קטגוריה: שירה

– – – 
 
בִּפְסַק דִּין אֶחָד הוּא מַכְרִיז עַל אַשְׁמַת כֻּלָּם.
 
– – –
 
הַשֶּׁלֶג הַיָּפֶה! פִּסָּה וְעוֹד פִּסָּה, הֵן לֹא יוֹרְדוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר.
 
– – – 
 
לְחַבֵּק סֶלַע וּלְהַשְׁלִיך אֶת עַצְמְךָ אֶל הַנָּהָר.
 
– – – 
 
בְּלַיְלָה אָפֵל, מַאֲזִינִים לַכְּפוֹר.

 

– – –

 
 
[ארבעה פסוקים/שירים מתוך זנרין קושו, אנתולוגיה מהחצי השני של המאה ה-15, יפן. תרגום חופשי מאנגלית]
 
 

 

 

אַרְבַּע נוּרוֹת תְּלוּיוֹת
לְצַד תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס:
מְכִירַת פְּרָחִים בַּלַּיְלָה

שיר דוקומנטרי*

 

בימים האחרונים, כותב יואכים פֶסט,
הפכו הגבעות המוליכות לברלין
שתוארו בעבר כ"ארצות פלא רחוקות, כל כולן
שלווה, צבעים וניחוחות נעימים"
לארץ שממה קודרת
מצולקת במכתשים שפערו בה פגזים
 
ב-13 באפריל 1945 נכנס גבלס לחדר
ובקול מתנשף צווח
כי הכוכבים מגלים
שבמחצית השניה של אפריל
יהיה מפנה לטובתנו
וזאת על סמך מפה אסטרולוגית מפורטת

התקוות בבונקר ניעורו באחת
 
"בונקרים, שוב ושוב בונקרים"
תבע היטלר מאדריכלו
עכשיו, כשהיטלר עצמו נסוג לבונקר
עמוק מתחת לפני הקרקע
לא חדל להמטיר משם
סיסמאות ניצחון
 
על הקיר בחדרו הפרטי
– ציור של טבע דומם הולנדי
אפלולי מן הסתם, אולי גולגולת, מקטרת כבויה
ציור שאם לא נשרף או נקרע
תלוי עתה ודאי בדממת אחד המוזיאונים לאמנות
ברוסיה או בגרמניה או רע מכך – במרתפים
 
הייתה לו
כלומר להיטלר
מחשבה אחת בראשו
בימים האחרונים
שוקולד ועוגות
תאוותו לעוגות נעשתה חולנית
 
בשבועות האחרונים
דיבר רק על כלבים
אילוף כלבים
על אוכל ותזונה
ועל מה שהגדיר טיפשותו ורשעותו של העולם
 
ברחובות נשמעו סיסמאות כגון
"הנקמה היא תכונתנו הנעלה"
"השנאה – חובתנו"
התעמולה, נהגו לומר אז,
דומה לתזמורת המשמיעה מנגינות עליזות
על סיפון אונייה טובעת
 
בשלושת השבועות האחרונים למלחמה
על פי הערכות זהירות
הוצאו להורג
אלף גרמנים
מסיבות שונות
המשותף להן – חוסר נאמנות
 
נגרור איתנו חצי עולם
בזמן שאנחנו ניפול
אמר היטלר
בתחילת שנות השלושים
 
הפניית עורף
לכל יסודותיו של העולם
ללא תודעה של אחריות כללית
החורגת מן הפרטי והאישי –  כך מגדיר פסט
את האידיאולוגיה
 
מתוך אגוצנטריות שאין לה תקדים
קבע היטלר שקיומה של גרמניה וקיומו שלו
זהים זה לזה
מכאן שהארץ תוסיף להתקיים
רק כל זמן שהוא עצמו יחיה
 
אם נגזר עליו להיכשל, אמר,
כי אז יבואו חורבנו לא בגלל הרדיקליות שלו
אלא בגלל נחישותו החצויה
משום שלא היה מסוגל
לבצע את הדברים
עד הסוף
 
– "חִשבו על כל האפשרויות שהיו לנו"
– "החיים אינם סולחים לחלשים"
 
על פני האדמה
מעל ראשו
על כל תושב בברלין
היו כמעט שלושים מטרים מעוקבים
של עפר
והריסות
בורות
מכתשים
רעב
 
אך בבונקר
מכינים את חדר המפות
לטקס נישואין
היטלר והעלמה בראון
מכריזים כי מוצאם ארי טהור
וכי אינם סובלים
ממחלות תורשתיות
 
הנישואין הופכים תוך דקות לאופנה
דומה שכולם מתחתנים זה עם זה בבונקר
ולוגמים שמפניה מן המובחר
 
