[ג'יימס הילמן, שני קטעים]
1
"תשומת הלב הנאמנה לָעולם הדמיוני [בעיקר עולם החלום, ד"ב], אהבה זו, המשנה סתם דימויים לכדי נוכחוּיוֹת, מעניקה להם הוויה חיה, וליתר דיוק מגלה את הנוכחות החיה הטבועה בהם, אינה אלא יצירת מיתולוגיה חדשה. תכנים נפשיים נעשים לכוחות, לרוחות, לאֵלים. אתה חש בנוכחותם כמו שחשו בימי קדם בני אדם שעוד הייתה בהם נשמה".
(Insearch, p. 100)
*
2
"העבודה של יצירת נשמה עניינה בעיקר להזכיר את האמונה הפסיכולוגית, האמונה העולה מן הנשמה (פסיכֶה) ומתבטאת כאמונה במציאותה של הנשמה. היות שהנשמה היא בעיקר דימוי, והדימוי הוא תמיד נשמה, האמונה הזו מתבטאת כאמונה בדימויים: היא עבודת אלילים, כפירה במונותאיזם החף-מדימוי של המטפיזיקה והתאולוגיה. אמונה פסיכולוגית מתחילה באהבת הדימויים, והיא גואה בעיקר בצורת דמויות המופיעות בחלום בהקיץ, בפנטזיות, בהרהורים ובדמיונות. החייאתם ההולכת וגוברת מעניקה לך שכנוע הולך וגובר שיש לך מציאוּת פנימית, ואז שאתה הוא מציאות פנימית, מציאות שיש לה משמעות עמוקה החורגת מעבר לחייך האישיים.
אמונה פסיכולוגית משתקפת בְּאגו שמוקיר את הדימויים ופונה אליהם בשעות של אפלה. אמונו בדמיון היא אמונה במציאות היחידה שאינה ניתנת לערעור, מוצגת באופן ישיר, מורגשת באופן מידי. ביטחון בדימויים וביטחון בנשמה הולכים שלובי זרוע.
[…]
מה שמכוּנה האישיות שלי היא פרסונה [=מסכה, ד"ב] שמבעדה הנשמה דוברת. היא […] אינה שלי, אך תלויה לגמרי במתנה של אמונה בעצמי, אמונה שהנשמה נותנת, אמונה בהיותי ראוי להיות נַשָּׂא (carrier) של נשמה. לא אני אישית; האנימה נותנת לי אישיות, יוצרת את נשמתה שלה דרכי, מעניקה לחיי את המובן שלה. החלום רב-העוצמה שלה הוא ה'אֲנִיוּת' שלי".
(Re-Visioning Psychology, pp. 50-51)
מתחת לשולחן 