בשבועות האחרונים התחלנו לקנות ירקות אורגניים. הירקות מגיעים פעם בשבוע במשלוח הביתה מהמגדלים. קשה לתאר את סוג השמחה המיוחד שירקות יכולים לגרום, כשהם נראים כמו ירקות ולא כמו העתק של ירקות. העתקי הירקות הם לפעמים מנופחים דווקא, אבל זה עדיין העתק. זה לא עניין של מיסטיקה, אלא עניין מאוד מוחשי שנוגע לגודל, לצבע וכמובן לטעם. העגבניות נראות מאושרות, לא רכות מדי ולא קשות מדי, לא אדומות מדי ולא ירוקות מדי, עגבניות האמצע. אני לא מגזים, ביחס לאלו שיש ברשתות השיווק הענקיות. הן נראות חיות, שלמות עם עצמן. עגבנייה של רשת נראית לרוב מבוהלת, החצילים – זעפניים. ואילו הירקות שאנו אוכלים בשבועות האחרונים, יושבים טוב בתוך עצמם, לא נאנחים ולא מתלוננים על לחץ. מה שנקרא "ירקות יפים". אבל הם יותר מיפים – הם רגועים.
 
ההשלכות של ארגז ירקות שנוחת אצלך בבית פעם בשבוע הן מרחיקות לכת. צריך להקדיש להם זמן ולחשוב מה לעשות איתם. אתה עומד מול התביעה שחצי קילו במיה מעמיד בפניך: בן-אדם, אל תטמון את הראש בחול, העולם הוא לא רק עגבניות ומלפפונים! פתאום גיליתי את נפלאות הבמיה, ירק שעד לפני כמה שבועות הכרתי רק מפי השמועה. כשהמקרר מלא ירקות אתה נמצא יותר בבית: ירקות במקרר זה כמו תינוק בבית. אם תתחיל לבלות במסעדות הירקות מיד יתלוננו.
 
בארגז השבועי משתלב להפליא הספר האחרון של חיים כהן ואלי לנדאו. הספר מחולק לפי א"ב של ירקות, וכך כל שנותר הוא לקחת את הכרוב, לדפדף לאות כ', ולהחליט מה הולך לקרות. יש לציין שהמשלוח הוא הפתעה: אינך בוחר את סל הירקות, אלא מקבל על פי העונה, מה שיש. היום, למשל, הופיע אשכול בננות פתאום, לצד צנוניות (ובמיה). ספר נוסף שמתאים מאוד הוא "רק מרק" של בני סיידא. כמעט תמיד אפשר למצוא לתכולת הארגז איזה מרק. השבוע זה יהיה מרק ירקות כתומים. אמרתי "השבוע" על דרך ההצטנעות – אלוהים, זה יקרה עוד היום!

 

לסיום, הנה "חמישה הרהורים לפני אכילה" של דוגן (1200-1253), בתרגום דני וקסמן: