איך להחליט את מי לבחור? אפשר לפי מילת המפתח. הנתונים רבים וקשים להבנה. הצרפתיות "נוחות", הגרמניות "בטוחות", היפניות "אמינות". כך גם בבחירות: מילה אחת, וזה מספיק. נתניהו "חזק". ברק "מנהיג". לבני "אחרת". חד"ש "חדש". ליברמן "דא". מרצ "לא מתפשרים" (מכיוון שמדובר במפלגה מתוחכמת, המסר מורכב יחסית, דו-מילי). זה לא כל כך מורכב.
אפשר גם אחרת. אני מציע כאן קווים כלליים לשיטת בחירת מפלגה. מין "אי צ'ינג" 2009. כל מה שצריך לעשות הוא לדמיין את המאכל שעולה על דעתך ביחס למפלגה מסוימת. ואז להחליט מה אתה רוצה לאכול. הנה, אני אומר "בנימין נתניהו", ודי ברור שהאסוציאציה היא של דאבל ביג-מק עם גבינה, כוס קולה עם קרח מוגדלת בשקל-תשעים, וצ'יפס – גלידה סאנדיי לקינוח (כמובן שמחכים שש שעות בין בשר לחלב). הלאה. ליברמן: מדובר כאן במרק קרופניק, הכולל גריסי פנינה, עצם, כרוב, סלק וכיכר לחם שיפון בצד, עם איקרא אוקראינית על הפרוסה; נקנח בכוסית של מחרובקה. מרצ? אין קל מזה. מרצ זה פנקייק עם סירופ מייפל אורגני, לצד יוגו קפוא (kafoo) עם פירות וסילאן; נמשיך עם פרי טרי, ונקנח בקפה-ומאפה לקחת. מה עוד? "הבית היהודי". אוי אוי אוי, הבית היהודי, רק רגע אני ניגש ליטול ידיים, איזו מתיקות, איזה חום של שבת, כמובן שֶמנה ראשונה בלי רגל קרושה זה מן הנמנע; מנה שנייה יש לנו קצת שמאלץ עם חלה מתוקה, וקציצת דג עם גזר; נמשיך בלשון שהתחממה על הפלטה מבעוד מועד לצד תוספת של תפוחי אדמה יפים והרבה גזר מאודה עם סוכר. לקינוח, כדורי שוקולד פרווה עם קוקוס וכוס תה עם מי-פרימוס "שומר שבת" מחשש "מבשל" ושתי כפיות גדושות סוכר. הגמלאים, הגמלאים זה כוס תה, חלש, בלי סוכר ובלי סוכרזית, וקרקר סובין מלא מאריזה שנפתחה אתמול. את מי שכחנו? אה, כמובן. קדימה. קדימה. איזה אוכל הולך עם "קדימה"? עם קדימה אתה יודע בוודאות שאתה לא יודע איזה אוכל תקבל. תקבל "אחרת". בסדר, אתה אומר, אחרת ממה? ואיך אחרת? לא, עונים לך. "אחרת". מה אכלת עד היום? נגיד, אכלת ביצים קשות? תקבל ביצים קשות אחרת. יותר קשות? יותר רכות? עוד מוקדם מדי לומר. אחרת. הירוקה-מימד? פשוט: חסה בלי תולעים. וכוס מים. בל"ד? אחסוך מכם את הוראות ההכנה, אבל ברשימת החומרים מופיע: כבשׂ.
חד"ש זה חומוס. חומוס טחינה גרגירים. לא, בלי ביצה. האוכל היהודי-ערבי. מקורו אמנם לא יהודי, אבל ההתקבלות שלו אצל היהודים היא שהפכה אותו למה שהוא. אנו מנגבים חומוס כי אנו מצביעים חד"ש, ואנו מצביעים חד"ש כי אנו מנגבים חומוס. אתה לא יכול להיות יהודי אוהב חומוס אמיתי ולא להצביע חד"ש מבלי לעשות שקר בנפשך. ולא משנה אם אתה אוכל אצל יהודים. גם היהודים שמכינים חומוס הם תלמידים של פלסטינים. לאכול חומוס מתוך הבנת המשמעות של החומוס משמעו להבין שחי כאן עוד עם ושהוא מצוי איתך בהדדיות, שיש לו מה ללמד אותך, ובעיקר שהוא לא שקוף. החומוס הוא לא חומר שקוף, גבירותיי ורבותיי, ותקנו אותי אם אני טועה בנקודה הזו. העיגול של צלחת החומוס הוא העיגול היהודי-פלסטיני. אי אפשר לאכול חומוס בלי טחינה משום שבחומוס עצמו יש טחינה כבר מראש. רק אוויל יחשוב על "חומוס" בנפרד מ"טחינה", כלומר על מפלגת שמאל שאין בה נציגות פלסטינית ממשית או על הארץ הזו בלי פלסטינים. לאכול חומוס כמו בן אדם משמעו שאתה לא יכול לדרוך על הפלסטיני או להתנשא עליו. חומוס משמעו שוויון וחוסר איבה. אחרת אתה בא לחומוסיה כמו חזיר, כמו בעל-בית, וזה, כמובן, ממש לא לעניין.
מתחת לשולחן 