נישואין אלו, מציין פֶסט,
היו נקודת השבירה הסופית של היטלר
משהפך לנשוי
הפך לאדם פשוט
וכאדם פשוט
ברור שהיה עליו
להתאבד במהרה
 
הוא מרעיל את כלבתו
הוא יורה בחמשת הגורים
לא אישית כמובן
אלא בסיוע הכלבן שלו
אחרי כמה ימים
תרעיל הגברת גבלס
את ששת ילדיה
את הילדה הגדולה
נאלצה להכות טרם הרעלתה
הדבר נכפה עליה
שכּן הילדה גילתה התנגדות
 
כולם ניסו להטביע את יגונם במשקה חריף
היינות המעולים ביותר, ליקרים ומעדנים
הובאו ממאגרי המזון העצומים בלשכת הקנצלר
 
בינתיים נתלה מוסוליני במילאנו
וראשו כלפי מטה
הדבר מטריד את הפיהרר
 
כבר מחר
הוא חושב
יקללו אותו מיליוני בני אדם
אבל
הוא אומר
הגורל עצמו רצה בזה
 
על מצבת קברו, הוא מבקש לחקוק את המילים
 
"נפל קורבן
לגנרלים שלו"
 
הוא ניגש להתאבד
בעוד שנשף ריקודים
במזנון
שבבונקר העליון
מתחיל
 
בחוץ נמשכות ההפצצות
המלחמה מחייבת לחימה פנאטית
לפי שעה
"אי אפשר להתחשב בצורכי האוכלוסייה"
דהיינו
האוכלוסייה הגרמנית
 
האזרחים שרים במרירות
"היום נהרוס את גרמניה, ומחר
את העולם כולו"
 
המשטר ביקש להמשיך בהרס
גם לאחר סופו
 
בשלב מוקדם יותר במלחמה שקל היטלר
להחריב
את פריז
ואחר כך
את מוסקבה
ואת לנינגרד
מנהטן
 
רבים מדי מדחפי ההרס שלו
מציין פֶסט
לא מצאו להם
פורקן
 
אחד מיושבי הבונקר מתאר את הפיהרר
"שבר-כלי זולל עוגות"
 
בעת שהוא, בשל שנאתו לעם הגרמני
שאִכזב אותו קשות
מגשים את נבואתו לפיה
במקרה של כישלונו האישי
העם הגרמני יהיה צריך לגווע ולהישמד
 
"בלי מלחמה לא היה מסוגל לעשות שום דבר"
 
מעולם לא בא על סיפוקו
ונשמע רק
לחוק הקדמון
של הישרדותם של החזקים
לגביו היה זה
העיקרון היחיד של הקיום
 
קריסה מפוארת
תפצה על הרבה
הוא פוקד
לשרוף את גופתו
כלומר
להמשיך בהרס
גם לאחר מותו
וכנגד עצמו
 
פֶסט מפנה לספרים
"שיחות השולחן של היטלר" ו-
"מונולוגים במפקדת הפיהרר"
שטרם תורגמו לעברית
 
הוא התנער
מכל רגש של חמלה
ודיכא ביד קשה
את ההתנגדות הפנימית בגרמניה
וכמוה את התנגדותם של "בני הגזעים הזרים"
הציות היה חשוב
יותר מכל עיקרון אחר
  
למען האמת
כך מסיים פסט את ספרו
שום דבר לא נגמר
מה שאבד היה גדול לאין שיעור
יותר מהחורבן הגלוי
יתכן שזה היה
סופו של עולם שלם שהרי
האובדן חורג
הרבה מעבר למה שניכר
במראה עיניים

 
 
 
 
 
* רוב המילים בטקסט זה לקוחות במדויק מתוך הספר "בתוך הבונקר של היטלר: 14 הימים האחרונים" מאת יואכים פסט. תרגם מגרמנית חנן אלשטיין, הוצאת אחוזת בית 2006.
 
 
 
 
 
 

העתקתי מאתר "בבל":

 

זביגנייב הרברט / דו"ח מעיר נצורה

זָקֵן מכדי לאחוז בנשק ולהילחם כמו האחרים –

יועד לי מתוך חסד תפקיד נחות דרגה של כותב רשומות
אני רושם – לא ידוע בשביל מי – את דברי ימי המצור

עלי לדייק אולם איני יודע אימתי החלה הפלישה
לפני מאתיים שנה בדצמבר בספטמבר אולי אתמול עם שחר
הכל כאן חולים באובדן תחושת הזמן

נותר לנו רק המקום הַקֶּשֶׁר אל המקום
עודנו מחזיקים חורבות של מקדשים תעתועי גנים ובתים
אם נאבד את החורבות לא ישאר דבר

