דרור בורשטיין
לאונרדו דא וינצ'י
כיצד בעזרת מכונה מסוימת
רבּים יכולים להישאר זמן-מה מתחת למים.
וכיצד ומדוע איני מתאר את שיטתי להישאר מתחת למים
וכמה זמן אני יכול להתקיים ללא מזון.
ואיני מפרסם או מגלה את הדברים
מפני טִבעו המרושע של האדם
שישתמש בהם לרצח במעמקי הים
ולהרס של ספינות ולהטבעתן
יחד עם האנשים שבתוכן
(תחילת המאה ה-16. מן התרגום האנגלי של המחברות)
יוֹסָא בּוּסוֹן (1716-1783)
(מתורגם מן התרגום האנגלי של המקור היפאני)
. . .
קְרִירוּת –
קוֹל הַפַּעֲמוֹן
בְּהִיפָּרְדוֹ מֵהַפַּעֲמוֹן
. . .
מְעַבֵּד אֶת הָאֲדָמָה;
הָאִישׁ שֶׁשָּׁאַל לַדֶרֶךְ
נֶעֱלָם
. . .
גֶּשֶׁם קַיִץ מֻקְדָּם –
בָּתִּים פּוֹנִים לַנָּהָר
שְׁנַיִם
. . .
חוֹצֶה
אֶת נְהַר הַקַּיִץ
סַנְדָּלִים בְּיָדַיי
. . .
הַלַּיְלָה הַקָּצָר –
מַטְאֲטֵא מוּשְׁלָךְ
עַל הַחוֹף
. . .
גִּשְׁמִי סוֹף אָבִיב –
אֲפִילוּ נַחַל חֲסַר-שֵׁם –
דָּבָר מְטִיל אֵימָה
. . .
אוֹר הַיָּרֵחַ
נָע מֵעֲרָבָה. צֵל פְּרַחִים
זוֹחֵל אֶל הַמִזְרָח
יוסא בוסון, יציאה להרים ולשדות, המוזיאון הלאומי, טוקיו
כמה קישורים:
הרים נוצרים על ידי זרמי נהרות.
הרים נהרסים על ידי זרמי נהרות.
נהרות גדולים מאוד
זורמים מתחת לאדמה.
המים של הימים המלוחים
מתוקים במקומות העמוקים ביותר.
הכוכבים נראים בלילה ולא ביום
מכיוון שאנו מצויים תחת אוויר צפוף
המורכב מאינספור חלקיקים לחים
וכאשר קרני השמש נופלות על כל אחד מהם בנפרד
הם מחזירים קרינה
וכך אינספור החלקיקים הבהירים האלו מסתירים את הכוכבים
וללא אותו אוויר
השמיים היו מראים תמיד
את הכוכבים על רקע חשכתם.
בּנה עדשות כדי לראות את הירח מוגדל.
אני אומר שמכיוון שלירח אין אור משל עצמו
ועדיין הוא מאיר
מתחייב שאורו נגרם
על ידי גוף אחר.
הקטעים הבאים מוכתרים כ"נבואות", אבל הם למעשה חידות פשוטות. במתח שבין הנבואה, שאינה מסמנת אירוע ניתן לזיהוי, לבין החידה שפתרונה מיידי ונתון בסוגריים, כדאי לקרוא את הקטעים האלה.
גופים גדולים ייראו
חסרי חיים
נושאים, בחיפזון אכזר,
המוני בני אדם
אל השמדת חייהם
(על ספינות טובעות)
בני האדם ילכו בלי להתנועע
הם ידברו עם אלו שאינם נוכחים במָקום
וישמעו את אלו שאינם מדברים
(על החלומות)
בעזרת הכוכבים
אנשים יהיו
מהירים כמו כל חיה מהירה
(על דרבנות של רוכבי סוסים)
דמויות ענק יופיעו וצורתן צורת אדם
וככל שתקרב אליהן
כך ילך גודלן העצום ויצטמצם
(על צללי אנשים המוטלים בלילה)
על הדבורים
הן גרות יחדיו בקהילות
הן נהרסות כדי שנוכל לקחת מהן את הדבש
אוּמות רבות ועצומות
יושמדו בתוך שטחי המחיה שלהן
ענווה
אנו מבחינים בדוגמה הברורה ביותר לענווה
אצל הכבשים
אשר ייכנעו לכל חיה
וכשהם ניתנים כמאכל לאריות כלואים
הם עדינים כלפי האריות כמו כלפי אִמם
וכך לעתים קרובות
אפשר היה לראות
שהאריות נמנעו
מלהרוג אותם
* * * * * *
גופנו תלוי בשמיים
והשמיים
ברוח
* * * * * *
השמש איננה נעה.
