קטגוריה: שירה

מאת ו. ס. מֵרווין

מתוך "הגשם בעצים" (1988)

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

בַּלַּיְלָה שֶׁל יוֹם הֻלַּדְתִּי

הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם

שֶׁל הַרְמוֹנְיָה

וּלְפֶתַע שָׁמַעְתִּי

אִישׁ זָקֵן לֹא אָבִי

אָמַרְתִּי אֲבָל הָיָה זֶה

אָבִי מִתְנַשֵּׁם אֶת שְׁמִי בְּנָפְלוֹ

עַל מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן בַּחוּץ

מַמָּשׁ מִתַּחַת לַחַלּוֹן

בַּגֶּשֶׁם

אֵינִי יוֹדֵעַ

כַּמָּה פְּעָמִים

קָרָא

עַד שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי

שָׁכַבְתִּי

בַּחֶדֶר שֶׁל הוֹרַי

בַּבַּיִת הָרֵיק

שְׁנֵיהֶם מֵתוּ

בַּשָּׁנָה הַהִיא

וְהַגֶּשֶׁם יָרַד

מִכָּל עֵבֶר

הַקּוֹל הַיָּחִיד

*

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

חָבֵר שֶׁלִּי אוֹמֵר לֹא הָיִיתִי בֶּן טוֹב

אַתָּה מֵבִין

אֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי מֵבִין

*

הוּא אוֹמֵר לֹא הָלַכְתִּי

לִרְאוֹת אֶת הוֹרַי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ

וַאֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ

*

אֲפִלּוּ כְּשֶׁגַּרְתִּי בְּאוֹתָהּ הָעִיר הוּא אוֹמֵר

הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם אוּלַי פַּעַם

בְּחֹדֶשׁ וְאוּלַי אֲפִלּוּ פָּחוֹת

אֲנִי אוֹמֵר הוֹ כֵּן

*

הוּא אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָלַכְתִּי לְבַקֵּר אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

אֲנִי אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

*

הוּא אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

הוּא שָׁאַל אוֹתִי עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי

אֵיךְ אֲנִי מִסְתַּדֵּר וְהוּא

הָלַךְ לַחֶדֶר שֶׁלְּיַד

לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ לָתֵת לִי

*

הוֹ אֲנִי אוֹמֵר

וּמַרְגִּישׁ שׁוּב אֶת הַקֹּר

שֶׁל יָדוֹ שֶׁל אָבִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

*

הוּא אוֹמֵר הָאַבָּא שֶׁלִּי הִסְתּוֹבֵב

בַּמִּסְדְּרוֹן וְרָאָה אוֹתִי

מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן וְהוּא

אָמַר אַתָּה יוֹדֵעַ אֶשְׂמַח אִם תִּשָּׁאֵר

וּתְדַבֵּר אִתִּי

*

הוֹ כֵּן אֲנִי אוֹמֵר

*

הוּא אוֹמֵר אַבָּא שֶׁלִּי

אָמַר בֶּטַח

יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה חֲשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת

אוֹ אוּלַי אַתָּה צָרִיךְ לְהִפָּגֵשׁ

עִם מִישֶׁהוּ אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַחְזִיק אוֹתְךָ

*

אֲנִי מַבִּיט הַחוּצָה מֵהַחַלּוֹן

חֲבֵרִי מְבֻגָּר מִמֶּנִּי

הוּא אוֹמֵר אָמַרְתִּי לְאַבָּא שֶׁלִּי שֶׁהוּא צוֹדֵק

וְקַמְתִּי וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ אָז

אַתָּה יוֹדֵעַ

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם

וְלֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר

*

מאת מרי אוליבר

מתוך הספר "שירים נבחרים וחדשים", כרך 2 (2005)

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

בַּעֲרָבִים קָרִים,

סָבְתָא שֶׁלִּי,

שֶׁחֲצִי מִתְּבוּנָתָהּ הָיָה בְּבַעֲלוּתָהּ –

הַחֵצִי הַשֵּׁנִי הִתְעוֹפֵף בַּחֲזָרָה לְבּוֹהֶמְיָה –

*

פָּרְשָׂה עִתּוֹנִים עַל רִצְפַּת הַמִּרְפֶּסֶת

כְּדֵי, כָּךְ אָמְרָה, שֶׁהַנְּמָלִים מֵהַגִּנָּה יוּכְלוּ לִזְחֹל מִתַּחְתָּם

כְּמוֹ מִתַּחַת שְׂמִיכָה, וּלְהִתְחַמֵּם,

*

וּמָה אֲאַחֵל, מָה אֲאַחֵל לְעַצְמִי,

מִלְּבַד זֹאת: כְּשֶׁכָּךְ יַכֶּה בִּי בְּרַק הַשָּׁנִים,

שֶׁאֶהְיֶה כְּמוֹתָהּ עִם מָה שֶׁנּוֹתָר, הָאַהֲבָה הַזֹּאת.