הריני כותב כיכולתי במקצב של שבועות אין קץ
יום שני: המחסנים ריקים העכבר הפך מטבע עובר לסוחר
יום שלישי: ראש העיר נרצח בידי אלמונים
יום רביעי: שיחות על הפסקת אש האויב שם בכלא את הצירים
איננו יודעים את מקום הימצאם כלומר את מקום העינויים
יום חמישי: בתום אספה סוערת נדחתה ברוב קולות
הצעת סוחרי התבלינים בדבר כניעה ללא תנאי
יום שישי: פרץ דֶּבֶר שבת: התאבד
N.N המגן נחוש הדעת יום ראשון: אין מים הדפנו
התקפה בשער המזרחי הַמְּכֻנֶּה שער הברית

יודע אני כל זה הינו חד-גוני לא יצליח לעורר איש
אני נמנע מפרושים כובש את רגשותי כותב על עובדות
רק אותן מעריכים כפי הנראה בשווקים הזרים
אבל רוצה אני להודיע בגאוות מה לעולם
כי הודות למלחמה הצלחנו לגדל זן חדש של ילדים
ילדינו אינם אוהבים אגדות הם משחקים בלהרוג
בהקיץ ובהרדם חולמים הם על מרק לחם ועצמות
בדיוק כמו כלבים וחתולים

בערב אוהב אני לשוטט בְּעִבּוּרֵי העיר
לאורך גבולות חֵרוּתֵנוּ הלא בטוחה
מביט מלמעלה בהמון הצבאות באורותיהם
מאזין לשאון התופים לצווחות הברבריות
למעלה מן ההשגה הוא באמת שהעיר עודה מתגוננת

המצור נמשך ימים רבים האויבים נאלצים להתחלף
דבר אינו מלכד אותם זולת השאיפה לְאָבְדָנֵנוּ
גּוֹטִים טטרים שוודים גֵּיסוֹת הקיסר גדודי גלגול מושיענו
מי יִסְפְּרֵם
צבעי הדגלים משתנים כמו יער באופק
מצוהב אפרוחים עדין באביב עד יַרְקוּת אדמימות ועד שחור חָרְפִּי

אזי בערב פטור מן העובדות יכול אני להרהר
בענינים רחוקים שמכבר דרך משל על אודות
בני בריתנו מעבר לים אני יודע השתתפותם בצער כנה היא
הם שולחים קמח המון דברי עידוד שֻׁמָּן ועצות טובות
בלא שידעו אפילו כי אבותיהם
בני בריתנו לשעבר מימות האפוקליפסה השניה בגדו בנו
הבנים לא חטאו הם ראויים להכרת תודה הננו מכירים אפוא תודה
הם לא התנסו במצור שימיו נצח
מי שפגעם אסון הינם תמיד בודדים
מְגִנֵּי הַדָּלַאי-לָמָה הכורדים ההרריים של אפגניסטן

עכשיו בכותבי מלים אלה השיגו חסידי הפשרה
יתרון מה על סיעת הנחושים בדעתם
מטוטלת שכיחה של הלכי רוח הגורלות עודן על כפות המאזניים

בתי העלמין מתרחבים מספר המגנים מתמעט
אבל ההגנה שרירה ותהא קיימת עד הסוף
ואם העיר תיפול ואחד ינצל
הוא ישא את העיר בתוכו בדרכי הגלות
הוא יהיה העיר

מביטים אנו בפני הָרָעָב בפני האש בפני המוות
וּבָרָעות מכל – פני הבגידה

וחלומותינו – רק הם לא הושפלו

 

 

 

 

1982

התרגום נדפס לראשונה בספר 'דו"ח מעיר נצורה', הוצ' הקיבוץ המאוחד

הביא למערכת: עומר מיכאליס
תרגום מפולנית: דוד וינפלד

 

יָרֵחַ קָרוּעַ מֵעַל שֵׁם-הַמְּחַבֵּר
בְּסֵפֶר הָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה הֶחָדָשׁ
שֶׁקָּנוּ לִי הוֹרַי לְיוֹם הֻלַּדְתִּי הַ-12

הָאַחֲרוֹנָה בְּטוּר
שֶׁל לַהֲקַת צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת:
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ

ג'ונתן ווינֶרט

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין
מתוך כתב העת Blackbird, כרך 7, גיליון 2 (2008)
 

 

זֶה אוּלַי בְּסֵדֶר לִשְׁכַּב
כֹּה קָרוֹב הָעֶשֶׂב יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ
רוּחַ נְמוּכָה פּוֹסַחַת
 
וְהַקּוֹלוֹת הַמְסֻמָּמִים הַקְּטַנִּים
שֶׁל הַצִיקָדוֹת בְּנוֹת הַשְּׁבַע-עֶשְׂרֵה
 