[ארבעה קטעים בתרגום מהתרגום האנגלי, מתוך הכרך השני של המהדורה הדו-לשונית של המחברות של לאונרדו דא וינצ'י. שבירת השורות אינה במקור. המילה "רוח" בקטע השלישי = spirito. לאונרדו נולד ב-1452 ונפטר ב-1519].
אָנוּ עוֹמְדִים סָבִיב לְתוֹף הַנֵּפְט הַבּוֹעֵר
וְאָנוּ מְחַמֵמִים אֶת עַצְמֵנוּ, אֶת יָדֵינוּ
אֶת פָּנֵינוּ, בְּחוּמוֹ הַטָּהוֹר הַלוֹחֵךְ.
אָנוּ מַגְבִּיהִים כּוֹסוֹת קָפֶה מַעֲלוֹת-אֵד
אֶל שְׂפָתֵינוּ וְאָנוּ שׁוֹתִים אוֹתָן
בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִים. אֲבָל סַלְמוֹן אֲנַחְנוּ
דָּגִים. וְעַתָּה אָנוּ רוֹקְעִים בְּרַגְלֵינוּ
עַל הַשֶּׁלֶג וְעַל הַסְּלַעִים וְנָעִים בְּמַּעֲלֵה הַנָּהָר,
אַט-אַט, מְלֵאִים אַהֲבָה, אֶל עֵבֶר הָאֲגַמִים הַשְּׁקֵטִים.
נִצַּלְתִּי בְּקַלּוּת. הַמַּעֲבָר הָיָה קָצַר. אֶת שְׁאֵרִית יָמַי בִּילִיתִי תַּחַת מַסֵּכָה.
מִתּוֹךְ כַּמָּה פַּסְפּוֹרְטִים שֶׁהוּנְחוּ עַל שֻׁלְחָנִי בָּחַרְתִּי לִי אֶחָד שֶׁל יְהוּדִי.
שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז הֵנָפְתִי מוּל מַרְאַת בַּיִת-הַמָּלוֹן כַּף יָד יָמִין פְּרוּשָׂה לְצַד רָאשִׁי.
בַּמִּלְחָמָה, אוֹמְרִים, הָיוּ מִקְרֵי אַכְזָרִיוּת. "בְּמִלְחָמָה כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה". מִשְׁפָּט קָצָר, בָּהִיר.
אֲנִי מֵסִיר מֵעַל שִׁכְמִי אֶת הָאַשְׁמָה כְּמוֹ חָלוּק בֵּית-הַמָּלוֹן הָרַךְ.
עָמַדְתִּי עַל מִרְפֶּסֶת כִּמְדוּמֶה וְכָל מִי שֶׁחָפַץ בְּכָךְ נִקְבָּץ וְהִתְאַסֵּף.
אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ יְלָדִים וִילָדוֹת חִלְּקוּ פְּרַחִים וְצָחֲקוּ. צָחַקְתִּי גַּם אֲנִי.
רָאִיתִי יוֹם אֶחָד אֶת נְאוּמִי לִפְנֵי הָהַמּוֹנִים וְלֹא הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלִי.
אֲנִי מַבִּיט מִתּוֹךְ חַלּוֹן אֶל הָאוֹקְיָנוֹס. הֵן לֹא לָרִאשׁוֹנָה אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְכַוֵּן אֶת הָאֶקְדָּח אֶל רַקָּתִי.
בְּעוֹד אַרְבַּע שָׁנִים אֶהְיֶה בֵּן 150 וְשׁוּב הַצֶּוֶת יַעֲרֹך לִי חֲגִיגָה צְנוּעָה.
אֶנְשֹׁף בְּכֹחַ בַּנֵרוֹת הָדַּקִּיקִים וַאֲכַבֶּה אֶת הַנֵרוֹת.
אֲנִי אָדָם זָקֵן וּכְנִרְאֶה שֶׁעוֹד שָׁנִים רַבּוֹת נוֹתְרוּ לִי. עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת.
קָרָאתִי בַּסְּפָרִים שֶׁרֹעַ אָשֵׁר אֵין לְתָאֲרו הִפַחְתִּי בָּעוֹלָם.
כֹּחַ פְּנִימִי דָּחַף אוֹתִי כְּפִי שֶׁהוּא דּוֹחֵף אֶת שְׁאָר הָאֲנָשִׁים.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ מִן הַמִּסְדְּרוֹן גְּרִירַת-רַגְלָיִים שֶׁל אָדָם. מִי הָהוֹלֵךְ?
אֲנִי מֵסֵב אֶת הָאֶקְדָּח מֵעִם רֹאשִׁי וּמִסְתַּכֵּל אֶל הַגַּלִּים וְאֶל הַיָּם. טָבוּעַ צָף עַל הַגַּלִּים.