*

מרי אוליבר

(מתוך ספר בשם זה, 1972)

מאנגלית: דרור בורשטיין

 

נָסַעְנוּ דֶּרֶךְ אוֹקְטוֹבֶּר, סָבְתָא הִצְבִּיעָה עַל פָּרוֹת;

אִמָּא, בְּמִשְׁקְפֵי בִּיפוֹקָל, כִּוְּצָה מִצְחָהּ מֵעַל מַפּוֹת, חִפְּשָׂה צֹמֶת.

בִּמְקוֹם זֶה הִגַּעְנוּ לִנְהַר הַסְּטִיכְּס, אוֹהָיוֹ.

 

עָלִים מֵתִים נָפְלוּ מְקֻפָּלִים כְּתַחֲרָה מְכֹעֶרֶת

לְמַטָּה אֶל שִׁפּוּלֵי הַגְּבָעוֹת הַחוּמִים, עַל פְּנֵי בִּנְיָנִים רֵיקִים.

עָזַבְנוּ אֶת הַמְּכוֹנִית וְשׁוֹטַטְנוּ דֶּרֶךְ שָׂדֶה,

שָׁלוֹשׁ גְּבָרוֹת עוֹצְרוֹת בְּמֶרְחָב אָדִישׁ.

 

כַּמָּה פָּרוֹת שָׁתוּ מֵהַפֶּלֶג וּלְפֶתַע פָּנוּ הַצִּדָּה.

מִי שֶׁכָּךְ כִּנָּה אֶת הַמָּקוֹם לָמַד אֶת הַלֶּקַח הַקָּשֶׁה,

אֲנִי מְנַחֶשֶׁת, בְּלִי תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת, מִיָּד.

חַוּוֹת בִּשְׁתֵּי הַגָּדוֹת רָעֲדוּ, מְרֻשָּׁשׁוֹת, בָּרוּחַ.

 

אָנוּ מְצַפּוֹת לְקֶסֶם; הַמִּסְתּוֹרִין מַתְמִיד.

אָנוּ מְבַקְּשׁוֹת חֵרוּת, אֲבָל הַמִּדָּה קְצוּבָה.

הָיָה שָׁם בֵּית קְבָרוֹת, אַךְ לֹא רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם.

חָזַרְנוּ לַמְּכוֹנִית.

 

קֵהָה מֵרֹב שִׁגָּרוֹן, מֵרֹב זְמַן, מְעוֹנוֹת עֲכוּרוֹת,

הִתְמַקְּמָה סָבְתָא שׁוּב בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי,

סָפְרָה אֶת הַפָּרוֹת. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַמִּתְהַדְּקוֹת שֶׁל אִמִּי

שָׂרְטוּ עַל פְּנֵי הַדְּרָכִים שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה. לְיַד הַהֶגֶה

מָתַחְתִּי אֶת פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַי. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת דְּקִירַת הַכְּאֵב הָרִאשׁוֹנָה.

מאת מרי אוליבר

מתוך ״בית של אור״, 1990

מאנגלית דרור בורשטיין

* 

״עֲשׂוּ מֵעַצְמְכֶם אוֹר״,
אָמַר הַבּוּדְהָא
בְּטֶרֶם מֵת.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל כָּךְ כָּל בֹּקֶר
כְּשֶׁהַמִּזְרָח מַתְחִיל
לִקְרֹעַ אֶת עַנְנֵי הָאֲפֵלָה
הָרַבִּים, לִשְׁלֹחַ לְמַעְלָה אֶת הָאוֹת
הָרִאשׁוֹן — מְנִיפָה לְבָנָה
מְקֻוְקֶוֶת וָרֹד וְסָגֹל,
יָרֹק אֲפִלּוּ.
הוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן, הוּא שָׁכַב
בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי סָאלָה,
וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר כָּל דָּבָר,
בְּיוֹדְעוֹ כִּי זוֹ שְׁעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.
הָאוֹר בּוֹעֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה,
מִתְעַבֶּה וְשׁוֹכֵן עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת.
סְבִיבוֹ נֶאֶסְפוּ הַכַּפְרִיִּים
וְרָכְנוּ קָדִימָה לְהַאֲזִין.
אֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ
תְּלוּיָה, בְּלִי חִבּוּר, בָּאֲוִיר הַכָּחֹל,
נוֹגֵעַ בִּי מִכָּל עֵבֶר
אוֹקְיָנוֹס עָלֶיהָ הַצְּהֻבִּים.
בְּלִי סָפֵק הוּא חָשַׁב עַל כָּל
שֶׁקָּרָה בְּחַיָּיו הַקָּשִׁים.
וְאָז אֲנִי חָשָׁה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ
כְּשֶׁהִיא לוֹהֶבֶת מֵעַל לַגְּבָעוֹת
כְּמִילְיוֹן פְּרָחִים עוֹלִים בָּאֵשׁ —
בָּרוּר שֶׁאֵין בִּי צֹרֶךְ
וּבְכָל זֹאת אֲנִי חָשָׁה שֶׁאֲנִי נִהְיֵית
לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵרֶךְ בִּלְתִּי מֻסְבָּר.
לְאַט, מִתַּחַת לָעֲנָפִים,
הוּא זָקַף רֹאשׁוֹ.
הוּא הִבִּיט אֶל פְּנֵי הַקָּהָל הַמְּבֹהָל שֶׁהָיָה שָׁם.

