- מתוך מִזה שנים (2001)
- מֶלֶךְ הַ-
צְפַרְדֵּעִים יוֹשֵׁב
בְּקַרְקָעִית
הַבְּאֵר
תּוֹלֶה אֶת עֵינוֹ
בְּמַעְלֶה עַמּוּד
שֶׁל מַיִם
- פִּילִים
אוֹמֵר פּלִינוּס
יוֹדְעִים אֶת
הָהֶבְדֵּל
בֵּין
טוֹב וְ-
רַע וְהֵם
סוֹגְדִים לַ-
כּוֹכָבִים וּמִתְפַּלְּלִים
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
וְאֶל הַיָּרֵחַ - נוֹרָאָה
הַמַּחֲשָׁבָה עַל
מַה שֶׁקָּרָה
לְכָל בְּגָדֵינוּ
המְשׁוּמָשִׁים - ו.ג. זבאלד, מחבר יצירות המופת טבעות שבתאי, המהגרים ואוסטרליץ (בגרמנית), כתב את השירים הללו באנגלית בשנת מותו.
מתחת לשולחן 
צמחונות זה טיפשי בעיניי, כי אני מאמין שאין הבדל מהותי בין "חי" לבין "צומח".
פעם לקחנו כלב ממעון של צער-בעלי-חיים. הטיפול בו התברר כקשה מדי עבורנו, ולמרות שהשקענו שעה ארוכה בבחירתו מתוך שלל כלבי המעון, ולמרות שקנינו וסידרנו לו הכל-בכל, בכל זאת אחרי כמה שבועות החלטתי להחזיר אותו, למרות הבכי.
במונית ספיישל.
זה היה לפני כשלוש-עשרה שנה. כבר שכחתי את השם שנתנּו לו, אבל את חזותו, ואת צבעו (ג'ינג'י) ואת גודלו (למטה-מבינוני), ובייחוד את מבע עיניו החומות-דומות (לשלי, כמובן) אני לא רק זוכר אלא שלפעמים גם נזכר.
זה מה שעבר לי בראש כשקראתי את השיר על הבגדים המשומשים.
אבל לגבי בגדים משומשים אני מודה שאף פעם לא היו לי ריגשי אשמה.
אבל פעם-פעם, בגיל אולי חמש, היו לי ריגשי אשמה כלפי כדור פינג-פונג שהתפוצץ לי.
אז הדבקתי עליו פלסטר.
אהבתיאהבתי
בגלל תקלה שלי נמחקו התגובות.
מי שמעוניין יכול לשחזר את תגובתו.
אהבתיאהבתי
נוראה
המחשבה על
מה שקרה
לכל תגובותינו
המחוקות
אהבתיאהבתי
לא קרה להן כלום, הן פשוט הושמדו והפסיקו להתקיים בבת אחת.
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי