במערכון המצחיק הזה שכתב יוסף אל-דרור מספר דב נבון על בניין כל כך יוקרתי (שנמצא בתל אביב, מאחורי גן העיר, וכיום נראה קצת פחות יוקרתי מאשר בשנות התשעים, אז צולם המערכון), עד שהמעלית שלו הופכת להיות הפנטזיה של טייסים ומקום התוועדות לנשיאים בדימוס. במהלך דבריו הוא משווה בין המעלית של הבניין היוקרתי למעלית שבבניין שלנו, האנשים הרגילים, שהיא מלוכלכת ועולה במהירות של "רכבת העמק". רכבת העמק בדיבור הישראלי היא באמת משל למשהו עתיק ואטי, משהו שאפשר לנצח אותו בהליכה. אבל יש עוד צד לרכבת העמק, והוא מתקשר באופן מעניין למערכון הזה ולמעלית היוקרתית של הבניין, התקוע באופן תמוה למדי במרכז תל אביב, בוהק בלובנו המשתדל להיות קצת "עיר לבנה".

העניין הוא שרכבת העמק היא למעשה מקטע קצר למדי במערך מסועף של מסילות ברזל של האימפריה העותמנית. זהו קו בין חיפה לכנרת, ליתר דיוק לצֶמח, שאז נקראה סמח. מסילת הברזל הזו הייתה יכולה להוביל אותך הישר לדמשק, ואך לפני כמה עשורים יכולת לצאת מחיפה ב-8 בבוקר ולהגיע קצת לפני 8 בערב לדמשק, כעולה מלוח הזמנים הזה. זה לא כל הסיפור: בתחנת אדרעי היית יכול להחליף רכבת לעמאן, ומשם להדרים לאורך חצי-האי ערב עד לעיר מדינה, או צפונה, דרך לבנון, לתורכיה והלאה לבלקן ולבולגריה.

המפה הגיאוגרפית לא השתנתה. אבל תמונת המרחב העולה ממסילת הברזל של האימפריה העותמנית שונה באופן קיצוני, אפילו מהמם, מתמונת המרחב הישראלית הנוכחית. בעוד שאנו תופסים את המרחב הישראלי כסגור מכל עבריו – ולכן נתב"ג כה חשוב בהוויה הישראלית, כמעין מקפצת דילוג אל מעבר לחומות התודעתיות והפוליטיות – המרחב העולה מהמפה התורכית הוא רציף, חוצה גבולות. פתאום אתה קולט שבולגריה היא "בשכונה", שלא לדבר על ירדן ולבנון.

וכאן מתקשר הבניין של המערכון. הבניין הלבן הזה בתל אביב, המוצב על גבעה כמעין מבצר משונה, או מגדל תצפית (המגדל של "חומה ומגדל" – החומה היא עיריית תל אביב), מייצג את תמונת המרחב ההפוכה לזו של המפה הנ"ל, שהיא המפה של רכבת העמק. הבניין הלבן כל כך מסוגר, עד שהמעלית שלו לא זזה. זהו מרחב אנכי, סטטי ומסוגר אל מול מרחב אופקי, דינמי ופתוח. הבניין הזה הוא תמצית של תמונת המרחב האוטופי הישראלי – ניתוק ותנועה בנקודה אחת, מעלה-מטה. לא מפתיע שנשיאי ישראל, החיים והמתים, שוכנים במעלית של הבניין הלבן ומנהלים שם את דיוניהם האינסופיים. רכבת העמק, שהיא משל לאטיות, יכולה להפוך למשל אחר לגמרי – משל למרחב הפתוח המשתרע מול קצה אפנו, שנחסם בגלל הסכסוך. מבט חטוף במפה הזו מתאר כיצד היו יכולים להיראות חיינו, אלמלא.

8 תגובות בנושא “רכבת העמק

  1. במפה שצרפת חסרים כמה קוים מעניינים,
    היה קן מלוד לעזה, ומשם לבאר שבע ומשם לקסימה, הקו לקסימה נסלל כדי להעביר אספקה לכוחות הצבא שם לצורך הלחימה עם הבריטים – המלחמה הגדולה ,
    קו נוסף מעניין היה הקו מלוד צפונה, מצד אחד הגיע לחדרה, לשכם , ג'נין ועפולה , והתחבר לרכבת העמק, והיה פיצול לעין-שמר שתפקידו היה הובלת עצים כרותים מהחורשות שצמחו במדרונות הכרמל הדרומי,
    בתחנה ביפו היתה תחנה לסנט-פטרסבורג – כנראה ע"י קישור לאוריאנט-אקספרס (יש לי צילום של השלט הזה),
    כיון שהיתה גם הטרנס-סיבירית שהתחילה בסנט-פטרסבורג ,- להלכה ניתן היה להגיע לפקין מת"א בנסיעה ברכבת בלבד,
    לא מזמן עקב חפירות שנעשו בגיזך צהל ביפו נימצא שם המערכת שסובבה את הקטרים שהגיעו לתחנה,

  2. פעם ירד הרבה גשם. כל הואדי זרם מים חומים בשצף. הואדי זורם לנחל חרוד, (שלצידו המסילה השוממת של רכבת העמק), ונחל חרוד לירדן, והירדן למדינת ירדן. זה היה כשהירדן זרם אל מחוץ למדינת ישראל קצת דרומה לבית שאן. עמיר ואני לקחנו בקבוקים קטנים, של תרופות, עם פקקי שעם, וכתבנו מכתבים, וחתמנו עם טפטופי נרות, וקיוינו שילדים מירדן ימצאו את המכתבים. שהמחשבות שלנו יצליחו לעבור את קוי הדיו שעל המפות.היינו אולי בני שמונה או תשע. אולי הבקבוקים הגיעו.

  3. מדהים, הלוח זמנים הזה. אפשר להתבונן בו שעות.

    16 דקות בין צמח לאל-חמה. כמה קרוב. וב-54 דקות ההפוגה באדרעי אפשר היה לשוטט קצת בעתיקות של עוג מלך הבשן:
    http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3546

    עוד מימד של סגירות בהקשר של המגדל הלבן הוא האתר שנהרס כדי לפנות לו מקום – גן החיות של תל אביב. לא רוצים ערבים ולא רוצים חיות.

  4. גם יהונתן גפן תיאר את תחושת הסגר הזאת באמצעות "רכבת העמק"- אותו שיר על רכבת שלמרות שאין לה תחנות ולמעשה כלל לא זזה, הקונדוקטור אומר ש"היא רצה מהר" ובתוכה צריך להידחס עם כל הרעות החולות של המדינה.

    המפה מרתקת. כמה פשוט (כמעט מרושל) הקו המקווקו הזה שמדלג בין חיפה לבירות.

  5. זה קצת כמו לגלות שהאי עליו אתה חיי היה מחובר פעם ליבשה.
    אני זוכר את תחושת ההחמצה שהרגשתי כשלמדתי לראשונה על תכניות הבריטים, להניח מסילת רכבת שתחבר בין פלשתינה להודו [פקיסטן של היום]
    ותמשיך עד דרום אפריקה .תכנית שלא הספיקו ליישם בגלל סבא שלי…כן, סבא שלי.
    הוא גירש אותם, סינגל האנדדלי.
    אם יש משהו שיכול לגרום לי לחשוב ש "מה היינו צריכים למהר כל כך עם העצמאות הזו"
    זה זה.
    רכבת לדרום אפריקה!

סגור לתגובות.