כָּעֵת אָקוּם, אֵרֵד וְאֶסְתָּרֵק, וְאֶצְטָרֵף אֶל יֶתֶר הַזְּקֵנִים הַסּוֹעֲדִים.
מִתַּחַת לְבִרְכַּי הַמַּיִם הָרוֹתְחִים. כַּפּוֹת רָגְלַי עוֹמְדוֹת עַל אֲבָנִים קְטָנוֹת.
סָבִיב אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַמֶּלְצַרִים מְקַשְׁקְשִׁים בְּכַפִּיוֹת וּמַנִּיחִים מַפִּית לְכָל סוֹעֵד.
הַאִם לִטְבֹּל אֶת הַיָּדָיִים אוֹ לְהִשָּׁאֵר חֲצִי בָּחוּץ חֲצִי בִּפְנִים שׁוֹאֵל אוֹתִי אַחַד הָאֲדוֹנִים.
הָיוּ יָמִים שֶׁבִּדְחִיפָה קַלָה הָיִיתִי מַעֲבִיר אֶת כָּל הָרֹאשׁ בֵּינוֹת לָסוֹרָגִים.
מִיָּד יַכּוּ בְּפַּעֲמוֹן וְיִקְרְאוּ לִסְעֻדַּת עַרְבִית. הַפַּחַד מֵהַפַּעֲמוֹן.
הָיָה בְּפְּרָג אָדָם שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּצִיּוּרִים וְכָל מַה שֶׁקָּרָה לִפְנֵי הַבַּד הָיָה גָּלוּי לוֹ כְּמוֹ בְּתֵאַטְרוֹן.
עָמַדְתִּי פַּעַם מוּל חָבִית שֶׁל תַּפּוּחִים בְּמוּזֵאוֹן בְּעִיר שָׂדֶה לְיָד אֲגַם קָפוּא. הַכֹּל נִשְׁכָּח אוֹ יִשָּׁכַח.
לְאַט-לְאַט הוֹפְכוֹת רַגְלַי לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר בְּעוֹד אֲנִי צָף וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הָאֲדוֹנִים הָרוֹחֲצִים.
אִם רַק אֶרְצֶה אַשְׁאִיר אוֹתָן לָלֶכֶת מֵאֲחוֹר וְאֶתְרַחֵק בְּלִי מַאֲמָץ לְאָן שֶׁרַק אֶרְצֶה.
הָיָה בְּפְּרָג אָדָם שֶׁבְּכִיסוֹ הָיָה נָעוּץ עֵט שֶׁהָיָה מַתְחִיל פִּתְאֹם לִדְלֹף אֶל תּוֹךְ הַכִּיס.
שָׁקַעְתִּי בִּכְתִיבָה כִּי לֹא הָיָה לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר לִשְׁקֹעַ בְּתוֹכוֹ.
הַמַּיִם מִסְתַּבֵּר עָלוּ עַד לְחָזִי וְעוֹד מְעַט יְחַמֵמוּ אֶת הַצַּוָּאר. הַפַּחַד מִנְּשִׁימָה.
הָיוּ בְּפְּרָג יָמִים שֶׁבֵּין הַסּוֹרָגִים הָיִיתִי בְּמְּעִיל עָבֶה חוֹלֵף כְּמוֹ הָרוּחַ בַּגְּשָׁרִים.
הָיָה לִי עוֹד דָּבָר אֶחָד לוֹמַר לָכֶם אֲבָל שָׁעוֹן צִלְצֵל בְּאֶמְצַע הַחֲלוֹם.
אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת אַגִּיד כְּבָר בְּצוּרַת בּוּעוֹת שֶׁיַּעֲלוּ אֶל פְּנֵי הַיָּם וְיֵעָלְמוּ.
תצלום: ד"ב
בַּלַיְלָה דְּגֵי הַסַּלְמוֹן יוֹצְאִים
מִתּוֹךְ הַנָּהָר אֶל הָעִיר.
הֵם נִמְנָעִים מִמְּקוֹמוֹת בַּעֲלֵי שֵׁם
כְּמוֹ פוֹסְטֶר'ס פְרִיז, A & W, סְמָיְלִי'ז,
שׂוֹחִים קָרוֹב לַבָּתִּים צְמוּדֵי
הַקַּרְקַע בִּשְׂדֵרוֹת רַייט הֵיכָן שֶׁלִּפְעָמִים
בְּשָׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְנַסִּים לִפְתֹחַ אֶת יָדִיוֹת הַדְּלָתוֹת
אוֹ נֶחְבָּטִים כְּנֶגֶד כִּבְלִי טֵלֵוִיזְיָה.
אָנוּ עֵרִים וּמַמְתִינִים לָהֵם.
אָנוּ מַשְׁאִירִים אֶת הַחַלּוֹנוֹת הַאֲחוֹרִייִם שֶׁלָנוּ פְּתוּחִים
וְצוֹעֲקִים כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים קוֹל שִׁכְשׁוּךְ.