כשאני רואה ציור כמו זה (נא להגדיל על מסך גדול) התגובה הראשונה היא מין אאאאההה המתארך לרוחב המגילה, כמעט כמו הקול שיוצא מול דבר קצת מפחיד, או כמו ברכבת עקלתון בלונה-פארק. כל מי שראה דרורים יודע שאי אפשר לראות ולזכור את מה שמצויר כאן כתמונה קפואה. גם אילו היו מסתדרים ככה בעולם, אי אפשר "לצלם" את הרגע הזה מהתבוננות. הדרורים האלה הם מומצאים לגמרי, ובה בעת ההמצאה נובעת מהתבוננות והיכרות של מציאותם בטבע. הצייר הוא כמו חקיין שמכיר פוליטיקאי כל כך טוב שהוא יכול לדבר בקולו בכל סיטואציה.

הדרור הראשון משמאל מגרד (או אוחז) את ראשו בידו ומהרהר בהבעה ספקנית. הדרור השני הוא למעשה שניים, ומה שנראה במבט ראשון ככנף של אחד מהם הוא שתי הכנפיים של חברו: דרור מחביא דרור בשרוולו. הדרור השמאלי צוחק. אולי זה הצמוד אליו סיפר לו בדיחה.

אחר כך דרור אחד גבוה יותר, מתבונן למטה, אל מרגלות העץ, מקנה למגילה הרוחבית ממד מרומז של גובה. לצדו מופיע מעין דרור דו-כיווני, כלומר שניים צמודים הפונים ימינה ושמאלה. אחד מהם מביט בחבר שהתהפך. כנפו הימנית של ההפוך מצביעה אל זה שעף ומתקרב. מיד יפנו לו מקום על העץ.

הם דרוכים זה אל זה, פונים זה אל זה בערנות, יוצרים משולשים וצמדים, מדגימים תשע דרכים להיות דרור. רוח חיים נושבת לרוחב המגילה והיא נהיית כמעט ל"מגילה עפה", כמו בספר זכריה (ה, א). וגם העץ משתתף בחייהם בכל מיני הערות צורניות קטנות ומבריקות. רק ראו איך הענף בימין משתתף עם הכנף של הדרור ההפוך ביצירת מעין כלי קיבול לדרור המנמיך. או איך לזנבו של הדרור המביט לארץ מלמעלה עונה ענף קצר.

בעודי כותב את השורות האלה אני שומע ורואה את הדרורים בבניין שממול, וכאילו לא עברו אלף שנה, וכאילו אין הבדל בין סין לכאן.

***

עצי האֶדֶר

מארי האו

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

***

שָׁאַלְתִּי אֶת קְבוּצַת עֲצֵי הָאֶדֶר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת:

אֵיךְ רָאוּי שֶׁאֶחְיֶה אֶת חַיַּי?

הֵם אָמְרוּ, שְׁשְׁשְׁ… שְׁשְׁשְׁ…

אֵיךְ רָאוּי שֶׁאֶחְיֶה, שָׁאַלְתִּי, וְהֶעָלִים, כִּמְדֻמֶּה, רָחֲשׁוּ וְקָרְנוּ.

צִפּוֹר קָרָא מֵעָנָף בִּשְׂפָתוֹ,

וּמֵעָנָף, מִקְּצֵה הֶחָצֵר, עָנָה צִפּוֹר אַחֵר.

סְנָאִי טִפֵּס בִּזְחִילָה עַל גֶּזַע,

וְאָז לְאָרְכּוֹ שֶׁל עָנָף.

עִמְדִי מִלֶּכֶת, חָשַׁבְתִּי,

רְאִי לְכַמָּה זְמַן תּוּכְלִי לָשֵׂאת זֹאת.

