קטגוריה: שירה

פּיישנס אָגבָּבִּי

איש ונער

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ

וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ."

(בראשית כב, י)

פְּתַח אֶת הַתְּרִיס, בֵּן. לִרְוָחָה. אֲנִי לֹא מֵת עֲדַיִן.
שָׁמַעְתָּ אֶת הַבָּרָד? זֶה נִשְׁמָע כְּמוֹ טִגּוּן עָמֹק.
אִמְּךָ אוֹמֶרֶת שֶׁבָּרָק שֶׁמַּבְלִיחַ וּמְזַגְזֵג בּוֹ-זְמַנִּית
מְבַשֵּׂר צָרוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת אֶת זֶה.
אֵיךְ הֵם, הַשָּׁמַיִם? כְּחֻלִּים-אֲפֹרִים? אֲפֹרִים-כְּחֻלִּים?
הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי גַּם לִרְאוֹתָם. הֵם כְּמוֹ צְלִיל
הֶקֵּפִי עִם תְּמוּנָה קְלוּשָׁה.
מָה הַטַּעַם? אֲנִי גּוֹסֵס. תֵּן לִי אֶת יָדְךָ.
שָׂעִיר מִיּוֹמְךָ הָרִאשׁוֹן הָיִיתָ. נוֹלַדְתָּ זָקֵן.
יָדַעְנוּ שֶׁאִמְּךָ מְצַפָּה לִתְאוֹמִים,
הִיא צִפְּתָה לְבֵן וּבַת. אָחִיךָ יַעֲקֹב
עָקַב אַחֲרֶיךָ, אָחַז בַּעֲקֵבְךָ, מַתְקִיל מִלֵּדָה.
הוּא דּוֹמֶה לְאִמְּךָ. אַף פַּעַם
אַל תִּבְטַח בְּאִשָּׁה. הוּא מִתְכַּוֵּן לְנַהֵל אֶת הָעֵסֶק,
אֲבָל אַתָּה הָיִיתָ הָרִאשׁוֹן. יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹמַר לְךָ…
נוֹתְרוּ לִי כָּל כָּךְ מְעַט הֲנָאוֹת. תְּבַשֵּׁל לִי אֶת זֶה?
זֶה בְּסֵדֶר. קַח אֶת הַוּוֹלְבוֹ. אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ
לְשׁוּם מָקוֹם, מָה? בֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ.

מִי שָׁם? בֵּן, זֶה אַתָּה? חָזַרְתָּ כָּל כָּךְ מַהֵר?
עֲזֹב אֶת זֶה. אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי סֵנִילִי?
נִפְרַדְתִּי מֵחוּשׁ אֶחָד שֶׁלִּי
לֹא מֵחֲמִשָּׁה. תִּתְקָרֵב קְצָת. אֲנִי לֹא נוֹשֵׁךְ.
יֵשׁ לְךָ רֵיחַ כְּמוֹ לִבְנֵי הַבְּכוֹר אֲבָל קוֹלְךָ
קוֹל יַעֲקֹב. זֹאת אֲמוּרָה לִהְיוֹת בְּדִיחָה?
סְלַח לִי, בֵּן. אֵלּוּ בֶּטַח תּוֹפְעוֹת הַלְּוַאי,
זֶה לֹא הַגִּיל שֶׁהוֹרֵג אוֹתְךָ, אֵלּוּ הַתְּרוּפוֹת.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי פִּלְפֵּל בַּנָּזִיד.
בְּסֵדֶר. שָׁמַרְתִּי אֶת זֶה קָבוּר בְּתוֹכִי מַסְפִּיק זְמַן.
עֲשֵׂה לִי טוֹבָה קֹדֶם, תִּנְעַל אֶת הַדֶּלֶת
וְאִם אָחִיךָ יִדְפֹּק, אַל תַּעֲנֶה.

אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ אֶת זֶה. אֲפִלּוּ לֹא אִמְּךָ.
חֲבָל שֶׁלֹּא הִכַּרְתָּ אֶת סַבָּא שֶׁלְּךָ. כֻּלָּנוּ
גְּזוּרִים מֵאוֹתוֹ אָרִיג גַּס. זֵהִים,
הָיִיתִי הַבֵּן הַיָּחִיד, אַבָּא שֶׁלִּי וַאֲנִי
עָשִׂינוּ הַכֹּל בְּיַחַד, אִישׁ וְנַעַר.
בְּדִיּוּק מָלְאוּ לִי שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. אָבִי הֵעִיר אוֹתִי מֻקְדָּם,
"אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְסִיבוּב בָּאוֹטוֹ". הָיוּ שָׁם שְׁנֵי אֲנָשִׁים
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי, לְאֶחָד מֵהֶם בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי
לְיָדִי הָיָה שֵׂעָר שָׁחֹר וַעֲוִית עַצְבָּנִית.
לַמְּכוֹנִית הָיָה רֵיחַ שֶׁל זֵעָה וְעוֹר נִשְׂרָף.
הַנְּסִיעָה אָרְכָה נֶצַח. אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר.
הַדָּבָר הַבָּא שֶׁאֲנִי זוֹכֵר זֶה הַמִּשְׂרָד.
כִּסֵּא מְנַהֲלִים שָׁחֹר עֲנָקִי, שֻׁלְחָן,
טֵלֵפוֹן, הָעִצּוּב הָיָה מְיֻשָּׁן
אֲבָל בְּרָמָה. לֹא הָיָה שָׁם אַף אֶחָד חוּץ מִמֶּנִּי וּמֵאַבָּא.
"שֵׁב, בֵּן". מֵעוֹלָם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי קָטָן כָּל כָּךְ.
וְאָז הוּא עָשָׂה אֶת הַדָּבָר שֶׁזִּעְזֵעַ אוֹתִי יוֹתֵר
מִכָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז. הוּא קָשַׁר אוֹתִי.
קָשַׁר אוֹתִי לַכִּסֵּא. לֹא, לֹא הִתְנַגַּדְתִּי.
הוּא הָיָה הָאַבָּא וְהַמִּלָּה שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַחֹק.
הוּא הִצְמִיד אֶקְדָּח בְּחָזְקָה אֶל הַמֵּצַח שֶׁלִּי,
אֶל הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית. שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָלְפוּ לְנֶגֶד עֵינַי.
וְאָז הִתְפּוֹצֵץ צִלְצוּל הַטֵּלֵפוֹן.
צִלְצֵל שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים לִפְנֵי שֶׁהוּא עָנָה.
הוּא לֹא דִּבֵּר. רַק הִנִּיחַ אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת
וְיָרָה לְכִוּוּן הַמְּנוֹרָה.
מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְנוּ עַל זֶה. בַּמְּכוֹנִית
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, הִבְחַנְתִּי בַּשֵּׂעָר הָאָפֹר שֶׁלּוֹ
לָרִאשׁוֹנָה. אַף פַּעַם לֹא הֶאֱשַׁמְתִּי אוֹתוֹ בָּזֶה,
הֵבַנְתִּי. הוּא תָּמִיד עָמַד בְּהַבְטָחָתוֹ.
הוּא הָיָה יוֹרֶה. וְהוּא יָדַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת זֶה.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה, בֵּן. אֲנִי בְּסֵדֶר. אֲנִי חַיָּב לִישֹׁן.
תָּעִיר אוֹתִי בְּעוֹד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת. אֶשְׁתֶּה לְחַיֵּי זֶה.
מִי אַתָּה? מִי? אֲנִי זָקֵן מִדַּי לָזֶה.
אִם אַתָּה מִי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה, אָז מִי לַעֲזָאזֵל
יָשַׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי, לְמִי סִפַּרְתִּי אֶת הַסּוֹד?
חָיִיתִי יוֹתֵר מִדַּי. חֲבָל שֶׁהוּא לֹא לָחַץ עַל הַהֶדֶק.
אֵיפֹה הַתְּרוּפוֹת שֶׁלִּי? אֲנִי אִישׁ מֵת.
יֵשׁ לִי שְׁנֵי בָּנִים… בָּרָק מַבְלִיחַ וּמְזַגְזֵג…
מִי שֶׁמַּגִּיעַ רִאשׁוֹן מְקַבֵּל שֵׁרוּת רִאשׁוֹן. חֲטָאֵי הָאָב…
סְלַח לִי, בֶּן. הוּא חִכָּה שְׁמוֹנָה צִלְצוּלִים.
אֲנִי מִצְטַעֵר, אֲנִי חַלָּשׁ מִדַּי עַכְשָׁו. שְׁאַל אֶת אָחִיךָ.
יוֹתֵר מִדַּי מֶלַח. אֵין לִי תֵּאָבוֹן.
הוּא הֶאֱפִיר בִּן-לַיְלָה. אֵיפֹה הַתְּרוּפוֹת שֶׁלִּי?
מָה הַשָּׁעָה? הֵיכָן אֲנִי? וּמִי אַתָּה?
יֵשׁ לִי רַק בֵּן אֶחָד. אַף פַּעַם לֹא הָיוּ לִי שְׁנַיִם.

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

מתוך שירים חדשים ונבחרים, ב' (2004-2005)

*

לְכָל מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת, אֲנִי תָּמִיד

צְרִיכָה עָלֶה אוֹ פֶּרַח, אִם לֹא

שָׂדֶה שָׁלֵם. בַּאֲשֶׁר לַשָּׁמַיִם, אֲנִי כֹּה מְאֹהֶבֶת

בִּפְרָאוּת בְּהַמְצָאוֹתֵיהֶם הַיּוֹמְיוֹמִיּוֹת,

כְּחֻלִּים קְרִירִים אוֹ אֲפֹרִים כְּחָתוּל אוֹ מְלֵאִים

בִּסְפִינוֹת עֲנָנִים, שֶׁפָּשׁוּט אֵינֶנִּי יְכוֹלָה

לוֹמַר מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת בְּלִי לְפָחוֹת

מְלוֹא שָׁמַיִם אֶחָד. מָה עוֹד? צָרִיךְ מַיִם,

נַחַל אוֹ בְּאֵר, נָהָר אוֹ אוֹקְיָנוֹס, אֶחָד מֵהֶם

חַיָּב לִהְיוֹת שָׁם. עַל מְנַת שֶׁהַלֵּב יִהְיֶה שָׁם. שֶׁהָעֵט

יִתְמַקֵּם. שֶׁהָרַעֲיוֹן יוֹפִיעַ.

*

מאת ו. ס. מרווין

מתוך "הגשם בעצים", 1988

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

–

בָּאוֹר הַסָּתוּר אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם

כְּשֶׁהֶעָלִים מַבְהִירִים אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר

הַצְּלָלִים נְמַסִּים וְהַמִּשְׁמְשִׁים מוֹפִיעִים

עַכְשָׁו שֶׁהָעֲנָפִים נֶעֱלָמִים אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַמִּשְׁמְשִׁים

עַל אֶלֶף עֵצִים מַבְשִׁילִים בָּאֲוִיר

הֵם מַבְשִׁילִים בַּשֶּׁמֶשׁ לְאֹרֶךְ הַקִּיר הַמַּעֲרָבִי

אֵינְסְפוֹר מִשְׁמְשִׁים מַבְשִׁילִים בְּאוֹר יוֹם

–

מָה שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם

מֵעוֹלָם לֹא הִבְחַנְתִּי בַּמִּשְׁמְשִׁים הָאֵלֶּה מִתְנוֹדְדִים בָּאוֹר

הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּבֻסְתָּנִים לָנֶצַח

מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּיּוֹם שֶׁבַּמִּשְׁמְשִׁים

מִבְּלִי לָדַעַת אֶת בְּשֵׁלוּת הָאֲוִיר הַצָּלוּל

מִבְּלִי לָגַעַת בַּמִּשְׁמְשִׁים שֶׁבְּעוֹרֵךְ

מִבְּלִי לִטְעֹם בְּפִיךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבַּמִּשְׁמְשִׁים

–

מאת ו. ס. מֵרווין

מתוך "הגשם בעצים" (1988)