בְּקָרִים הֵם אַכְזָבָה.
וויליאם גארנט, השתקפות השמש בנהר דמוי עץ, סן פרנסיסקו, 1963
~
אֶת הַטַּעַם הַמַּר שֶׁל הַקֶּצֶף אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲבִיר מִשְׂפָתַי.
אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַיָּמִים הָהֵם – חָלְפוּ.
אֲנִי עוֹבֵר בָּחֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים וּמֵסֵב אֶת מַבָּטִי מִן הַכְּרִיכוֹת הַנוֹצֶצוֹת.
מַרְבִּית מַה שֶׁסֻּפַּר – הָיָה אֱמֶת.
פּוֹעֵל הַנִּקָּיוֹן אָשֵׁר גּוֹרֵף אֶת הָאַשְׁפָּה בַּמַּטְאֲטֵא שֶׁלוֹ יִגְרוֹף גַּם אֶת כּוֹסִי.
אֲנִי מֵרִים רַגְלָיִים כְּדֵי לָתֵת לוֹ מַעֲבָר וְהוּא מַבִּיט בִּי לִשְׁנִיָּיה בְּהַכָּרַת תּוֹדָה.
בִּרְבוֹת הַיָּמִים סִּגַּלְתִּי אֶת מִבְטָאָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַאָרֶץ הַזֹּאת. לָמַדְתִּי לִהְיוֹת.
הָיָה מִי שֶׁיָּדַע לִנְקֹב בִּסְכוּם בָּרֶגַע הַנָּכוֹן.
אֶת הַנְּעַרִים מִן הַטִּירָה כְּבָר לֹא רָאִיתִי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן. רֹב הַמּוֹרִים – אֵינָם.
מִי שֶׁנּוֹתַר – נוֹתַר לְבַד אוֹ הִתְעַטֵּף שְׁתִיקָה.
יֵשׁ וַאֲנִי נֵעוֹר בְּאֶמְצַע לַיְלָה וּסְבִיבִי כִּמְדוּמֶה עוֹלִים קִירוֹת וּמַדְרֵגוֹת.
בְּכִיס הַחֲלִיפָה הַזּוֹ שְׁמוּרָה עִמִי מַפָּה אֲבָל אֵינִי זוֹכֵר לְאָן הִיא מוֹבִילָה.
יָכוֹל הָיִיתִי לְהָנִיף אֶת אֶצְבַּעִי וְכָל הַמָּטוֹסִים הָיוּ חַגִים בְּמַעְגָּל.
בִּשְׁתֵּי מִלִּים הָיָה מַסְלוּל הַתְּעוּפָה הוֹפֵךְ שָׁטִיחַ פַּרְפַּרִים.
אֲנִי לוֹגֵם מִן הַמַּשְׁקֶה הַמְּקֻלְקָּל הַזֶה וּמִסְתַּכֵּל בִּשְׁעוֹנִי.
אֲפִילוּ כָּאן, הַשְּׁאֵלָה הַאִם לַחֲזֹר הַבַּיְתָה אוֹ לְהִשָּׁאֵר.
אָרְצִ'י שֶׁפּ נִצָּב בְּרֹאשׁ כֶּבֶשׁ הַמָּטוֹס בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֵּן גּוּרְיוֹן, פֶבְּרוּאָר 2005
בַּתִּיק הַזֶה אֲנִי נוֹשֵׂא לֹא סַקְסוֹפוֹן אֶחָד.
מַקֵּל הָהֲלִיכָה נוֹקֵשׁ בְּמַדְרֵגַת בַּרְזֶל. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹ נִזְכָּר
בִּיְדִידִי שֶׁרַק פְּסַנְתֵּר נוֹתָר מֵאֲחוֹרָיו.
הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד בְּתֵל אָבִיב מֻכָּר לִי. מַה הוּא מְבַשֵּׂר?
אֲנִי מַבִּיט וּבְגַבִּי צִנּוֹר מָלֵא נוֹסְעִים.
אִישׁ לֹא דּוֹחֵק לָצֶאת. מֵעַל לְרֹאשֵׁיהֶם הַמִּזְוָדוֹת.
מֵעַל לְכּוֹבַעִי צִפּוֹר בִּנְקֻדָּה שֶׁבֵּין הָהַמְרָאָה וְהַנְּחִיתָה.
אֲנִי מַפְנֶה רָאשִׁי אֶל הַמָּטוֹס הָרֵיק. אֲוִיר חוֹלֵף לְכָל אֹרְכּוֹ. הַקֹּר.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ שֶׁעָלַיו אֵינִי יָכֹל כְּבָר לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר.
מתחת לשולחן 