבַּעַד לַפַּחַד, אָזְנָהּ צְמוּדָה לָאֲדָמָה

כְּמוֹ לִשְׁמֹעַ קוֹל אַחֵר. תַּחַת זֹאת –

הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁבּוֹ הִיא מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ, פּוֹנָה לְאָחוֹר

וּמַבִּיטָה הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ עֵינַי, מְחַפֶּשֶׂת

אֶת עַצְמָהּ, לִרְאוֹת מָה אֲנִי רוֹאָה.

רות דולורס וייס – ספר חדש (!)

אפשר להזמין את שני הספרים בהנחה ניכרת מן ההוצאה, ראו נא בקישורים למעלה.

כלבה אֵלה

מאת רובין בֶּקֶר

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

אֶל מְסִלַּת הָרַכֶּבֶת בְּקַרְקָעִית הַקַּיִץ,

שָׂם עֲשָׂבִים מְלַבְלְבִים, אֲנִי חוֹזֶרֶת.

נַעֲרָה שְׁטוּחַת-חָזֶה בְּחֻלְצַת טְרִיקוֹ סְפוּגַת אֲדָמָה. אָהַבְתִּי

אֶת חֲשָׁאִיּוּת הֶעָרוּץ וְאֶת הָרֵיחַ הַשּׁוֹפֵעַ

שָׂם מָצָאתִי מַטְבְּעוֹת מְעוּכוֹת בְּגַלְגַּלֵּי רַכָּבוֹת, וְגֻלּוֹת

חֲלָבִיּוֹת, וְגַם סַכִּין חֲלוּדָה.

נִרְאֶה שֶׁהוֹשַׁטְתִּי יָד לְתַכְשִׁיט זוֹל

בָּעֵשֶׂב כְּשֶׁאַפָּהּ הַצַּר שֶׁל כְּלַבַּת הַקּוֹלִי

הִתְקָרֵב. הַטְּרִיז בִּשְׁלוֹשָׁה צְבָעִים שֶׁל רֹאשָׁהּ – דֶּגֶל מְדִינָה זָרָה.

אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי – אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ – הָדַפְתִּי

וְנֶעֱמַדְתִּי בְּשֶׁקֶט כְּדֵי שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר וְשֶׁאוּכַל לָגַעַת

בַּפַּרְוָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹפַעַת שֶׁזָּרְחָה מִמֶּנָּה. הִיא לֹא בָּרְחָה.

כְּדֵי לִבְחֹן אוֹתָהּ רַצְתִּי בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה וְהִיא עָקְבָה אַחֲרַי בִּידִידוּת

כְּמוֹ הַכְּלָבִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה. וּכְשֶׁהִתְיַשְּׁבָה, הִתְיַשַּׁבְתִּי, סְמוּקָה מִתַּדְהֵמָה

עַל מַזָּלִי הַטּוֹב, וְתָהִיתִי כַּמָּה זְמַן זֶה יִמָּשֵׁךְ. כָּל

הַקַּיִץ אוּלַי. לִטַּפְתִּי אֶת חָזָהּ הַלָּבָן וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל, סְקוֹטְלַנְד.

הִיא זָקְפָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּאִלּוּ הֶעֱלֵיתִי בְּאוֹב אֶת שְׁמָהּ

אוֹ אֶת שֵׁם מוֹלַדְתָּהּ, אוֹ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁנְּבַקֵּר בּוֹ הַיּוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם. מִן הַנַּחַל

שָׁתְתָה, וְקוֹל לִקְלוּקָהּ הִצִּית תַּאֲוָה חֲדָשָׁה,

לִהְיוֹת בַּעֲלַת הַיָּפֶה, וְהַתָּמִים, וְהַשּׁוֹתֵק.

לואיס אגסי פוארטס, 1919, אוניברסיטת קורנל