נַסִּי לַעֲמֹד מִלֶּכֶת, וְלוּ לְכַמָּה רְגָעִים, בְּעוֹדֵךְ

לוֹגֶמֶת אוֹר          נוֹשֶׁמֶת

בהוצאת "ספרי בלימה" רואה אור בימים אלו ספר חדש, המביט לארץ: תהלים קד כציור נוף סיני. זוהי קריאה קרובה בשיר אחד, שיר הטבע היפה והחשוב ביותר בעברית, לטעמי, ואבן הפינה לכל דיון עברי באקולוגיה.

הקריאה מנסה לתאר את תהלים קד מתוכו, מתוך הקשבה לשיחותיו הפנימיות, וגם כמעין ציור נוף סיני מילולי, בעברית, לאור מחשבת הנוף בתרבות זו.

הספר רואה אור במהדורה דו-לשונית, עברית-סינית. את התרגום לסינית הכינה יאנג לאו.

זו הזדמנות להודות ליוסי שוויג שלא נבהל למחשבה לפרסם ספר שחציו סינית ואף שמח בה, ליפעת שחם, עורכת הספר, שזה כבר ספרי השלישי שזכה במבטה, לתמי בורשטיין עורכת הלשון in-house פשוטו כמשמעו, ליואב רפופורט עורך התרגום לסינית ולמעצבת טל גרגיר המעשירה את מדפינו בספרים יפים רבים כל כך. הגהתה של ענבל גרין היתה כה נמרצת, עד שגילתה שתי טעויות ניקוד בטקסט של תהילים כפי שהופיע אצלי. בנאים רבים לבית קטן למדי! תודות נוספות בתוך הספר.

נוסח אנגלי של הטקסט (מעט קצר יותר), בתרגומו של גבריאל לוין, מופיע בגיליון החדש של כתב העת "דיבור" (אוניברסיטת סטנפורד) והוא נמצא כאן.

את הספר אפשר להזמין ישירות מן ההוצאה. גונב לאוזניי שהוא כבר נמצא באדרבא בירושלים ובקרוב יגיע לחנויות עצמאיות נוספות.

*

בהלווייתו של יואל הופמן אמר הרב כי הנפטר ביקש ממנו שלא יינשאו הספדים וכי ייקרא רק מזמור תהילים קד, וכך היה. אני חושב שיואל היה שמח לראות את הכריכה האחורית של הספר הזה:

בכתב העת "הבא להבא" בעריכת עודד כרמלי פורסם טקסט (מעין מסה סיפורית או סיפור מסאי) שכתבתי בתגובה ספונטנית לקול קורא לתחרות על משוררים נשכחים. אני מביא אותו כאן ומנצל את ההזדמנות להפנות לשני הספרים הנזכרים בטקסט, שלמרבה הפלא עוד נמכרים בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" במחיר הנייר, כמו למבחר משיריו בהוצאת מוסד ביאליק ולתרגום חשוב אחד שלו בהוצאת כרמל.

***

לספר "פרטים"

לספר "מחזור פתוח"

למבחר "ימים"

לתרגום לספר המופת "הכובד והחסד" מאת סימון וייל

צ'רלס רייט
אחרי קריאה בדוּ פוּ, יוצא החוצה לבוסתן הזעיר
תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

מִמִּזְרָח לִי, מִמַּעֲרָב לִי, קַיִץ בְּשִׂיאוֹ.
שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּחָצֵר שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ עֲמֻקָּה יוֹתֵר מִבְּכָל מָקוֹם אַחֵר.
צִפּוֹרִים עָפוֹת הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְאֹרֶךְ הַמִּדְשָׁאָה
מְחַפְּשׂוֹת בַּיִת
כְּשֶׁהַלַּיְלָה נִסְחָף כְּסִירָה קְטַנָּה.
מִיּוֹם לְיוֹם יֵשׁ בִּי פָּחוֹת תּוֹעֶלֶת לְעַצְמִי.
כְּמוֹ הַצִּפּוֹר הַחַקְיָנִית הַזֹּאת,
אֲנִי מְעוֹפֵף מִדָּבָר אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ.
לְמָה אוּכַל לְצַפּוֹת בְּגִיל חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע?
מָחָר יִהְיֶה חָשׁוּךְ.
מָחֳרָתַיִם יִהְיֶה יוֹתֵר חָשׁוּךְ.
כַּלְבֵי הַשָּׁמַיִם מְיַלְּלִים.
גַּחְלִילִיּוֹת גּוֹרְרוֹת מַעְלָה אֶת דִּמְמַת הָעֶרֶב מֵהַדֶּשֶׁא הַלַּח.
לְתוֹךְ הֲמֻלַּת הָעוֹלָם, לְתוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁל הַיּוֹמְיוֹם,
לֵךְ בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט.

*