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

בַּלַּיְלָה שֶׁל יוֹם הֻלַּדְתִּי

הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם

שֶׁל הַרְמוֹנְיָה

וּלְפֶתַע שָׁמַעְתִּי

אִישׁ זָקֵן לֹא אָבִי

אָמַרְתִּי אֲבָל הָיָה זֶה

אָבִי מִתְנַשֵּׁם אֶת שְׁמִי בְּנָפְלוֹ

עַל מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן בַּחוּץ

מַמָּשׁ מִתַּחַת לַחַלּוֹן

בַּגֶּשֶׁם

אֵינִי יוֹדֵעַ

כַּמָּה פְּעָמִים

קָרָא

עַד שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי

שָׁכַבְתִּי

בַּחֶדֶר שֶׁל הוֹרַי

בַּבַּיִת הָרֵיק

שְׁנֵיהֶם מֵתוּ

בַּשָּׁנָה הַהִיא

וְהַגֶּשֶׁם יָרַד

מִכָּל עֵבֶר

הַקּוֹל הַיָּחִיד

*

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

חָבֵר שֶׁלִּי אוֹמֵר לֹא הָיִיתִי בֶּן טוֹב

אַתָּה מֵבִין

אֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי מֵבִין

*

הוּא אוֹמֵר לֹא הָלַכְתִּי

לִרְאוֹת אֶת הוֹרַי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ

וַאֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ

*

אֲפִלּוּ כְּשֶׁגַּרְתִּי בְּאוֹתָהּ הָעִיר הוּא אוֹמֵר

הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם אוּלַי פַּעַם

בְּחֹדֶשׁ וְאוּלַי אֲפִלּוּ פָּחוֹת

אֲנִי אוֹמֵר הוֹ כֵּן

*

הוּא אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָלַכְתִּי לְבַקֵּר אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

אֲנִי אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

*

הוּא אוֹמֵר הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

הוּא שָׁאַל אוֹתִי עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי

אֵיךְ אֲנִי מִסְתַּדֵּר וְהוּא

הָלַךְ לַחֶדֶר שֶׁלְּיַד

לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ לָתֵת לִי

*

הוֹ אֲנִי אוֹמֵר

וּמַרְגִּישׁ שׁוּב אֶת הַקֹּר

שֶׁל יָדוֹ שֶׁל אָבִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

*

הוּא אוֹמֵר הָאַבָּא שֶׁלִּי הִסְתּוֹבֵב

בַּמִּסְדְּרוֹן וְרָאָה אוֹתִי

מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן וְהוּא

אָמַר אַתָּה יוֹדֵעַ אֶשְׂמַח אִם תִּשָּׁאֵר

וּתְדַבֵּר אִתִּי

*

הוֹ כֵּן אֲנִי אוֹמֵר

*

הוּא אוֹמֵר אַבָּא שֶׁלִּי

אָמַר בֶּטַח

יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה חֲשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת

אוֹ אוּלַי אַתָּה צָרִיךְ לְהִפָּגֵשׁ

עִם מִישֶׁהוּ אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַחְזִיק אוֹתְךָ

*

אֲנִי מַבִּיט הַחוּצָה מֵהַחַלּוֹן

חֲבֵרִי מְבֻגָּר מִמֶּנִּי

הוּא אוֹמֵר אָמַרְתִּי לְאַבָּא שֶׁלִּי שֶׁהוּא צוֹדֵק

וְקַמְתִּי וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ אָז

אַתָּה יוֹדֵעַ

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם

וְלֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר

*

מאת מרי אוליבר

מתוך הספר "שירים נבחרים וחדשים", כרך 2 (2005)

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

בַּעֲרָבִים קָרִים,

סָבְתָא שֶׁלִּי,

שֶׁחֲצִי מִתְּבוּנָתָהּ הָיָה בְּבַעֲלוּתָהּ –

הַחֵצִי הַשֵּׁנִי הִתְעוֹפֵף בַּחֲזָרָה לְבּוֹהֶמְיָה –

*

פָּרְשָׂה עִתּוֹנִים עַל רִצְפַּת הַמִּרְפֶּסֶת

כְּדֵי, כָּךְ אָמְרָה, שֶׁהַנְּמָלִים מֵהַגִּנָּה יוּכְלוּ לִזְחֹל מִתַּחְתָּם

כְּמוֹ מִתַּחַת שְׂמִיכָה, וּלְהִתְחַמֵּם,

*

וּמָה אֲאַחֵל, מָה אֲאַחֵל לְעַצְמִי,

מִלְּבַד זֹאת: כְּשֶׁכָּךְ יַכֶּה בִּי בְּרַק הַשָּׁנִים,

שֶׁאֶהְיֶה כְּמוֹתָהּ עִם מָה שֶׁנּוֹתָר, הָאַהֲבָה הַזֹּאת.

*

מרי אוליבר

(מתוך ספר בשם זה, 1972)

מאנגלית: דרור בורשטיין

 

נָסַעְנוּ דֶּרֶךְ אוֹקְטוֹבֶּר, סָבְתָא הִצְבִּיעָה עַל פָּרוֹת;

אִמָּא, בְּמִשְׁקְפֵי בִּיפוֹקָל, כִּוְּצָה מִצְחָהּ מֵעַל מַפּוֹת, חִפְּשָׂה צֹמֶת.