בִּמְקוֹמְךָ הַצַּר אֵין אוֹר
 
לֹא עוֹד דּוֹאֵג אֶלָּא דּוֹאֲגִים לְךָ
לֹא עוֹד לוֹקֵחַ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא נִלְקַח בְּחֶשְׁבּוֹן
נִשְׁכַּח אֲרֻכּוֹת אִם הִנְּךָ בַּר-מַזָּל
 
כֹּל חֹרֶף מֻקְדָּם יוֹתֵר
עָמֹק יוֹתֵר קַר יוֹתֵר
מְאֻחָר יוֹתֵר

אשכול בננות צהובות ברובּן
מעל שלושה אבוקדו קשים
ולצִדָם קומקום ירוק חלוּד
הפונה לַכיוון ההפוּך

 

בֵּית הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן
סִדּוּרִים סְגוּרִים עַל שִׁפּוּעַ עֵץ
הַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֹרֶף
 
 
 

ממרחק של כמה שנים שחלפו, די ברור לי ש"בלילה הזה, בעולם הזה" של אלחנדרה פיסארניק, בתרגומה של טל ניצן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת "לטינו"), הוא ספר השירה היפה ביותר שקראתי במאה ה-21 עד כה, ואחד היפים שקראתי אי פעם, בלי שמץ הגזמה. מדי פעם אני נזכר בו ורוצה לכתוב עליו משהו, ואז מוותר. קראתי בו כבר כמה פעמים מאז פרסומו ב-2005. גם הפעם לא נראה לי שאוכל לומר הרבה, אבל מדי פעם אני שומע על אנשים שהחמיצו את הספר, אז בכל זאת.
 
הנה שיר אחד, קצר, "שתיקות":
 
המוות תמיד על יד.
אני שומעת את דבָרו.
רק אותי אני שומעת.
 
השאלה הראשונה היא האם המשפט השני אומר את אותו הדבר כמו השלישי, או שמא הם מתארים התרחשויות עוקבות, שתי שמיעות שבאות בזו אחר זו? או שמא המשפט השני מתקן את הראשון כאומר, "אני שומעת את דברו. לא, טעות. רק אותי אני שומעת". האם שמיעת דברו של המוות שקולה לשמיעת ה"אני" שלי, או שמא בתחילה שמעתי את דברו של המוות, ואז עבר זמן-מה, ועתה "רק אותי אני שומעת"? ואם כך, מה קרה בינתיים, בין השורות? כמה זמן חולף ביניהן, כמה זמן עלי לשתוק בקריאת השיר בקול? והאם לשמוע "אותי" מקל או מכביד את המצב ביחס לשמיעת "דברו של המוות"?  בשיר הזה, נראה שלשמוע "אותי" מאיים הרבה יותר מלשמוע את המוות! הוא "כל הזמן על יד" — אבל היכן אני, השומעת את עצמי?
 
שאלות, שאלות. אין תשובה לשאלות האלו. אין גם תשובה לשאלה מהו "דברו" של המוות. אבל אין גם תשובה לשאלה מה פירוש "רק אותי אני שומעת". האם יש הבדל בין "דברו" של המוות, שהוא שמיעה של "דיבור", ובין שמיעה של אדם "את עצמו", להבדיל מ"דברו" או "דיבורו"? השיר מלא שמיעה, אבל אי אפשר לשמוע בעצם דבר.
 
וכאן עלינו לשוב אל הכותרת: שתיקות. פתאום מובן, כי כל הדיבורים הללו, דיבורו של המוות ש"תמיד על יד", ו"אותי" הנשמעת, אינם אלא "שתיקות". השיר מתאר דממה מוחלטת. את המילה "שומעת" המופיעה פעמיים בשיר יש להבין בהיפוך מלא ממובנה השגור.
 
אבל אין זה הסוף. כי גם עתה, כשהובן שהמשוררת אינה שומעת דבר זולת "שתיקות", נותר דבר-מה, נותר עוד קול. זהו, כמובן, קול השיר. המילים הנקראות (קראו אותן, כמו את הספר הזה כולו, בקול, כדי להבין מה גדול הישגה של המתרגמת). משמיעה כפולה לדממה, ובחזרה לשמיעה. שוב אפשר לומר "אני שומעת" – את קולה של המשוררת המהול בקולה של המתרגמת. אבל האם נשמע עתה משהו חדש? האם שמיעת השיר, שמיעת דברו של המוות, שמיעת ה"אני" – הן שלוש שמיעות נבדלות?

 

 
 
לרשימה נוספת על הספר, מאת שרון אס >> 

ולקולה של אלחנדרה (קוראת טקסט לא שלה) >>

תרגום אחר ברשת לכמה שירים >>