בִּמְקוֹם זֶה הִגַּעְנוּ לִנְהַר הַסְּטִיכְּס, אוֹהָיוֹ.

 

עָלִים מֵתִים נָפְלוּ מְקֻפָּלִים כְּתַחֲרָה מְכֹעֶרֶת

לְמַטָּה אֶל שִׁפּוּלֵי הַגְּבָעוֹת הַחוּמִים, עַל פְּנֵי בִּנְיָנִים רֵיקִים.

עָזַבְנוּ אֶת הַמְּכוֹנִית וְשׁוֹטַטְנוּ דֶּרֶךְ שָׂדֶה,

שָׁלוֹשׁ גְּבָרוֹת עוֹצְרוֹת בְּמֶרְחָב אָדִישׁ.

 

כַּמָּה פָּרוֹת שָׁתוּ מֵהַפֶּלֶג וּלְפֶתַע פָּנוּ הַצִּדָּה.

מִי שֶׁכָּךְ כִּנָּה אֶת הַמָּקוֹם לָמַד אֶת הַלֶּקַח הַקָּשֶׁה,

אֲנִי מְנַחֶשֶׁת, בְּלִי תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת, מִיָּד.

חַוּוֹת בִּשְׁתֵּי הַגָּדוֹת רָעֲדוּ, מְרֻשָּׁשׁוֹת, בָּרוּחַ.

 

אָנוּ מְצַפּוֹת לְקֶסֶם; הַמִּסְתּוֹרִין מַתְמִיד.

אָנוּ מְבַקְּשׁוֹת חֵרוּת, אֲבָל הַמִּדָּה קְצוּבָה.

הָיָה שָׁם בֵּית קְבָרוֹת, אַךְ לֹא רָאִינוּ בְּנֵי אָדָם.

חָזַרְנוּ לַמְּכוֹנִית.

 

קֵהָה מֵרֹב שִׁגָּרוֹן, מֵרֹב זְמַן, מְעוֹנוֹת עֲכוּרוֹת,

הִתְמַקְּמָה סָבְתָא שׁוּב בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי,

סָפְרָה אֶת הַפָּרוֹת. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַמִּתְהַדְּקוֹת שֶׁל אִמִּי

שָׂרְטוּ עַל פְּנֵי הַדְּרָכִים שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה. לְיַד הַהֶגֶה

מָתַחְתִּי אֶת פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַי. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת דְּקִירַת הַכְּאֵב הָרִאשׁוֹנָה.

מאת מרי אוליבר

מתוך ״בית של אור״, 1990

מאנגלית דרור בורשטיין

* 

״עֲשׂוּ מֵעַצְמְכֶם אוֹר״,
אָמַר הַבּוּדְהָא
בְּטֶרֶם מֵת.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל כָּךְ כָּל בֹּקֶר
כְּשֶׁהַמִּזְרָח מַתְחִיל
לִקְרֹעַ אֶת עַנְנֵי הָאֲפֵלָה
הָרַבִּים, לִשְׁלֹחַ לְמַעְלָה אֶת הָאוֹת
הָרִאשׁוֹן — מְנִיפָה לְבָנָה
מְקֻוְקֶוֶת וָרֹד וְסָגֹל,
יָרֹק אֲפִלּוּ.
הוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן, הוּא שָׁכַב
בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי סָאלָה,
וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר כָּל דָּבָר,
בְּיוֹדְעוֹ כִּי זוֹ שְׁעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה.
הָאוֹר בּוֹעֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה,
מִתְעַבֶּה וְשׁוֹכֵן עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת.
סְבִיבוֹ נֶאֶסְפוּ הַכַּפְרִיִּים
וְרָכְנוּ קָדִימָה לְהַאֲזִין.
אֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ
תְּלוּיָה, בְּלִי חִבּוּר, בָּאֲוִיר הַכָּחֹל,
נוֹגֵעַ בִּי מִכָּל עֵבֶר
אוֹקְיָנוֹס עָלֶיהָ הַצְּהֻבִּים.
בְּלִי סָפֵק הוּא חָשַׁב עַל כָּל
שֶׁקָּרָה בְּחַיָּיו הַקָּשִׁים.
וְאָז אֲנִי חָשָׁה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ
כְּשֶׁהִיא לוֹהֶבֶת מֵעַל לַגְּבָעוֹת
כְּמִילְיוֹן פְּרָחִים עוֹלִים בָּאֵשׁ —
בָּרוּר שֶׁאֵין בִּי צֹרֶךְ
וּבְכָל זֹאת אֲנִי חָשָׁה שֶׁאֲנִי נִהְיֵית
לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵרֶךְ בִּלְתִּי מֻסְבָּר.
לְאַט, מִתַּחַת לָעֲנָפִים,
הוּא זָקַף רֹאשׁוֹ.
הוּא הִבִּיט אֶל פְּנֵי הַקָּהָל הַמְּבֹהָל שֶׁהָיָה שָׁם.

כשאני רואה ציור כמו זה (נא להגדיל על מסך גדול) התגובה הראשונה היא מין אאאאההה המתארך לרוחב המגילה, כמעט כמו הקול שיוצא מול דבר קצת מפחיד, או כמו ברכבת עקלתון בלונה-פארק. כל מי שראה דרורים יודע שאי אפשר לראות ולזכור את מה שמצויר כאן כתמונה קפואה. גם אילו היו מסתדרים ככה בעולם, אי אפשר "לצלם" את הרגע הזה מהתבוננות. הדרורים האלה הם מומצאים לגמרי, ובה בעת ההמצאה נובעת מהתבוננות והיכרות של מציאותם בטבע. הצייר הוא כמו חקיין שמכיר פוליטיקאי כל כך טוב שהוא יכול לדבר בקולו בכל סיטואציה.

הדרור הראשון משמאל מגרד (או אוחז) את ראשו בידו ומהרהר בהבעה ספקנית. הדרור השני הוא למעשה שניים, ומה שנראה במבט ראשון ככנף של אחד מהם הוא שתי הכנפיים של חברו: דרור מחביא דרור בשרוולו. הדרור השמאלי צוחק. אולי זה הצמוד אליו סיפר לו בדיחה.

אחר כך דרור אחד גבוה יותר, מתבונן למטה, אל מרגלות העץ, מקנה למגילה הרוחבית ממד מרומז של גובה. לצדו מופיע מעין דרור דו-כיווני, כלומר שניים צמודים הפונים ימינה ושמאלה. אחד מהם מביט בחבר שהתהפך. כנפו הימנית של ההפוך מצביעה אל זה שעף ומתקרב. מיד יפנו לו מקום על העץ.

הם דרוכים זה אל זה, פונים זה אל זה בערנות, יוצרים משולשים וצמדים, מדגימים תשע דרכים להיות דרור. רוח חיים נושבת לרוחב המגילה והיא נהיית כמעט ל"מגילה עפה", כמו בספר זכריה (ה, א). וגם העץ משתתף בחייהם בכל מיני הערות צורניות קטנות ומבריקות. רק ראו איך הענף בימין משתתף עם הכנף של הדרור ההפוך ביצירת מעין כלי קיבול לדרור המנמיך. או איך לזנבו של הדרור המביט לארץ מלמעלה עונה ענף קצר.

בעודי כותב את השורות האלה אני שומע ורואה את הדרורים בבניין שממול, וכאילו לא עברו אלף שנה, וכאילו אין הבדל בין סין לכאן.

***

עצי האֶדֶר

מארי האו

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

***

שָׁאַלְתִּי אֶת קְבוּצַת עֲצֵי הָאֶדֶר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת:

אֵיךְ רָאוּי שֶׁאֶחְיֶה אֶת חַיַּי?

הֵם אָמְרוּ, שְׁשְׁשְׁ… שְׁשְׁשְׁ…

אֵיךְ רָאוּי שֶׁאֶחְיֶה, שָׁאַלְתִּי, וְהֶעָלִים, כִּמְדֻמֶּה, רָחֲשׁוּ וְקָרְנוּ.

צִפּוֹר קָרָא מֵעָנָף בִּשְׂפָתוֹ,

וּמֵעָנָף, מִקְּצֵה הֶחָצֵר, עָנָה צִפּוֹר אַחֵר.

סְנָאִי טִפֵּס בִּזְחִילָה עַל גֶּזַע,

וְאָז לְאָרְכּוֹ שֶׁל עָנָף.

עִמְדִי מִלֶּכֶת, חָשַׁבְתִּי,

רְאִי לְכַמָּה זְמַן תּוּכְלִי לָשֵׂאת זֹאת.

נַסִּי לַעֲמֹד מִלֶּכֶת, וְלוּ לְכַמָּה רְגָעִים, בְּעוֹדֵךְ

לוֹגֶמֶת אוֹר          נוֹשֶׁמֶת